על תנאי /22

יואב תמיר נעץ את מבטו בסוכן הסורר, ונשען לאחור על כיסאו המרופד. ״אני עדיין לא מבין, נוריאל. על מה האשמה.״

״איך אתה לא מבין? הוא קשר אותו, אצלו בבית, בלי לדווח למוסד מילה על החשדות הפראנוידים שלו, בגללו היה אלירן חסר הגנה לחלוטין! הוא הגיש אותו על מגש של כסף לרוצחיו!״

עיניו הבהירות של יואב נעשו כהות ואפלות, ״האם אתה מודה בכך, אמיתי?״

״כן, אדוני.״ לחש בועז בפנים חיוורות ומיהר להסיף. ״ובכל זאת איננו יודעים מה פשר השיחה ששמעתי עם אלירן וסוחטו.״

״את זה עוד נברר אבל… האם אין לך שום מילה להגנתך?״

״דווקא כן, אדוני. אני הייתי זה שחילץ את נוריאל ואלירן מסוריה, שאם לא היו כבר בקבר, בייחוד נוריאל שהיה במצב קשה מאוד. הברחתי אותם לארץ, הסתכנתי בחשיפת הזהות שלי, ונחשפתי. עברתי הרבה בשבילם. אחרי שאלירן נפצע מיהרתי ולקחתי אותו אל בית החולים כמעט בדקות האחרונות לחייו. אז… גם אם כל האשמות שלי נכונות אני עדיין חושב שאלו הן נקודות הזכות שלי.״

״אבל הוא צ-מ-ח! צ -מ – ח- !!! וה-כ-ל,   ב – ג – ל – ל – ך -!״ זעקתו של נוריאל הדהדה כמעט בכל המסדרון הארוך, ויואב סימן לו שישתוק, ״שב נוריאל, ותירגע. זאת מכיוון שאיננו יודעים אם אלירן הוא באמת סוכן שנפצע על ידי אחד מאיתנו, או שהפגיעה הגיעה לו בצדק, אם נגלה שהוא אכן בגד, איכשהו.״

״ואיך בדיוק נגלה? נקרא את מחשבותיו?״ תמה נוריאל בלעג ציני.

״לא. נחקור אותו.״ פסק יואב בהחלטיות. ונוריאל צחק במרירות, ״איך בדיוק? זה בדיוק כמו לחקור פרח. הוא לא ייענה. מה לא מובן?״ נאנח בעצבנות.

״אתה אולי לא מודע, אבל פותחה שיטה מאוד יעילה לשוחח עם אנשים כאלה. וזה פשוט מאוד, יש לו מכשיר דיגיטלי עם מקלדת מעל למיטה, וכל מצמוץ מתפרש לאות. וככה הוא יכול להרכיב משפטים שלמים, אפילו עדות שלמה.״ הסביר יואב בסובלנות.

״אבל…הוא חסר הכרה, איך ימצמץ?״

״לא, לא חסר הכרה, בדקתי את זה. הוא פשוט ישן. ולהעיר אותו זו אף פעם לא הייתה בעיה. אז מה אתה אומר?״

״שזה פשוט לא הוגן! לא הוגן שבמקום להביא את האשם לדין אתה מציע לי שנלך יחד לחקור את חברי הטוב שאולי הוא גם בעצם א…״ נוריאל נעצר. נבוך.

״מה רצית להגיד? שהוא בעצם… מה?״ הרמס"ד הביט בו בשאלה, ונוריאל הפנה את מבטו לבועז שנענע את ראשו לשלילה. לא. הוא לא סיפר ליואב תמיר כלום. שום דבר ממה שגילה פרט לשיחה העלומה שביצע אלירן.

״שהוא בעצם…יכול להיות שהוא…אאא… אח…שש…שלי….״ גמגם נוריאל, מהוסס ו…מעט אדום פנים.

״מה? מה השטות הזו? מאיפה אתה מביא את זה?״

״שאל את מי שגרם לכל.״ הצביע על בועז, שפתח את פיו כדי למחות.

יואב נעץ בו מבט קשה, ״האם הסתרת מידע מהמוסד מר בועז?״

פניו של בועז האפירו לרגע קט, שבסופו התעלה על עצמו ופלט, ״הוא משקר, אדוני. אני לא ידעתי על מחשבו של מייקל דן עד לאותו הרגע ששמעתי את שיחתו של אלירן עם הגורם הזר שאיני יודע מיהו. אבל -״ העיף מבט מתנצח אל נוריאל, ״לעומת זאת נוריאל, הוא כן ידע על מחשבו של דן ושמר אותו אצלו, כפיקדון, שזוהי עבירה ממדרגה ראשונה, כי מחשבו של דן מכיל בתוכו מידע מסווג בדרגה אפס אפס, על הפעולות המפורטות שם לפרטי פרטים, כל שמות הסוכנים הרדומים והפעילים. הכל נמצא שם, בפנים. ואת כל זה הוא שמר אצלו, בביתו. בלי לשתף איש.״ סיים בועז בנימה מתנגנת ודרמטית, ונוריאל החוויר וסמק מזעם בו זמנית, לחייו התלהטו, והוא נעמד בקפיצה, כיסאו התנדנד וקרס לאחור, קול פיצוח עץ נשמע.

״איך אתה מעז!!!״ שאג נוריאל בעוצמה כזו שאפילו יואב תמיר הרמס"ד, נרעד. ״רוצח!!! זה מה שאתה, כן!!! ואל תנסה להכחיש, חיה שכמותך!! אתה….חיית אדם!!!! זו ההגדרה המדויקת שלך…״ הוא התנשף. אדום כולו.

״היי, נוריאל. תירגע, אוקיי? שב רגע, תירגע. עוד לא סיימנו כאן. לא הספקתי לפסוק שום דבר, וגם לא השופט, בסדר?״ ניסה יואב תמיר את מזלו מול הסוכן הקוצף.

״לא, לא, לא, זה לא הוגן!!! לא הוגן בכלל!!! יושב כאן רגל על רגל האדם ש…רצח, זאת אומרת כמעט רצח את החבר הכי טוב שלי, ואתם לא מסכימים להעמיד אותו לדין!!! הוא פצוע קשה, ק—ש—ה!!  זה לא משפט צדק, תמיר, וזה-לא-פייר-!!!!״ רקע ברגלו כילד.

״היי, תירגע נוריאל. או שאשלח מישהו שירגיע אותך.״ איים הרמס"ד.

״את מי תשלח, אה? את מי? את מייקל דן המנוח? את אלירן הפצוע אנוש? את מי? מ—י???״

ליואב כבר הייתה תשובה מוכנה. ״אופק זוהר. זוכר אותו? מהמשימה האחרונה שלך.״

פניו של נוריאל האפירו, ״באיזה מצב הוא יסכים לבוא?״

״מאז שחזרת לפעילות הוא ביקש לפגוש בך, אבל הבהרתי לו שאתה מבקש להניח בצד את העבר שלך, אז הוא הניח לעניין זמנית בלבד. אבל הוא מזכיר אותך מדי פעם ושואל עליך.״

עיניו של נוריאל התלקחו בזעם חסר מעצורים, ״אני לא מוכן שתסיט את הנושא, תמיר. זה פשע! פשע לכל דבר ועניין ואני רוצה להביא את האשם לדין ע-כ–ש-י-ו-!״

״אין לך מספיק הוכחות. וחוץ מזה באם תתבע את אמיתי לנו תהיה הרשות לתבוע אותך על העלמת מידע בדרגה אפס אפס אפס.״ הרמס"ד נעץ בו את עיניו החודרות. ״אתה לא באמת רוצה את זה.״

״תתבעו. העונש אינו אותו עונש, והעבירה אינה אותה עבירה. אני רוצה דין וחשבון לרוצח הזה ולא איכפת לי באיזה מחיר ומה יהיו התוצאות.״ זיק חולני מעט עמד בעיניו.

״גם אם תיעמד למשפט ויגזר עליך עונש מאסר?״

״אכן. אני מוכן לשלם כל מחיר על החידלון הזה. אני רוצה לראות את האשם – בועז, נענש. לא סתם נענש. גם לו כל מה שאמרת להגנתך בשעה האחרונה נכון הוא, הידיעה שהודאת בהאשמות המיוחסות לך בהחלט מזכה אותך בעונש הולם, והייתי מעדיף אישית לתת אותו.״

פניו המתוחות של בועז התעננו, וחיוך ערמומי נתלה על שפתיו, ״הו, נוריאל…אני באמת לא מבין על מי אתה מגן, הרי – החבר הטוב שלך בגד בך, ויש לי גם הוכחות אם תרצה לשמוע באוזנייך. מדוע שתרצה לנקום את נקמתו ולא את נקמתך?״

שיניו של נוריאל נחשקו בכעס אינסופי אך אצור היטב. ״אתה אידיוט לחלוטין אם חשבת שאאמין לך. אוונס מעולם לא היה בוגד בי בשום צורה, והוכחות גם אפשר לזייף. ככה שלכל דבר שתגיד לא יהיה משמעות בעיני.״

״אתה בטוח?״ בועז הגניב את מבטו ליואב תמיר, ״אז…בוא תשמע את זה ואחר כך תגיד שאני מזייף לך הוכחות.״ הוא לחץ על המקש וסרט ההקלטה החל מתנגן:

״אני בדרך לבית שלו. הוא מסר לי היכן נמצא המחשב.״

״קיבלתי. ואוונס, תיזהר ממנו. אל תנסה לשחק משחקים.״

״אני לא מנסה לשחק משחקים. כי אף פעם לא לימדו אותי איך לשחק אותם.״

״אני מאוד מקווה. כי אם לא, זה הסוף שלך.״

פניו של נוריאל הביעו בלבול מוחלט, שאט נפש, ו… מעט, אבל בכל זאת, פחד.

״חכה, זה עוד לא הכל.״ מקש שני, סרט הקלטה נוסף:

״מופתע, מה?״

״מה עשית? למה?״

״צותתי לך. לשיחה שלך, רציתי לבדוק שאתה לא מזיק. ועד שאני לא אפענח את מה שאתה מנסה להרוויח על חשבונו של נוריאל. אתה תישאר כאן, אצלי.״

״שמע, בועז. אני לא מנסה להרוויח שום דבר על חשבונו של אף אחד. וגם אם הייתי, נוריאל היה האחרון שהייתי מהתל בו. אני לא יודע מה אתה רוצה ממני. אבל כדאי לך מאוד לשחרר אותי. עכשיו.״

״אני לא משחרר אותך, ואתה לא הולך לשום מקום. תתכונן לשהות פה הרבה זמן.״

״אוקיי, אתה בחרת. אפשר לערוך שיחת טלפון אחת?״ נשמעה אנחה.

״בשמחה רבה.״

״עוד לא הבנתי,״ סינן נוריאל בשפתיים קפוצות, ״מה הסיטואציה.״

״צודק, לא הבהרתי את עצמי מספיק. כאן זה כשחטפתי אותו.״ בועז נשמע שלו כשהוא מדבר על החטיפה.

״ו…רגע, איזו שיחת טלפון הוא ביצע?״

״אחת אליך, כמובן. ואחת שנייה אל ג'וני, הבן של מייקל דן, שלקח תחת חסותו.״

״אלי?״ תהה נוריאל, ״אני לא זוכר דבר כזה…״

״לא זוכר? בוא תשמע.״:

״הלו, כן…אני חייב לדבר איתו. הוא לא יכול להרים? אז, אתה יכול לעשות לי טובה ולקרב את הטלפון לאוזנו? מצאתי את המחשב. כן, אני שומר עליו מכל משמר. אל תדאג נוריאל, יהיה טוב. מה? אל תדבר שטויות. פעם שמעתי משפט כזה: "לחיות זה אחד הדברים הנדירים ביותר. רוב האנשים פשוט קיימים." אבל אתה, אתה גם חי וגם קיים. כי אתה בוחר לקום ולעשות מעשה ולא נותן לעצמך ליפול עמוק. לתהום. ואני מעריך את זה. אל תשאף לתפל. תכוון לטוב. ויהיה טוב.״

עיניו של נוריאל דמעו לפתע, הוא קם ממקומו באחת, ואש מוזרה בהקה בעיניו. ״לא, לא, לא. אל תדברו איתי על שום דבר. אני רוצה לסגור חשבון ואני אסגור. ושום דבר, אתה שומע בועז?״ פנה אליו בחמת זעם וריסק את מסך הטלפון לנגד עיניו הנדהמות, ״שום דבר! גם לא השקרים המחליאים שלך, לא יניעו אותי מכך, ל–ע-ו-ל-ם-!!!״

יואב תמיר חש את הזעם גואה בו עד מחנק. ״דייי!!! לי כבר נמאס מהפינג-פונג הזה. ונוריאל, אתה כבר בכלל לא נראה בקו הבריאות. אני קורא לאופק זוהר, ובועז, איתך עוד לא סיימתי.״

״אתה…״ לחש נוריאל באין-אונים. ויואב הרים את ידו וקטע אותו. ״נוריאל, בכל מצב אני איתך. גם אם לא תמיד אפסוק לטובתך. כי מעבר להיותי ראש המוסד אל תשכח שהייתי גם חבר לנשק, בזמנים עברו.״ הוא הרים את הטלפון וקרא בקול יציב וברור.

״אופק זוהר, מחלקה שלוש.״

קולו המשיך להדהד באזניו של נוריאל עד שדעך.

המשך יבוא בפרק 23 אי"ה.