מגששות לאן?!

שבוע מבורך!

למה נראה לך שזו דילמה רק שלך ורק בגיל שלך?

אני כאן כדי לייצג את עולם ה"קצת יותר מבוגרים" ממך.

ואנחנו נדבר על נסיונות, נפילות. בקיצור, על מדיה.

נכון, פעם כשאמרו "נפילות" התכוונו לשלל דברים. לא ששלל הדברים האלו מתו ופסו מן העולם, אבל המדיה – ניצחה בדורינו. היא כבשה את החלק הכי מכובד.

כי המסך הזה, לא משנה כמה אינץ' יש לו. לא משנה אם הוא מוצב בגאון בכל חדר או שמתחבאים איתו מתחת לשמיכה –

הוא כבש את המקום הראשון.

ויש לו כל כך הרבה מה להציע… חדשות, חידושים, סתם דברים שתופסים את המוח במקום לחשוב על מה שבאמת מטריד.

והכי מטריד! פשוט לא מוצאים הגדרה מדוייקת לאינטרנט המתעתע הזה. לא מוצאים מדף להניח אותו.

למדנו כבר בבית הספר היסודי על דברים שמקורם בג' קליפות הטמאות שאין להן תקנה, ו"קליפת נוגה" שיש מצב להעלות אותה לקדושה, ודברים שמקורם מן הקליפה.

ואיפה תשימי את האינטרנט?!

הוא ממש זיקית.

מכיל הכל.

שפיכות דמים, גילוי עריות, עבודה זרה.

אבל אפשר גם לעשות בו טוב. ומהר! הוא יכול להיות כלי מדהים לקדושה ולהפצת ה' בעולם, ולקידוש ה'.

טוב. אז חשבנו שצריך לשים חסימה והיא תפתור הכל.

ואז גילינו שתלוי מי אנחנו.

חלק מאיתנו מסתדרים מצויין עם חסימה וחיים בפלנטה שכל כולה טוב וחסד.

וחלק מאיתנו לא מסתדרים איתה. מורידים אותה, עוקפים, משיגים תכנים בלי צורך בחסימה.

אז מה עשינו בזה??? ומה יהיה הסוף עם זה???

זה מה שאני חושבת (ואתן מוזמנות בחופשיות להביע דיעות, המלצות ודרכי התמודדות נוספים בנושא בתגובות):

ההתמודדות עם גלישה ברשת מכריחה אותנו להיות אמיתיות עם עצמינו.

אני מרגישה שה' כאילו אומר לנו:

"נערותיי היקרות, כל הדורות שלפניכם למדו להבחין בין מותר לאסור. לכן יש משימה יותר מורכבת, כי אני חושב שאתן מסוגלות לעמוד בזה.

האתגר שלכן הוא לייצר בתוך הלב שלכן גבולות אמיתיים ופנימיים. לאכול את הלב, להתחרט, למצוא גדרים חדשים שלא בית הספר המציא אלא שהם מתוך הלב הטהור והנשמה האלוקית שלכן.

הגיע הזמן שתבינו בנותיי היקרות, שיש לכן את הכל. אם נתתי לכן ניסיון נתתי גם את הכח לעמוד בו. אבל הפעם הכח הוא בידיים שלכן. ואם הגבולות שההורים והמורות שמו לך לא עזרו, או שאת גדלה בבית בו סומכים עליך וזה קשה לך –

את תלמדי לייסד בתוכך שיטות לשליטה עצמית שלא תלויה באף אחד, את תלמדי לבחור בי באמת."

אם את קוראת את המילים האלו והן נראות לך נשגבות מידי – אני פונה בזאת לכל הגולשות המדהימות ששיתפו כאן במהלך שנים (אחרת מאיפה לי לדעת?) שהן קמו מנפילות, וקיבלו החלטות טובות ונמצאות כבר במקום אחר וטוב בזכות עצמן:

בואו ותעידו – שאפשר.

תנו בבקשה כח לכל מי שמרגישה שהיא נמצאת עכשיו בחוסר שליטה מוחלט. תגידו לה שזה עובר, שזה אפשרי. שזה נראה כמו הר אבל אפשר לטפס עליו והאוויר בפסגה הוא מדהים.

ושאין דרך אחת שמתאימה לכולן, צריך לנסות את כל הפטנטים, ולהמציא פטנטים חדשים ולמצוא את מה שעובד אצלי.

לסיכום כמה כללים שהם נכונים לדעתי בהתמודדות עם מדיה (ובבקשה תוסיפו עוד!):

א. אימרו כן לחסימה! חסימה עוזרת. זה מפחיד רק בהתחלה. אחרי הצעד הראשון מגלים שאפשר בהחלט לחיות איתה בשלום. חסימה היא גם סגולה לקבל כח להישמר מתכנים לא מתאימים.

ב. מצאו את מי לשתף כדי לקבל כח להתמודד וגם כדי ליישר את הראש מתכנים לא טובים ומעוותים אם חלילה נחשפתן.

ג. קבלו קבלה טובה שמוסיפה אור לנשמה, בתפילה, בראיה של פני הרבי, בכתיבה לרבי, ביציאה למבצעים. זה לא סותר!!! גם אם נפלת את יכולה להוסיף לעצמך אור ולהוסיף לעולם אור. זה נותן כח לנפש האלוקית לנצח.

איתכן בדרך

חני