סייג לחכמה – שתיקה
אז מה??? מאז שאני זוכרת אותה היא יושבת בטור שליד החלון בשולחן האחרון. בהפסקות היא רועשת ובשיעורים-היא לא מוציא מילה. לא שואלת שאלות, לא קוראת בקול, לא עונה תשובות.
פער ביני לבין ההורים שלי
אני בת 16, בת יחידה להורים קצת מבוגרים, אבא בן 60 ואמא בת 50, ההורים שלי חיים בשנת 1980
סייג לחכמה – שתיקה
אז מה??? מאז שאני זוכרת אותה היא יושבת בטור שליד החלון בשולחן האחרון. בהפסקות היא רועשת ובשיעורים-היא לא מוציא מילה. לא שואלת שאלות, לא קוראת בקול, לא עונה תשובות. היא מתביישת.
פער ביני לבין ההורים שלי
אני בת 16, בת יחידה להורים קצת מבוגרים, אבא בן 60 ואמא בת 50, ההורים שלי חיים בשנת 1980 ולא
סייג לחכמה – שתיקה
אז מה??? מאז שאני זוכרת אותה היא יושבת בטור שליד החלון בשולחן האחרון. בהפסקות היא רועשת
פער ביני לבין ההורים שלי
אני בת 16, בת יחידה להורים קצת מבוגרים, אבא בן 60 ואמא בת 50, ההורים
המורה מפלה אותי לרעה
הי לכולם, יש לי מורה שאנחנו מרגישות שהיא לא מספיק מחנכת ואני אסביר: אין לה שליטה עלינו, היא צוחקת באמצע השיעור על בדיחה שילדה הפריחה במקום ללמד, ילדה באה עם גרביים קצרות היא לא תעיר ופה
אין לי חשק ללכת לביה"ס
מה עושים כשאין חשק ללכת לבצפר?? עכשיו אני בתיכון ובאמת שאין לי טעם לרצות לבוא..(אולי רק בגלל החברות אבל זה לא כ"כ משכנע אותי-אנחנו כל הזמן בקשר גם אחרי בצפר) המורות ממש לא משהו בלשון המעטה…
אני רוצה להרגיש
אני עומדת לקראת טיסה לרבי בעז"ה. ספרנו את הימים, כל אחת אימצה לעצמה חברותא, "חייבים לעשות הכנה".. אני שומעת לא פעם ולא פעמיים את האמת שזו תחושה שמלווה אותי לא מעט זמן ושיתפתי כמה חברות והן מזדהות. לומדות עוד שיחה, ועוד
דרך שונה
כל אחת והמיוחדות שלה. כל אחת והאתגרים שלה. כל אחת וההצלחות שלה. את הדרך שלי, את המיוחדות שלי, את האתגרים וההצלחות שהם רק שלי. אף אחת לא תוכל להבין, גם אם מאוד תרצה.
יש לי אח אוטיסיט/ פרק 2
עולים לאוטובוס. אח שלי המיוחד יושב בעגלה שלו(עגלה ענקית כי הוא ילד גדול), נוסעים קצת ,יורדים בתחנה, משגיחה לראות שכול האחים שלי איתי ומצוין, הולכת לכיוון הגינה. אח שלי כבר פותח את העגלה ויוצא, רץ לחול,
הצעירים של היום
הדור הזה שלא חסר לו כלום זה הדור שחסר לו הכל הדור הזה שלא אכפת לו מכלום זה הדור שאכפת לו הכל הדור הזה שמבולבל נורא זה הדור שמסתדר בהכל הדור הזה שלא מחובר לכלום זה
סייג לחכמה – שתיקה
אז מה??? מאז שאני זוכרת אותה היא יושבת בטור שליד החלון בשולחן האחרון. בהפסקות היא רועשת ובשיעורים-היא לא מוציא מילה. לא שואלת שאלות, לא קוראת בקול, לא עונה תשובות. היא מתביישת. והיא אחת הבנות החכמות שאני
כולם עטופים ברוח
כבד לי ואני ממהרת כדי לחמם את ארוחת הצהריים לפני שכל החבר'ה יגיעו הביתה, אבל אני לא יכולה להתעלם מהמחזה הנפלא שרואות עיני. אני רואה אתכן, בנות התיכון, יוצאות במהירות מהמבנה המוגן של ביה"ס הישר לזרועותיו
ההורים שלה לא מסכימים לה
בעיני, היו הרבה דברים שהחברות עשו ולי לא הרשו לעשות. מן הסתם, היו גם דברים שאנחנו עשינו, והחברות לא עשו. בעצם בטוח שהיו כאלו דברים. אבל אז הרגשתי מקופחת וממורמרת. נראה לי שאבא ואני מרשים לך
