על תנאי /20

אלירן התעלף. לא זכר מדוע, אבל כשהתעורר בפעם השנייה לאותו היום הוא לא היה אזוק, והוא ניסה לשחזר את אירועי היום, עד שנזכר וכמעט שהתעלף חזרה.

הוא נע על מקומו, ובחן את סביבתו. הוא שכב על מיטה מוצעת. ובועז הניח רטייה רטובה על מצחו. ״סוף כל סוף, אלירן! אני כבר התייאשתי סופית. מאז שראית מה שראית, התעלפת, קדחת מחום, מלמלת כל מיני משפטים ושהית בהזיות עמוקות. כבר חשבתי להזמין לך רופא!״

אלירן לא ענה לו, טיפות שקופות זלגו מעיניו, ובועז לא ידע האם זה מהרטייה הרטובה שעל מצחו או שהוא מזיל דמעות.

״מה קרה לך? כזה נורא להיות האח של החבר הכי טוב שלך? המשפחה שלו לא נראית לך?״

אלירן עצם את עיניו חזרה. מבולבל. אלפי מחשבות רצות במוחו. הוא השתעל ממושכות, ורק כך התוודע לחומו הגבוה.

״טוב, אני מבין שזו ידיעה שמסעירה אותך. ועדיין לא סיימתי את החקירה שלך. זו הייתה תפנית לא צפויה. אבל אני מתכונן לקרוא את המשך תיעודיו של מייקל דן. אולי זה יעזור לנו בהמשך.״

אלירן הצטמרר. ״עשה לי טובה, אל תקרא כלום לידי. אני לא אעמוד בזה.״

״למה? אתה חושב שתמצא שאתה מיוחס לשושלת רבנים?״ צחק בועז, אבל את אלירן זה רק הקפיץ.

״די, עזוב אותי, מספיק רע עשית לי. זה העינוי הכי קשה שאי-פעם ספגתי בחיי.״

״עינוי? מעניין מה נוריאל יגיד על זה. אבל רק משהו אחד לא הבנתי. שמואל הזה, הוא חרדי, מהשחורים. איך זה יכול להיות?״

״כי הוא עשה את מה שנקרא אצלם חזרה בתשובה, מר אמיתי. זה הכל.״ לחש אלירן בעייפות ובחולשה.

״ככה? בא לו לחזור יום אחד בתשובה אז הוא חוזר? זה בעצם אומר שגם אני וגם אתה יכולים יום אחד להפוך לשחורים כאלה. צריך לשמור מהם מרחק, אני אומר לך.״

״כן…אולי באמת כדאי שאתה תשמור מרחק. אבל עשה לי טובה, אין לי כח לדבר כעת. אני…אני רוצה לנוח…״

בועז הניד בראשו קלות, והניח את ידו על מצחו הלוהט. ״לא יודע עד כמה כדאי שתישן עכשיו, אתה קודח מחום.״

״בועז, אני לא טירון. תאמין לי שזה הדבר האחרון בדאגותיי.״ אלירן עצם את עיניו. ״איזה עולם אכזר…״

בועז הנהן ותהה עד כמה יכול העולם להיות אכזר אם אתה מגלה על המשפחה שמעולם לא הייתה לך. ועל -עד כמה שזה מוזר ותמוה, החבר הכי טוב שלך שהוא למעשה גם אחיך.

בועז ניער אותו בחוזקה. ״אלירן, אני הולך לבקר את נוריאל בבית החולים. אה, ולהראות לו את התגלית שגילינו. מעניין אם הוא יהיה מזועזע כמוך, או המום ומאושר…״

אלירן קם מהמיטה באחת. ״לא, לא. אל תראה לו. אני לא מעוניין בזה. בבקשה, בועז… אני רוצה שזה יישאר בסוד.״

״ונוריאל לא יגלה את אחיו האבוד?״ שאל בועז בדרמטיות יתרה.

״תפסיק. תפסיק עכשיו. אני לא מעוניין שתקרא לי כך. אני…אני לא אח של אף אחד. אני אדם בלי משפחה וכך גם אשאר. ולא מעניין אותי ההצלבות נתונים של-מי-שזה-לא-יהיה. זה…זה שטויות. הכל, כל מה שכתוב שם זה שטויות. ועכשיו תעזוב אותי בועז. שחרר אותי ממך. עשית לי מספיק רע.״

״אני עוד לא משחרר אותך, כי אתה עוד לא סיפרת לי מי זה היה שדיברת איתו ומה אתה מתכנן.״ הוא שלח אליו חיוך לגלגני. ״אדון מורגן.״

עיניו של אלירן יצאו מחוריהן. ״שתוק. לטובתך.״

״אני מאמין לך. לכן אבטח את עצמי.״ הוא משך את ידיו של אלירן לאחור, וניסה לקשור אותן באזיקוני פלסטיק. אלירן הניע את ידיו בחוזקה והשתחרר מאחיזתו במהירות, מטיח אגרוף מוחץ בבטנו. בועז נאנק, אבל לא וויתר. הוא הלם בידיו של אלירן וקשר אותן בחוזקה זו בזו. אלירן נאנח לרגע בכאב. אחר צנח חזרה על המיטה, תשוש. בועז לפת גם את רגליו ואזק אותן.

״בועז…״ לחש אלירן, ״בשביל מה זה?״

״בשביל שלא תעשה שטויות, אוונס – בשבילך.״ על אף שריחם על הסוכן שמולו, והזדהה עם רגשותיו, עדיין התנשא מעליו בצורה כלשהי. בחן את תגובתו.

אלירן התהפך בקושי על צידו. ״אוקיי, תעשה בי כרצונך. גם כך אני לא ממש מעריך את החיים שלי עכשיו. ואין אף אחד שידאג לי. אז הכל מסודר. תשאיר אותי אצלך כמה שנים טובות.״

״עכשיו אתה מרגיש איך זה שמישהו לא יכול בלעדיך?״ צחק בועז.

״לא. עכשיו אני מרגיש איך זה שכל העולם מסוגל להתקיים גם בלעדיי.״

״איפה… אלירן?״ שאל נוריאל ברגע שנכנס בועז.

״אלירן? הוא… לא יכול להגיע כרגע. הוא מסר שיגיע ברגע שיוכל. אבל יש לי משהו להראות לך.״ הוא הוציא את המחשב מתיקו, ופתח אותו למול עיניו המבוהלות של נוריאל.

״מה זה? איך זה הגיע אליך?״ הוא הביט סביב באימה. ״איפה אלירן? זה אמור להיות אצלו!״

״אז אתה אמרת לו לקחת את זה מהבית שלך? מדוע?״ השתומם בועז. במה הוא טעה?

״מדוע? כי אתה מחזיק בידיים שלך פצצה מתקתקת! זה למה. ברגע שמישהו ידע שזה אצלך-לא שיש לי מושג למה- ירדפו אחריך ולא יניחו לך עד שיצליחו להשתיק אותך סופית.״

״וכל זה למה?״

״כי במחשב הזה יש המון תיעודים גנובים מהסורים. רק בגללם אני רדוף עד הצוואר. אז בשביל מה לך כל זה?״ נוריאל התנשף מן המאמץ של דיבור רצוף.

״רגע, אני רוצה סדר. מה ביקשת מאלירן לעשות?״ הוא תהה האם כל השיחה המוזרה שניהל אלירן הייתה רק כדי להפיל אותו בפח ולצחוק על חשבונו. אלירן מן הסתם הרגיש שיש מי שמצותת לו ובדק מיהו האיש באמצעות השיחה התמוהה.

״פשוט מאוד, ביקשתי ממנו ללכת לביתי, למקום בו החבאתי את המחשב הזה, ולקחת אותו אליו עד יעבור זעם. הסורים רוצים את ראש כל מי שעסק בעניין, בעדיפות לראשי שלי. אם אהרג, יפתרו להם בעיות רבות״.

״אז אתה מפיל את הסכנה על אלירן?״

״נראה לך?! נראה לך שאבקש ממנו דבר שיסכן את חייו? תגיד לי מאיפה נפלת עלי, אה?״

״רק רציתי להראות לך את זה.״ הוא הקיש על הקלידים, ופתח את המסמך המתאים.

נוריאל בהה בכתוב. פניו חוורו אך מעט. ״שמע, זה שטויות.״

״גם אלירן אמר כך. אבל למה אתה אומר את זה?״

״כי אולי בחיים שלי לא היה לי עוד אח? ואם היה היו מספרים לי. חוץ מזה כתוב שהצליבו נתונים, אבל הם לא נתנו עוד שום הוכחות. יכולים להיות-גם אם זה נכון-עוד אלפי ילדים שנחטפו מבתיהם באותם השנים. זה לא בהכרח הוא. תביא הוכחות, ואז אגיד שיש משהו בדבריך.״

״חכה, חכה. עוד לא פתחתי את התיקייה הבאה. אולי שם יהיו ההוכחות.״

דלת הבית נפרצה באחת. אלירן התרומם במהירות על אף רגליו וידיו האזוקות. הוא הביט סביבו כמעט בחוסר אונים. לא מצא נשק סביבו, והיה ברור לו שלא בועז הוא הנכנס, כי לו היה כן לא היה פורץ, אלא היה פותח וסוגר.

לפני שהספיק להביט בכל הפרטים, נהדפה דלת החדר, ובפתח עמד האיש האחרון בו היה חפץ לפגוש כל זמן שהוא בחיים.

נג'יב, וחיוך של ניצחון על שפתיו. ״חיכיתי לרגע הזה המון זמן.  וזה היה שווה את זה.״

״על איזה רגע אתה מדבר?״ הביט בו "באי הבנה".

״לחזות בך מת, אולי? זה תענוג של פעם אחת בחיים. אלא אם כן נגלה שיש לך שבע נשמות. אז זה כבר יהיה סיפור אחר.״

״ומה אם אגיד לך שיש לי רק נשמה אחת?״ אלירן נשך את שפתיו. הפעם זה הסוף. אין לו דרך לצאת מזה.

״הו, אז אהיה המאושר מכל אדם. חוץ מזה, החבר שלך עשה לנו את העבודה. אתה כבר קשור,  אז אפשר להתחיל במלאכה.״ הוא החווה תנועה כלשהי בידו וחמישה אנשים פרצו אל תוך החדר. נג'יב סימן לשניים מהם, והם אחזו בו בחוזקה מבלי שיכול היה לזוז. השלושה הנותרים כיוונו אליו נשקים. ונג'יב דרך את רובהו וירה ירייה בודדת לכיוון ראשו.

הוא סימן לחמשת אנשיו והם יצאו מהדירה הקטנה. מותירים את אלירן מוטל על הארץ, מתבוסס בדמו.

עוד מעט זמן יגיעו שניים מאנשיהם, ויפנו את הגופה, לא לפני שיראו אותה לבוס…

המשך יבוא בפרק 21 אי"ה.