מיומנה של עוזרת כ

כאן המקום להתנצל להוד מעלתה הגב' ריקי היקרה, ששנים מחכה לאיזו יאכנע מעצבנת שתכתוב כבר על החיים ה"משעממים" שלה. (אין מצב שיותר מחודשיים אין אקשן בחיים!!!😤)

אז סליחה, פשוט לא ממש היה לי זמן וסבלנות לשבת ולכתוב עוד פרק (תאמינו או לא, אבל לוקח יותר משעה לכתוב כל פרק). אז קבלי את תחינתי בחסד וברחמים.

התנצלותי התקבלה בסליחה. תודה לך ריקוש❤️.

אז- מה עכשיו?

עכשיו נחזור דקה לחודש אדר. אני יודעת שהוא כבר עבר, אבל יש לי סיפור ממנו.
מהתעלול שעשינו.

לפני שאתחיל-
יש דמות בסיפור שלי, חברה טובה שלי, שקראתי לה חנה בבלוג, אך אויה צרה צרורה!!!!!- "חנה" בשמה הבדוי, אינה אוהבת את כינויה החדש שהדבקתי לה כלל וכלל (היא עוד טוענת שזה היה בלי רשות!! סליחה, היא אמרה לי לבחור איזה שם שבא לי!!) ולמעשה די שלחה לי כמה אימוג'ים של חרבות ואקדחים למקרה שאי פעם אכתוב עליה בבלוג תחת השם הזה. אז אני משנה את שמה, בטקס חגיגי ויפה, לאליש. (כבחירתה)

עכשיו לסיפור-
נכון ההורים תמיד מספרים על כל התעלולים וכל השטויות והכיף שהם עשו בביצפר כשהיו קטנים? (יש להם מזל שכשהם היו קטנים, בשנת שלוש ליציאת בני ישראל ממצרים, עדיין לא פיתחו את המצלמות אז הכל עבר בשלום ואף אחד לא עלה עליהם 🤭) ואנחנו- כמה שהדור יותר מתקדם ומעניין- חסר את כל הקטע הזה!! אף אחד לא עושה תעלולים על רמה!! כאלה שיכולים להעיף מהסמינר לצמיתות ולדאוג לכך שלא תתקבלי לשום מקום אחר בעולם- (איכשהו הם מוצאים דרך למסור לסמינרים באנטארקטיקה לא לקבל אותך!!)

אז אני ואליש החלטנו לשים לזה סוף, ולגרום לכזה פוגרום בביצפר, שיעיפו אותנו לפחות שבוע!!!

לילה.
7:30.
טוב, אולי לא לילה, אבל חשוך.
כן.
מאוד חשוך.
כמו גנבות פרצנו לביצפר דרך השער (הפתוח. ע"י המנקים.)

פגשנו את המנקים, ופשוט נתנו להם את הרושם שמותר לנו להיות פה, וכאילו אנחנו עושות משו לביצפר. הם לא שאלו מידי הרבה שאלות. (ב"ה)

נכנסו למזכירות. גנבנו בחשאי את השקית של המפתחות של הלוקרים של הבנות😁.
עלינו לקומה השלישית (כיתות י ו-יב) ונעלנו לכולן את התאים. מכיוון שמי שהמציא את התאים לא כתב את מספר התא על המפתחות – עברנו מפתח מפתח, במשך שעה וחצי, ל-70 תאים, עד שמצאנו את המפתח לכל תא.
כל זה היה כדי שגם הבנות ירגישו שמישהו זז פה…

באמצע, אחד המנקים עלה ואמר שהם עוזבים עכשיו, ואם לנעול. אמרנו לו לא לנעול את המשרדים והחדר מורות, אבל את השער אפשר לנעול (ממילא כולן יודעות את הקוד…)

אח"כ ירדנו למטה, לקומת משרדים (לתאים בקומה השניה כבר לא היה לנו כח…), ו- נחשו מה?? למרבה הפלא כל המשרדים היו נעולים!!! כולל המזכירות והחדר מורות!!!

יצאנו אפוא מן הבניין ולמרבה ההשגחה הפרטית, החלון בחדר מורות היה פתוח אז נכנסנו דרכו.

ו… התחלנו בעבודה! הפוגרום היה חייב לצאת מושלםםםם!!

-קשרנו את כל הכיסאות לשולחן עם חוט דייג
-החלפנו את הסוכר בשקית למלח
-שמנו משו דביקי בלתי מזוהה על הכפתורים של האיוורור
-שמנו למורות הפחדניות "מפלצות" (שמים צנצנת עם תמונה מפחידה ומים וזה נראה שיש מפלצת בפנוכו) בתוך התאים.
-שמנו שקית שחורה עם תפוזים רקובים בתוך המקרר עם שלט- יונה מתה, לא לאכול!!
-נעלנו לכל המורות את התאים ואת המפתחות שמנו בערבוביה במיקרוגל (וברור, עוד מפלצת באמצע!!)

אחכ יצאנו מהחלון שוב (קצת יותר קשה לצאת…) ונכנסנו חזרה לבניין.

עלינו לכיתות ושמנו על כל משקוף פס של שומים, כדי שכשהדלת תיסגר, השומים יתפוצצו ויפחידו את המורות.

בקיצור…. פוגרום בביצפר.
(כאן המקום להזכירכן, שכל הבלוג שלי אמיתי מתחילתו ועד סופו!!!)

גמרנו את העבודה אחרי 3.5 שעות של מאמץ, ועפנו הביתה.

ביום שלמחרת הגענו לביצפר, בזמן, כמו טאטאלהיות טובות. (אגב, לא אמרנו לאף אחת שומדבר.)

נכנסנו לכיתה, לא ממש שמענו מאף אחת שומדבר, כנראה שאף אחת לא הזדקקה לתא שלה בינתיים.
המנהלת נכנסה לכיתה, (💥💥💥💥💥💥💥 ~שורה של שומים. המנהלת: "וואו אני מרגישה בגן ילדים. לא יודעת מה הולך להיות ברגע הבא!!!") כי בעיקרון היא מלמדת אותנו שיעור ראשון- וכשבת אחת התלוננה שהתא שלה נעול (הופהההה מתחילים להתעוררררר), המנהלת אמרה- זה לא אני. זה חברות שלכן מהסמינר שעשו בלאגן בביצפר. לכו תמצאו אותם ותגידו להם לפתוח לכן. גם לנו הם עשו מלא בלאגן למטה…

אני, למרבה הצער, לא יודעת איך להתאפק מלצחוק, אז כל הזמן חייכתי, אבל ניסיתי להסוות את זה איכשהו…
קצת אחרי שהמנהלת עזבה אותנו להתפלל, בת אחת צורחת אלי מהצד השני של הכיתה- "יאכנע, יש לי איזה הרגשה שזה את. לוידעת למה…🙄" כמה בנות הסכימו ואני ניסיתי לשמור על פרצוף תמים. לא הלך.😬

המנהלת היתה בפגישות ב-3 שיעורים הראשונים אז שומדבר לא זז עם התכנית.
(🤫🤫🤫 בשקט בשקט נספר לכם שאני ואליש עשינו את כל הפוגרום הזה כדי שנעוף מהביצפר לשבוע ונוכל לספר לנכדים שלנו סיפורי סבתא שאנחנו עפנו מהביצפר כי עשינו צרות וכו'…🤫🤫🤫)

אחרי 3 שיעורים, אני ואליש ישבנו באיזה פינה במגרש, ופתאום שמענו במיקרופון שקוראים לנו למזכירות עכשיווווו!!!
יאללה זרמנו. ממילא רצינו לעוף.

באנו למזכירות וחיה המזכירה החמודה שואלתתתת "בננות, רוצות לראות במצלמות איך נראיתן אתמול כשבאתן להפוך תביצפר?" ואז התחילה הדרשה השלמה של איך זה מסוכן שהיינו לבד בביצפר בשעה מאוחרת, ובלה בלה בלה ועוד פעם בלה בלה בלה ועוד…

אנחנו צחקנו כל הזמן הזה כי היה חמוד איך שהיא הדרישה לנו את הדרשה שהכתיבו לה. מאגניב איך שהיא יודעת אותו בעל פה… ואז היא רצתה לדעת איפה המפתחות של התאים של המורות (כי ברור שהמורות מידי עצלניות בשביל לחפש אותםםםםם) וכשגילינו לה, היא אמרה שאנחנו צריכות עכשיו למצוא לכל מורה את המפתח שלה. אמרנו לה שזה כבר העבודה שלה…
אח"כ המנהלת קראה לנו למשרד.

נכנסנו בשיא הניחותא. התיישבנו ולמרבה הפלא היא חייכה. נראלי היא ממש נהנתה מהיצירתיות שלנו. הקטע הוא, שהיא אמרה שיש מצב שצריך להתנצל ליועצת היקרה שלנו ששתתה קפה עם מלח, ושיש מורות שלא אהבו את זה שפתחנו להם ת'תאים…. (אמרנו לה שאין ברירה היינו צריכות לשים את המפלצות איפהשהו….)
היא גם רצתה לדעת איך נכנסנו, וכדי לא לסבך ת'מנקים, נאלצנו לספר לה שאנחנו יודעות את הקוד של הבניין. היא אמרה שהיא תשנה אותו (אגב, עד היום הם עדיין לא שינו אותו🤦‍♀️)
בקיצור, היא היתה ממש סבבה עם זה, וזה היה ממש מעצבן כי רצינו לעוףףףףף!!!

כששאלתי אותה אם אנחנו עפות, היא צחקה ואמרה שלא מעיפים ככ מהר, וסורי, אבל היא לא מרשה לעוף😭😭….

בקיצור- מסקנות:
א. כל כך הרבה מורות שתו קפה עם מלח, שהסגנית היתה צריכה לעשות ספונגה
ב. יש לנו מזל שהפיקוח, שהיה שם 3 שעות, לא היה זה שטעם ראשון מהקפה עם מלח
ג. המנהלת אמרה לנו להתנצל לזאתי שצעקה עליה, ולהגיד לה שהמנהלת לא אשמה ושזה אנחנו שנעלנו את התאים.
ד. אוףףף לא עפנו….
ה. לאחר יומיים, המנהלת שולחת מייל ל2 ההורים (נראלי כי היא רצתה ליידע אותם שעשינו צרות, אבל מצאה לעצמה תירוץ טוב מספיק…)
אגב, המייל הזה הועתק מילה במילה, ללא שינויים כלשהם:

שלום וברכה,
בודאי שמעתם שבנותכן היקרות המלאות רוח שובבות השקיעו שעתיים של עבודה מאומצת
בסמינר ביום שני בערב, הן הצליחו לעשות בלגן בצורה משמעותית במיוחד בחדר מורות.
על אף תחנוניהן לזכות "לעוף הביתה" כלשונן, לא נתתי להן.
קיבלנו את העניין ברוח סלחנית של חודש אדר.
הבעיה הקשה הייתה שהן נכחו לבד בבניין הלימודים בשעות הלילה כשנכחו רק 3 גברים ,עובדי ניקיון.
דיברתי איתן על הבעיה וחוסר האחראיות אך לא היה נראה שהבנו מספיק.
כהורים מאוד אחראים אני בטוחה שאתם רוצים להיות מעודכנים
ולדאוג שדבר כזה לא יקרה שוב.

בקיצור, היה כייףףףףףף
יאללה ביי ריקוש, מקווה שזה היה בסדר למרווותתתת שזה לא היה על העבודה😶