לו"ז קשה לפיצוח

?‍♀️
תמונת מצב:
ערימות של ספרים,
מחברות, סיכומים,
נערמים על שולחן,
ראש שמציץ,
לאוויר אין חריץ
וגם הקפה כבר נגמר.

ופתע פתאום,
בעודי מזגזגת בין הלוג לאלוגריתם,
פתחה את הדלת,
אמי מורתי,
בתי נפשי בשאלתי.
הו, אימא הלוואי, אני נאנחת,
ולא, לא לרווחה.

אין לי כל פנאי, אני עמוסה,
אוי לא יש מבחן על מושא.
וגם בחיבור,
וגם בחיסור,
וגם בהיסטוריה ותושב"ע
מה כבר ביקשתי?
להתבגר?
אפשר גם בלי תעודה ואסמכתא.

ואם חשבתי עיני לעצום,
הופיע קול אימתני,
שלחש לי באוזן, כזה צרחני:
על ציונייך שמרי!

כי כבר נחלתי הרבה אכזבות,
הרבה נחלים שיבשו
ומבחן שסומן בעט כחול,
חמודה טעית בהכל.

אוי לחרפה,
אוי לבושה,
אוי לאותו המקצוע,
איך העז כך את שמי הטוב להפר,
בתנועת מכחול לבטל.

ומאז ועד יום,
יושבת חורשת,
שוקדת על חרושה של עצים,
מקלפת אגוזים קשים לפיצוח,
מתי יימחק לו לוח זמני המבחנים??