יקוואל החדש [מדבר לבנות התיכון]

אני רוצה להתחיל בשאלה נוקבת וקשה:
את רואה סרטים?
את יושבת עם חברה, לבד, במחשב, בטלפון ופשוט קופצים לך מול העיניים מראות לא חרדיים?
אני נפלתי בזה, נפלתי קשה, הייתה תקופה שעל כל סרט המצפון צרח, הרביץ, את לא רוצה להיות כזאת, את רוצה בעל שלא רואה, אז גם את אל תראי, אבל אטמתי אותו, פיטמתי אותו בעוד סרט, בעוד שיר, בעוד עולם שמבוסס על שלושת הקליפות.
זה היה בכיתה ח'.

עליתי כיתה, כיתה חדשה, כיתה ט'. כבר הלב אטום, השכל רק אומר, איך את מתפללת אחרי מה שראית אתמול? איך את מסגלת ללמוד שהסרט רודף אותך?
אטמתי את השכל, אמרתי לו, אתה צריך להשתחרר, לא צריך להקשיב לי שאומר שזה לא טוב, אני לא רואה דברים גרועים, אני בגדר בסדר, שקר. איזה בסדר.

עכשיו אני בכיתה י', ממש לקראת היציאה לפסח הביאו לנו רב שידבר על הנושא, הקשבתי לו, הייתי אטומה, רק צל שלי משנה שעברה. כבר לא כאב לי שאני לא בסדר,

ואז מגיע י"א ניסן, ואני כבר שנתיים לא מחוברת. מה אני אתן לרבי מתנה? עוד סדרה שראיתי? עוד שיר ששמעתי?
ובכנס הייתה ילדה אחת, משהי קרובה, שפשוט בלי לנסות או לרצות נתנה לי
סטירה
סטירה מצלצלת.
היא החזירה לי את הקולות של המצפון שנעלם שם, במחשב,
היא החזירה לי את הקולות של השכל שנעלם בין הכריות במיטה,
היא החזירה לי את עצמי הישנה.
ולא, היא לא כמו הרב הזה דיברה על כמה שזה נורא, היא רק אמרה שהיא לא רואה, ואם היא יכולה אני גם יכולה…

וכשחזרתי הביתה, נכנסתי לחדר וצעקתי לעבר המחשב, אני גם יכולה
לא תעבוד עלי יותר
אני גם יכולה
אני גם יכולה

ועכשיו בעזרת ה' כשיעלה הפוסט הזה כבר תהיה לי חסימה, הרמטית, סגורה, כזאת שלא תאפשר.
והיא לא יודעת מה היא עשתה, היא גם לא תקרא את הפוסט הזה, היא לא תדע כמה עולמות רוחניים היא בנתה סתם, סתם כי בבית רבקה אין דברים בטלים*, כי היא פשוט סיפרה, שיתפה.
אני רוצה שתגיבו כי זה חשוב לי, כי אני רוצה לדעת הם גם לכן יש את הקושי הזה,
אני אשמח אם המערכת גם תכתוב משהו בנושא (המערכת: התגובה לבקשה שלך בפוסט העורכת).

ואני רק רוצה להגיד לילדה הזאת תודה
תודה

[* רבי מנם מענדל פוטרפס אמר שבתומכי תמימים הדברים הבטלים זה המיוחד בה {כאילו השיחות חולין של הבחורים} ובית רבקה זאת המקבילה של תומכי תמימים אז ברור שגם שם הדברים הבטלים זה רק קדושה]