להתנגש בקיר

שבוע מבורך!

אם יש משהו שיכול להוציא ממני דמעות תסכול – זה להתעסק עם אנשים עקשנים שלא מסוגלים לזוז מילימטר ממה שהמוח שלהם החליט.

אפשר לכתוב גם עליהם, כמה קשה להיות עקשן. אבל לא אכתוב עליהם היום. אלא על ההתמודדות מולם.

החוויה הזו של להתחנן, לבקש, להסביר – ולהתקל בקיר אטום בצורת אדם, היא קשה לי מנשוא. יש מזדהות בקהל?

ולא. אל תשוו את זה למנהלת או לאמא שלא מרשה משהו. לא לזה הכוונה. יש אנשים בעלי סמכות, וגם איתם לא תמיד התהליך הוא נעים וקל. אבל הכוונה לאנשים שווי ערך אלינו, שלא מוכנים לבוא לקראתינו. אוף. מתסכל.

נשאלת השאלה מה עושים? סיימנו להתחנן, סיימנו גם לכעוס והדפנו הצידה מחשבות נקם ואיחולים לבביים.

עכשיו נדרש מאיתנו לשחרר. וזה לא משתחרר. כי זה מעצבן!!!

אז היום אני תורמת את תרומתי הצנועה לאנושות. הפיתרון הזמני שמצאתי הוא לספר. למצוא מישהי נחמדה שתשמע אותי ותצדיק אותי מא' ועד ת'.
לא אחת כזו שתתחמם יחד איתי ותזרוק לי פתרונות מה לעשות כל חצי דקה.
אחת כזו שתקשיב, ותרגיש את התסכול שלי, ופשוט תגיד שאני צודקת ושאני נמצאת בסיטואציה מאוד לא פשוטה ומעצבנת.

לא תמיד נצליח למצוא פתרונות, אבל איזה מבורך לפחות לא להרגיש לבד. פשוט.

איתך בדרך,
חני

קישור ישיר לניוזלטר: https://preview.mailerlite.com/g7a5a5e4r4