שבוע מבורך!
"חני, אולי תוכלי לכתוב גם על ההקשבה עצמה? … איך אפשר להקשיב לשני כמו שצריך, לתת לו מקום והרגשה טובה?"
זה ציטוט משותפה אכפתית אחת, שהגיבה לניוזלטר מלפני שבועיים (להתנגש בקיר).
אהבתי את השאלה! היא עזרה לי לחדד עם עצמי – איך באמת מקשיבים למישהי והיא תצא עם הרגשה טובה?
וזו התשובה ששיתפתי איתה ואני מביאה גם לכאן:
כולנו בעצם נאבקים בזמן ההקשבה בכל מיני דברים שקופצים לנו לראש בהקשר למה שהדוברת מספרת.
מיד עולים לנו דברים דומים שקרו לנו, רגשות דומים שהרגשנו וכו'.
הרעיון של הקשבה:
א. להשתיק את הקולות הפנימיים האלו. להקשיב בלי לדבר.
ב. להתעניין באמת בדברים הנאמרים ולא להגיב אליהם ב"וואי גם לי קרה…"
אז כשמישהי משתפת אותי במשהו מסעיר שקרה לה (ואני אדע שזה מסעיר לפי הטונים וקצב הדיבור ותנועות הידיים) אני אקשיב בשקט, והפרצופים שלי יביעו מולה הזדהות עם מה שהיא אומרת. סיפרה משהו מטריף שקרה לה? היא תראה על הפרצוף שלי שאני מזועזעת. סיפרה משהו עצוב? היא תראה שאני כאובה בשבילה.
בתוכי יקפצו לי כל מיני זכרונות (כי ככה המוח עובד, כל מה שהוא רואה ושומע מיד הוא מביא את כל הזכרונות שקשורים לדבר) – ואני אומר לעצמי במחשבה "שקט, עכשיו רק מקשיבים".
אחרי ששמעתי את הדברים (ומותר גם תוך כדי) – אני בודקת שהבנתי על מה היא מדברת, ושואלת כל מה שאני רוצה לדעת כדי להבין טוב יותר מה בדיוק קרה לה. זה סימן שאני באמת מקשיבה למה שקרה לה ולא נשאבת למה שקרה לי.
אחרון חביב – לא צריך עצות. אלא אם כן הדוברת ביקשה בפירוש עצות או אמרה שהיא ממש לא יודעת מה לעשות ויש לי רעיון מבריק בשבילה.
אז מה אומרים במקום עצות?
משתתפים בהרגשה. אומרים משפטים כמו:
"וואו, אני בשוק שעבר עליך דבר כזה, זה מזעזע, לא יודעת איך הייתי עומדת בזה"
"נשמע שעשו לך עוול, את חושבת לעשות עם זה משהו?"
"תודה ששיתפת, לא כיף לשמור דברים כאלו סתם בלב. יש משהו שאני יכולה לעשות בשבילך?"
כמובן שזה לא תורה מסיני. אפשר למשל לערבב את המשפטים או להגיד משפטים אחרים לגמרי…
ואפשר לפעמים לשתף במשהו שעבר עלינו, כדי לגרום לשניה להרגיש שהיא נורמלית ולא רק לה קורים דברים מוזרים ולא רק היא מרגישה כך.
העיקר שהיתה הקשבה קודם כל. שהיה לה מקום רק בשבילה לכמה דקות.
איתך בדרך,
חני
קישור ישיר לניוזלטר:
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
7 תגובות
תודה חני!
שוב קטע קצר ולעניין שאת כותבת
אוהבת את מוצש רק בגלל זה
שיהיה שבוע טוב!!
תודה רבה!
איזו מפרגנת, ממש כיף לקרוא.
תודה על הפוסט זה משהו שבדיוק אני רוצה להתחזק בו
אבל יש לי שאלה
אני אישית מאד אוהבת שאם אני משתפת במשהו אז עושה לי טוב שגם האחר משתף
זה מרגיש לי שהוא מבין אותי ואנחנו מתמודדים ביחד. שאני לא מעיקה ושאנחנו באותו מצב.
לכן אני גם תמיד משתפת ואני לא יודעת אם זה מפריע…
תמיד אני מתסבכת בלהקשיב באמת. כי אני בלחץ לומר גם (זה בכללי ובלי קשר לשיתוף עמוק)
וגם אני חושבת שהכי חשוב זה לבוא בהרגשה של אהבה ושל רצון לשמוע ולהיות בשביל הבן אדם בלי להסתבך יותר מידי בכללים. אני חושבת שבסופו של דברים השני הכי מרגיש שאת באה ממקום אמיתי ואוהב.
מסכימה איתך לגמרי, שכשבאים ממקום אוהב באמת – השני מרגיש את זה גם בלי כל הכללים האלו.
לכן כתבתי שזו לא תורה מסיני.
אם זה מלחיץ אותך, והופך אותך ללא טבעית, עזבי. דברי מהלב וזהו.
הדברים האלו מיועדים למי שרוצה לדעת איך מקשיבים יותר טוב, וזה באמת משנה לה משהו בצורת החשיבה. אין שום טעם לעשות את זה אם זה מלחיץ.
מה שכן, זה מלחיץ רק בהתחלה, אבל אחרי כמה פעמים זה הופך להיות חלק ממך.
בדיוק כמו שבפעם הראשונה על אופניים (או כל דבר אחר שמצריך מיומנות) – זה מלחיץ, ואחרי שלומדים את התנועות – זה קלי קלות.
אני יודעת שזה כיף לשמוע שהאחרת מבינה אותי וגם היא עברה את זה. וצריך להשתמש בזה! לפי הלב. ולפעמים לשאול "רוצה שאספר לך משהו שקרה לי? ממש ממש דומה".
פשוט, לפעמים, מרוב שרוצים לספר לא מקשיבים בכלל. וזה מורגש. ומרוב שרוצים לספר, מתחילים לספר, ואז זו עם המועקה שכל כך רצתה לשפוך אותה, נשארת תקועה עם המועקה שלה.
רק בשביל לשים לב לזה – נכתבו הדברים.
בהצלחה יקירתי!
תגובה חכמה ויפה!
אהבתי ממש
זה כל כך נכון!
אני באמת צריכה לשים לב לזה יותר
תודה! החכמת אותי
סורי שאולי הייתי נגד מה שכתבת ככה אני כשאני רוצה להבין סופית
ואז אני באמת יודעת להעריך את התגובה
חחחח שוב כותבת על עצמי. 😳🤣
באמת תודה את חכמה מאד!
יפה
👍👍👍👍👍👍
זה בא לי במקום
ונתן לי עוד כיוני מחשבה ועבודה
תודה על זה
יואו זה כזה חשוב!!!
תודה!!!