חשבון פתוח /2

עיניו  נפקחו והוא ראה מולו שלושה רופאים, עיניו חיפשו את חברו האוחז ברכות בזרועו. וכשמצא אותו מביט בו בחיוך מלא אהבה הניח את ראשו חזרה על הכר ונראה רגוע יותר. הרופאים סבבו אל נוריאל. "מה אתה בשבילו?"

נוריאל לא היסס לרגע כשענה. "אח וחבר."

אלירן השתנק בתדהמה ונוריאל רמז לו לנשום עמוק ולהירגע. הוא עשה כמצווה עליו כשליבו משתולל. למה נוריאל אמר שהוא אחיו? מה הוא מרוויח מזה? אהבה כפולה ממני? הערכה? או שאולי…אולי פשוט הוא רוצה לממן את האשפוז. לא, לזה הוא לא יסכים על אף שאין מי שישלם לו על כך חוץ מעצמו ומהמוסד שאין לו שום עניין בזה. אם היה סוכן מספר 1 במוסד עוד היה יכול לחשוב על זה אבל הוא אפילו לא כמעט מספר 1, כי רק מייקל דן היה מספר אחת, מייקל דן ונוריאל אחריו. הוא תמיד היה מספר 2. תמיד תמיד.  מתוך הערפל שמע אלירן את הרופאים מסכמים ביניהם יחד עם נוריאל על דמי האשפוז וליבו סער וגעש אך שום מילה לא יצא מפיו ואף אחד לא שם לב למתחולל בקרבו עד שמכשיר האק.ג. החל לצפצף בקול מונטוני ורועש. ואז שלושת הרופאים זינקו באחת ובדקו מה לא בסדר. רופא גבוה ובהיר שיער ועיניים אמר: " אני לא מבין למה הוא נלחץ יותר מדי. ממה?"

ונוריאל שהבין קלט שעשה טעות כשעשה את זה מולו ומיהר ללחוש באוזנו: "המוסד מממן לך את האשפוז, לא אני. אני רק משחק את עצמי כאילו זה אני כדי לא להחשיד, חוץ מזה, אני אחיך אז טבעי שאני אשלם עבורך את האשפוז כי אין לך עוד משפחה מלבדי. הלא כן? חוץ מג'ון כמובן, והא קטן מדי לכל הבלאגן הזה. ציויתי עליו שימשיך להתפלל ואאסוף אותו אחרי הביקור אצלך."

"אז אולי כדאי שתחזור אליו באמת…" לחש אלירן בחולשה.

"הו, לא. אני אלך רק כשמשהו ישתפר אצלך. בינתיים תנוח ואם אתה צריך משהו אז תגיד, אני כאן. ותעשה לי טובה – אל תהיה בלחץ זה לא טוב לא לך, ולא לי."

אלירן הנהן. "מה שתגיד. בהזדמנות הראשונה שמישהו פה לא יהיה ערני אני קופץ מהחלון ובורח. נמאסו עלי כל צוותי בתי החולים יחד."

"אלירן זה לא מצחיק. אל תשחק במצב שלך, הוא גם כך רגיש. תשכב ותנוח ואולי תשתחרר אפילו מחר."

"אבל אתה לא מבין שאני לא צריך את זה? על כיסא גלגלים אני יושב גם כך למשך כל החיים שלי מעכשיו, מה יכול להיות יותר גרוע מזה?"

"נכות בכל הגוף, זה דבר שיכול להתפשט, להיות בקומה, להיות צמח, או יותר גרוע, למות." נוריאל לא ניסה להיות אופטימי או לשנות מהמצב.

"אני מודע לזה, אבל גם ככה אני נחשב כמת, אני לא שמח בכלל ואני לא יכול לאחוז נשק במצב שלי זו עמדת נחיתות שאין כמוה. אני גמור, נוריאל, אם לא הבנת את זה עד עכשיו."

"הבנתי ואני ממשיך להבין. אבל עוד לא מאוחר בשבילך להקים משפחה ויש לך ילד שפרח וגדל ובעזרת האלוקים גם ימשיך לגדול ולפרוח, בשבילו, תהיה חזק."

דמעות זלגו מעיניו של אלירן והתנפצו בקו מושלם על לחייו. "אז… קח אותו אליך. אני נכשלתי בלהיות אבא. אני רוצה שיהיו לג'וני שלי חיים מושלמים, בלי סדקים. הוא לא צריך אבא פצוע עם נכויות. הוא צריך אבא חזק, כמו שאמרת. שיגדל אותו, וזה לא אני." הוא בכה בדמעות רותחות מכתים את השמיכה הלבנה והסדין הבהיר. נוריאל הביט בו בחמלה והושיט לו מטלית יבשה אלירן נטל אותה בתודה וניגב את עיניו הלחות.

"אני לא מוכן לקחת אותו ממך והחיבור שנוצר ביניכם לא יותר. ולא משנה אם תהיה על קביים או על כיסא גלגלים. ג'וני אוהב אותך, בכל מצב." נוריאל הישיר אליו את עיניו התכולות ובעיניו היה הכל. כל מה שרצה לומר ולא אמר.

"אני לא כל כך בטוח. אף פעם לא הייתי אבא. פשוט…הייתי חבר. זה הכל. לא למדתי להיות אבא, במחילה ממך. אני לא יודע איך ההרגשה." אלירן השפיל את עיניו.

"אבל זו בדיוק ההרגשה. אם בכזו קלות מצאת את הדרך אל ליבו של ג'וני אתה האבא הכי מושלם שיכול היה להיות לו. אתה מבין אותי?"

"אני מבין. א…אבל אני לא יודע עד כמה בזמן האחרון אני מתפקד טוב כאבא. אותי אתה כן מבין???"

"אני מבין אותך בכל מצב, אלירן. באמת. ועכשיו יותר מתמיד, בסדר?" נוריאל הכריח אותו להביט בעיניו. ואלירן הישיר אליו מבט אומלל. "בסדר…"

"יופי. אני שמח על ההבנה. עכשיו תנוח ותעשה לי טובה, תנוח הרבה."

"בסדר, אפילו שאני הטיפוס שישן הכי הרבה שלוש שעות והכי קצת שלוש דקות."

"תישן כמה שיעשה לך טוב, אחי. אני הולך לאסוף את ג'ון. תחזיק מעמד עד אז, נכון?"

"ברור. אל תדאג אני בסדר." חייך אליו ברוגע ועצם את עיניו. "בסדר גמור."

"אני שמח. זו המתנה הכי גדולה שאתה יכול לתת לי." חיבק אותו בחום. "אח שלי."

"היי." העיניים שלו נפקחו. "כל כך מהר התרגלת?"

"כן, ויודע מה? אני אתקשר לשמואל שיבוא לשמור עליך ולהכיר את אחיו הקטן."

"לא!" אלירן קפץ והתיישב. "אני לא רוצה שחורים דוסים אצלי בחדר, תודה."

"מה הבעיה שלך להכיר את אחיך הבכור, אה? ואם הוא יחליט שפיג'מת בית החולים לא לטעמו? אז הוא לא ירצה לפגוש בך? מה השטויות האלה שאתה מכניס לעצמך לראש? אנחנו יהודים. כולנו אחים. מה שייך הצבע או ההשתייכות?" הוכיח אותו בנזיפה.

"טוב אולי אתה צודק אני באמת לא מכיר אותו. אני יכיר אותו ואז נראה, טוב?"

"מעולה. אני מזמין אותו הוא בטח יסכים להגיע יש לו טוב לב שלא נגמר."

"אשמח להכיר אותו. ותשגיח טוב על ג'וני אני רוצה לשמוע שהיה לו טוב ושהוא שמח." הוא פתח את המגירה שליד מיטתו ושלף חמש שטרות של מאה שקל. "תן לו מתנה ממני לכבוד יום ההולדת. ובקש ממנו סליחה בשמי על שלא יכולתי להשתתף בשמחתו. אני מקווה שבינתיים זה יפצה אותו." הושיט לו ונוריאל נטל את השטרות. וחיוך צופן סוד עלה על שפתיו. "לא תתנגד אם אוסיף לך מאתיים, נכון?"

"הו, ממש לא. תשאל את ג'וני שלי אם זה בסדר מצידו אבל אל תביא שבע מאות בשמי. תביא את המאתיים בשמך. כי אני לא אשקר לו."

"מה שתגיד. זזתי. תחכה לי יפה, כן?" הביט בו במין נזיפה.

"כן, אבא". צייץ אלירן בבדיחות הדעת.

"היית רוצה. את אבא תפגוש בעוד שבוע-שבועיים, כשתחלים."

"הו, נוריאל. אל תגיד לי שאתה רציני, בבקשה". נשא אליו מבט מפציר.

"דווקא כן. אני ממש ממש רציני עכשיו."

➕➖➗

יד חמימה הונחה על כתפו  הקטנה והוא סבב לאחור באיטיות. "בני! נתן…! מה…מה אתם עושים כאן?"

"מה זה מה?" תהה בני ונתן חבט קלות בכתפו ואמר, "באנו לאחל מזל טוב אבל אם זה מפריע אז-"

"לא, לא, מה פתאום. אני…פשוט מופתע, ו-שמח!" חייך במבוכה.

"יופי. זו בדיוק הייתה המטרה." גיחך בני בעליונות.

ג'וני חייך שנית בביישנות. "תודה".

"מזל טוב!  עלה והצלח!" איחל בני בלבביות.

"למדת משהו בעל פה?" התעניין נתן ואז נזכר שהוא לא ממש בא מהמגזר שלהם.

"לא". הסמיק ג'וני, נבוך. "לא ידעתי שצריך. והאירוע אמור להימשך בעוד שעה…אולי תעזרו לי ללמוד משהו בינתיים?"

"נשמח מאוד, כמובן. אבל…איפה אלירן?" תהה נתן.

"בבית החולים כעת. הוא עבר התקף לב קשה וייקח לו זמן להתאושש הוא לא יכול להגיע להמשך האירוע לפחות בהתחלה הוא היה." ניחם את עצמו.

"בכל רע יש מעט טוב אם תביט יותר עמוק תמצא עוד הרבה דברים טובים בזה."

"אם יהיה לו כח למצוא עוד דברים טובים." גיחך בני ואז הרצין אל מול מבטו של נתן, "אוקיי צודק. סליחה, לא צוחק".

רעש אופנוע  נשמע לפתע וכלי הרכב ניצב לידם. האופנוען הסיר את קסדתו וחייך אל ג'וני בחביבות, הלה עצר את נשמתו. "חזרת מאבא? הוא בסדר?"

"כן, והוא מרגיש טוב יותר, תודה לקל." נוריאל הרים את עיניו לשבריר שנייה. הוא הוציא מכיס מעילו מעטפה לבנה והושיט לו. "זו מתנת יום ההולדת שאלירן ביקש למסור לך כי לא יגיע. וזו-" הושיט מעטפה שנייה, "התוספת שלי".

"תודה לך על הכל. הצלת את אבא! אין לי מילים להביע את תודתי." התרגש ג'וני.

"לא עשיתי הרבה, אקפיץ אותך לביתי ואחזור לאביך." עידכן ואז העביר את מבטו לנתן ובני. "ומי אלה?" התאפק מלהוסיף את המילה: "השחורים", שהיה נפוץ במגזר החילוני שלהם.

"תכיר מעכשיו: בני אלטמן ונתן שטרנר. הם חבריי כבר שש שנים  ב"ה." החליק את המילה בטבעיות על לשונו.

נוריאל משך בכתפיו "אתה רוצה להישאר איתם או לבוא איתי לביתי?"

"בינתיים אשאר איתם, זה בסדר. לך תהיה עם אבא. תודה רבה."

נוריאל הצדיע בשובבות וצעק לעברו בשעה שהתניע. "תאגור כוחות. נתראה בעוד שעה."