הדבקה רגשית

שבוע טוב וחנוכה שמח!

יושבת לכתוב את הפוסט הזה ברביעי בערב (לא קורה הרבה!) וחושבת לעצמי 'מה אפשר לכתוב ויהיה עדיין רלוונטי למוצאי שבת?'
הרי הכל כל כך משתנה מיום ליום ומשעה לשעה.

זהו.
המצברוח. נכון הוא משתנה? אז עליתי על משהו שקורה לי ממש חזק לאחרונה – אני נורא מושפעת מדיבורים שמדברים סביבי.
לא הייתי כזאת.
אולי הרגישות הכללית גורמת לי, אולי הרצון לשמוע מה אחרים חושבים ולסדר לעצמי את המחשבות.
בכל מקרה, שיחה סוערת עם חברה שכועסת על המצב 'מדליקה' אותי בזעם. שיחה רציונלית עם אחי המיושב גורמת לי להתחיל לדבר כמו פרופסור קר מזג. התוועדות מחזקת מוציאה אותי מלאה אמונה.

אני שומעת את עצמי מדקלמת משפטים שלא אני המצאתי. הם פשוט נקלטו לי במוח ואני חוזרת כמו תוכי על דבריהם של אחרים.
ולא. זה לא מוצא חן בעיני. אוהבת להיות מקורית
אבל מנסה לחשוב מה לעשות עם זה, עם המצברוח הזה שמנשב מאחד לשני, ומילים שמדביקות אותנו בנגיפים שאינם שלנו בכלל…

החלטתי לשים לב לזה. קודם כל.
וקצת יותר לשתוק. לפחות זה. להשתתף פחות בשרשרת ההדבקה.
וקצת יותר לדבר. אבל רק דברים מרגיעים, משמחים, מאחדים.

חושבת שזה ילך לי? אני ממש לא בטוחה, אבל לפחות בחמש דקות הקרובות אשתדל…

איתך בדרך!
חני