הבוחר בנביאים טובים /7

ניצבת בת עדיאל אם דוד

היא היחידה שידעה מי הילד שלה באמת.
כשכולם הסתכלו עליו בעין עקומה.
כשכולם האשימו אותו בגניבות. באשמות שלא היו ולא נבראו.
היא ידעה שיש לה ילד מיוחד.
כשהוא עוד היה ילד קטן שברח מחיצי האשמה של כולם ובעיניים דומעות ביקש הגנה, היא נטעה בו אמונה חזקה.
עשרים ותשע שנים כולם התפלאו איך החינוך המושלם פסח על הילד, הנער, האיש, שברח, שלקח תפקיד שבעזרתו יוכל להיות פחות שעות מול כולם. יוכל להיות לבד. בלי לראות אף אחד.
שלקח את הצאן, למדבר.
ואחרי עשרים ותשע שנים פתאום ברגע אחד כולם קולטים שהם טעו.
שהעיניים היפות שהביטו בתום בעולם, העיניים שהם רצו לראות בהם בושה, חרטה.
העיניים האלו תמיד הסתכלו עליהם באהבה. ולא, לא היה להם על מה להתחרט, על מה להתמלא באשמה.

היא ידעה שהילד שלה יאלץ לעמוד בניסיונות.
היא ידעה ששנים של כאב ובדידות יעברו עליו.
היא ידעה שהוא יהיה ילד, אדם מיוחד.
היא לא ידעה כמה.
עד שהנביא הגיע.
כששמואל הנביא מקבל נבואה למשוח מלך חדש הוא בא לבית ישי בבית לחם. שמונה ילדים היו לישי. שבע מתוכם עם תכונות מיוחדות. ראויים למלוכה.
ואחד שמסתיר את עצמו.
אחרי ששמואל עובר על בניו של ישי, ושום בן אינו הנבחר, הוא פונה לישי. "התמו הנערים?" אין לך עוד אחד?
ואז שולחים להביא את הילד, בן העשרים ותשע, שמטפל בצאן.
והוא מגיע. וגם שמואל לא חושב שהוא ראוי למלוכה.
הוא נמוך, פניו אדומות מלהט השמש המדברית, ועיניו היפות מפיקות טוב לב ותום.
ה' קורא לנביא "קום! משחהו!"
וקרן השמן שעל ראש כל אחד מהבנים לא הסכימה לזלוג, עפה לעבר ראשו של דוד. עפה וכמו מתמלאת עד גדותיה והשמן זולג על שערותיו הזהובות, הבהירות.
שמואל לוקח את השמן ומושח את דוד.
קומתו גבהה פתאום, פניו קבלו אור מיוחד.
והשמן לא נספג על השיער. הוא נהפך לנזר של אבנים טובות.
כולם הבינו מי הוא.
"אבן מאסו הבונים, היתה לראש פינה!"
ורק ניצבת, האימא המיוחדת, הסתכלה על הילד שלה וביקשה שהרגעים האלו ימשכו.
היא היחידה שידעה שיש לה ילד מיוחד כל כך.

ניצבת, אמא כל כך מיוחדת.
שזכתה בבן כל כך מיוחד.
ניצבת בת עדיאל.
שמה לא מוזכר בתנ"ך.
חז"ל גילו לנו אותו.

ניצבת זכתה לראות רק בפעם הזו את דוד שלה מאושר, היא לא ראתה אותו מולך. היא לא ראתה את ההישגים שלו. את הילדים שלו.
היא נרצחה, פחות משנה אחרי האירוע שבו נמשך למלך.
וזה עצוב.
האמאל'ה הזו זכתה למשהו קטן.
ישנה סגולה שכל מי שמתפלל ומזכיר את שמה שבע עשרה פעמים 'ניצבת בת עדיאל' בתפילתו, זו סגולה שהתפילה תתקבל.
שתפתח שערים.