הבוחר בנביאים טובים /18

אבישי בן צרויה.

אבישי היה הבכור באחייניו של דוד, מאחותו צרויה.
הוא היה נאמן לדוד בכל נפשו. אמנם היו פעמים בהם דוד נזף בו ובאחיו יואב על מעשיהם שיכלו להתפרש כנגדו, אך למרות הכל, אבישי היה נאמן.

רוצות סיפור?
יום אחד דוד רואה שיש עליו קטרוג, הוא מקבל שתי אפשרויות לעונש.
או שהוא ימסר ביד אויב או שהעונש יבוא בדורות אחריו.
דוד, אבאל'ה אוהב, לא יכול לחשוב על האפשרות השניה. והוא מעדיף את הראשונה,
למרות שהוא מודע לעובדה שאויביו לא יארחו אותו לחברה ולא יקחו אותו בשבי. הם יהרגו אותו.

יום שישי אחד כשדוד בשדה הוא ראה צבי.
דוד, מצויד בכלי נשק, דרך את קשתו במהירות (אגב הוא היה אומן בדריכת קשת…)
וירה חץ לעבר הצבי. הצבי להפתעת דוד הצליח לברוח מחיצו. דוד מוציא חץ נוסף תוך כדי ריצה.
דוד עסוק במרדף אחרי הצבי החמקמק ולא שם לב שהוא התרחק מאוד מירושלים. הוא נמצא בשטח אויב.
פתאום, דוד שמע קול מאחוריו. הוא הסתובב במהירות.
אך אם לדוד לקח רגע להתאפס ולקלוט היכן הוא נמצא ומי זה שמולו, הרי יריבו לא היה צריך יותר משבריר שניה כדי לזהות את אויבו המושבע.
הפלישתי הענק, ישבי שמו, אחיו של גוליית וענק כמוהו, לא מבזבז רגע. הוא מתנפל על דוד ומצליח לקשור אותו.
ישבי מוציא את החרב. דוד כבר אומר 'שמע ישראל'.
אבל אז מחליט הפלישתי שלמה לו להרוג את דוד סתם ככה. הוא יהרוג אותו בצורה יפיפיה. וכואבת.
ישבי גורר את דוד לבית הבד באזור. איפה שמכינים שמן זית מהזיתים.
שם, הוא מניח את קורת הבד הענקית על דוד. ואם לא חסר על המשקל האדיר של הקורה, הענק עצמו מתיישב על הקורה.
למעוך. את דוד.
אבל נעשה נס. והאדמה שעליה שכב דוד, אדמה קשה, מתרככת. עד שנוצרת גומה באדמה.

לבנתיים בירושלים, אבישי שרחץ את ראשו לכבוד שבת ראה פתאום דם במים. אבישי נבהל.
אם לא דיי בכך הוא ראה את הפרדה של דוד ליד ביתו גועה בעצב.
אחד ועוד אחד שווה שנים. ואבישי רץ לבית המדרש, שם דוד היה הרבה מהזמן, לראות מה איתו. אך, בבית המדרש אומרים שהמלך כלל לא בא.
אבישי מודאג. הוא רץ לארמון. מחפש אחרי המלך. אך שם אומרים לו שהמלך יצא מהארמון ולא חזר.
עכשיו אבישי כבר דואג לגמרי. הוא בא לסנהדרין בשאלה. אסור לרכב על סוס המלך. אך אם יש פיקוח נפש? הסנהדרין פסקו שפיקוח נפש דוחה הכל.

אבישי עולה על הפרדה במהירות, הפרדה כמו מבינה את המצוקה ומתחילה מרתון. בדרך נס מתרחשת קפיצת דרך ואבישי מגיעה במהירות למקום בו נמצא דוד.
לבנתיים, ישבי הרים את הקורה הכבדה, מוכן לראות את דוד כאוב. אך להפתעתו דוד שכב בתוך האדמה.
עיניו עצומות ושפתיו ממלמלות. יוצרות חיוך דקיק. ישבי רתח מזעם. הוא תפס את דוד וניסה משחק חדש.
בכוח רב הוא לקח את דוד וזרק אותו בתנופה אדירה כלפי מעלה, מתחתיו הוא נעץ חנית. לא צריך להסביר למה.
בדיוק באותו הרגע הגיע אבישי. הוא קלט תוך שבריר שנייה מה קרה. אבישי, באותו רגע, מוציא שם קדוש מפיו, עוצר את דוד בין שמים וארץ.

ישבי, מבולבל לגמרי, מעולם לא ראה אדם שעומד באוויר.
אבישי מנצל את ההזדמנות לשיחה עם מלכו. הוא שואל את דוד איך הוא הגיע למצב הזה?
דוד מספר על הקטרוג ועל העונש שבחר. אבישי לא מסכים עם דעתו של דוד. הוא אומר לו "בניך ימכרו תבן, ואתה אל תצטער."
כלומר אדם לא יכול לדעת מה יקרה בדורות אחריו. ולא אמור להצטער על כך.
אבישי קורא שוב בשם קדוש ומוריד את דוד לארץ. לא לפני שהוא מוודא שהשטח נקי מחניתות למיניהם.
אגב, חז"ל שואלים למה דוד בעצמו לא אמר שם כדי לעצור ולא ליפול על החנית, והם עונים 'שאין חבוש מוציא עצמו מבית האסורים'.

ישבי, מצליח להתעורר מהקפאון שאחז בו כשראה את דוד בין שמים לארץ. הוא התחיל לרדוף אחרי דוד ואבישי.
באמצע המרדף דוד מציע לנסות לעמוד מול הענק, ולא להמשיך לרוץ. הם מסתובבים לכיוון הענק, מוכנים לקרב.
ישבי קולט אותם, וזורק לעבר דוד את המגן שלו, בכוונה שהמגן הכבד יפגע.
אך דוד, עוד כשהמגן באמצע טיסתו לעברו, נותן זינוק אדיר לאחור, זינוק כל כך אדיר, שישבי מתחיל לפחד. דוד זינק 9 מטר אחורה! לא לנסות בבית.

אך דוד, שהיה ללא חרב בידו, פחד להתחיל עם ישבי, ורמז לאבישי לברוח.
הם ממשיכים בבריחה. כשדוד מנסה לחשוב על דבר שיסיח את דעתו של ישבי.
דוד מסתובב בחדות לישבי וצועק אליו "לך הביתה. אמא שלך מתה!"
זה היה נכון. אבישי, בדרכו לדוד, עבר ליד אמו של ישבי. ערפה.
ערפה ראתה את אבישי והשליכה עליו את הפלך איתו התעסקה. אבישי הצליח להתחמק מהפלך הכבד וכשערפה ביקשה ממנו להחזיר את הפלך שלה, הוא קלע את הפלך לראשה והרג אותה.
ישבי מבוהל מהידיעה. את זה מנצל דוד ומתנפל עליו. אבישי ממהר להתייצב לצידו. עד שהקרב מוכרע. לטובתם.
כשהם חוזרים לירושלים,  שריו של דוד, שדאגו מהעלמותו, מצליחים להשביע את דוד שלא יצא למלחמות יותר. "לא תצא עוד למלחמה, ולא תכבה את נר ישראל!"