הבוחר בנביאים טובים /16

שרח בת אשר

כבר מהגן למדנו לזמר על שרח בת אשר, היצירות עם הכינור שהילדים הקטנים מביאים עולים, כנראה, דבר ראשון במחשבה על שרח בת אשר כולנו יודעים לפזם "עוד יוסף חי." אבל שם לא נגמרו הסיפורים עליה..

יעקב אבינו ברך אותה שבזכות שהיא החייתה אותו כשסיפרה לו על יוסף ככה היא לא תמות…….
שרח בת אשר זכתה לאריכות ימים מופלגת, היא חיה עד ימיו של דוד המלך והצילה עיר שלמה ממלחמה. והיא אחת מעשרה שעלו חיים לגן עדן. כמו אליהו הנביא.

אבל גם באמצע לא חסרו פעמים שבהם ביקשו את עזרתה.
כשמשה מגיע למצרים ואומר לעם ישראל שהגיע הגאולה העם הולכים לשרח לשאול איך להגיב. שרח שואלת מה אמר המנהיג. וכשהיא שומעת את הקוד. "פקוד פקדתי אתכם." היא מעידה כי משה הוא שליח ה'. הקוד שנמסר מיעקב ליוסף היה ידוע רק לבודדים יחידי סגולה. וגם לגואל שכמו שכולנו יודעות זה היה משה.

כשבני ישראל רוצים לצאת ממצרים משה רוצה לקיים את השבועה שיוסף השביע את אחיו -להעלות את ארונו של יוסף ממצרים ביחד עם בני ישראל.
אבל בעיה, לאף אחד אין מושג היכן הוא הארון הזה. כולם יודעים שהמצרים העלימו אותו ולא יודעים איפה…

כולם חוץ מאחת. שרח מגלה למשה את התכנית השטנית שהמצרים רקמו אז. המצרים הטביעו את הארון של יוסף ביאור. כדי שעם ישראל לא יוכל לקיים את השבועה. לא היה סיכוי לצאת ממצרים עם הארון של יוסף….
אבל, המצרים לא ידעו עם מי הם עשו עסקים. משה הולך ליאור ואומר ליוסף לעלות ואם הוא לא עולה עם ישראל לא יתחייבו על השבועה. הארון של יוסף באמת עולה ועם ישראל יכולים לצאת ממצרים בלי דאגה, בזכות שרח כמובן (:

ולסיפור אחרון:)
שבע בן בכרי מנצל תקופה של אי וודאות במלוכה אחרי מרד אבשלום, יואב רודף אחריו ושבע מתבצר בעיר ששמה "אבל בית מעכה."
רעיון לא כל כך חכם ומוסרי כי יואב שמגיע אחרי שבע מטיל על העיר מצור.
שרח שהתגוררה בעיר ממהרת לשערי העיר וקוראת אל יואב: "אנכי שלמי אמוני ישראל, אתה מבקש להמית עיר ואם בישראל? למה תבלע נחלת ה'?"

שרח שואלת את יואב למה לא קרא לעיר לשלום לפני שהתחיל את המצור כפי שמצווה התורה.
יואב מתגונן: "חלילה, חלילה לי, אם אבלע ואם אשחית. לא כן הדבר, כי איש מהר אפרים, שבע בן בכרי שמו, נשא ידו במלך בדוד. תנו אותו לבדו ואלכה מעל העיר."
יואב מצהיר שלא בא להשחית את העיר כי אם להעניש את המורד החצוף. הוא אומר לשרח שאם יביאו לו את שבע הוא לא יפגע בעיר.

אבל גם שרח וגם יואב יודעים שלא בקלות יצליחו להוציא את שבע מהעיר.
שרח מחליטה להתחכם. היא הולכת לחכמים שבעיר, מפחידה אותם מיואב ומספרת להם שהיא הצליחה לשכנע את יואב להסתפק ב100 גיבורים מהעיר ולהסיר את המצור. אבל היא מנסה להוריד אותו במספר. החכמים שסמכו על שרח, מברכים אותה שתצליח. שרח הלכה, השתהתה קצת ליד החומה ושוב חזרה לחכמים הפעם עם כמות קטנה יותר של אנשים שיואב רוצה מהעיר.ושוב תקווה שהיא תצליח להוריד את המחיר. ככה עשתה שרח כמה פעמים עד שאמרה להם שיואב רוצה את שבע בן בכרי לבדו.

החכמים, שהיו חכמים אחרי הכל, הבינו מה יקרה לשבע מחוץ לעיר. הם טענו שאסור לאדם להציל עצמו בדם חברו. הם טענו שאסור להם להסגיר את שבע….
שרח לא נבהלה. היא טענה שבין כה וכה שבע ימות על היותו מורד במלכות ואם הם לא יוציאו אותו כל העיר תהרג, וזה לא יציל את שבע.

החכמים נכנעו וקבלו את דעתה. העיר ניצלה ממצור, שבע קיבל את עונשו שהגיע לו בצדק,
ושרח קיבלה את הכינוי "האישה החכמה"