גוט יום טוב!
לא שנעים לי להודות בזה, אבל הגעתי ממש שחוקה נפשית לי"ט כסלו* תשפ"ד.
כל שנה אני מתכוננת, מתרגשת, לומדת – ומרגישה שעשיתי הכל כדי להתחיל את ראש השנה לחסידות ברגל ימין.
השנה הלב שלי בצער של עם ישראל, ולא הצלחתי להשתחרר מזה. הייתי עסוקה בלבדוק אילו חטופים השתחררו, מה מצב הפסקת האש, מה שלום חברות שעזבו את הבית ונודדות ממקום למקום. בכיתי את הרצח הנורא בירושלים, ולא ידעתי מה לעשות כדי בכל זאת לשמוח בחג הזה שעליו אמר האדמו"ר הזקן "מי שישמח בשמחתי, אוציאנו מן המיצר אל המרחב" – אוי כמה כולנו צריכים לצאת מן המיצר אל המרחב… מה עושים?
ואז עשיתי את מה שאני מומחית לעשות במקרים כאלו. קרי, לא עשיתי כלום… השתדלתי לפחות שזה יהיה ממקום של לסמוך על הקב"ה שיוביל אותי בדרך הנכונה.
חסד ה' עשה איתי שי"ט כסלו השנה חל בשבת. גם את הרגשת כך? שקט. אין חדשות. אין ידיעות. רק אני והתפילות וספרי הלימוד.
ויחד עם שלהבת נרות השבת נדלקה בי שלהבת החסידות והלב התעורר. זמזמתי "פדה בשלום" ולא הצלחתי להפסיק "ואני-אבטח-בך-ואני-אבטח-בך" בלופים—
אז עוד לא פספסנו, ואין יאוש בעולם כלל, עוד לא חגגת? זה יכול לקרות גם אצלך ממש בעוד רגע! אנחנו צריכים גאולות קטנות וחשובות בדרך אל הגאולה האמיתית והשלימה. ואולי אם כולנו נמצא דרך לשמוח בשמחת האדמו"ר הזקן, זו תהיה פשוט יציאה מן המיצר אל המרחב של כולנו בבת אחת?!
איתך בדרך,
חני
*בכמה מילים ללא-חב"דניקיות שקוראות אותי ואולי (יש מצב כזה?) לא באמת יודעות מה התאריך הזה אומר לנו:
י"ט-כ' כסלו נקראים בחב"ד "ראש השנה לחסידות" כי האדמו"ר הזקן מייסד חסידות חב"ד יצא ממאסר ברוסיה, שאליו נכנס על רקע התנגדות לדרך החסידות. היציאה מהמאסר נתנה את ה"חותמת" הסופית והאישור גם בארץ וגם בשמים – לדרך חסידות חב"ד. אנחנו לא אומרים תחנון ביום הזה, משתתפים בהתוועדויות, לובשים חג ומאחלים אחד לשני חג שמח ועוד.
לניוזלטר המלא:
https://preview.mailerlite.com/r0n8x4q6g5/2361279995222955718/a9w0/
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
