בין הקוץ לפרח /22

ידידיה נעל את דלת חדרו והתיישב בעצבנות על המיטה, ערבה החליטה שהערב הוא צריך להתנצל בפני מרום ואם לא יעשה זאת היא תספר הכל להוריו.

וזה הדבר האחרון שרצה שיקרה, הוריו לא היו אנשים קשים אבל ידידיה ידע כמה שזה יאכזב את אימו וכמה שאביו יכעס עליו אפילו אם יבטא זאת רק במבטים קשים ושקט חודר. הוא העדיף להתנצל ולפרוש מה שבעצם כבר תיכנן מאשר לראות אותם מאוכזבים מבנם היחיד.

הוא הסכים לעשות את זה רק בהודעות, יש גבול למה שהוא מסוגל לשאת.

-"מרום"

-"היי אחי" ענה מרום תוך כמה שניות "לאיפה נעלמת בימים האחרונים? אני לא מצליח להשיג אותך". טוב שניסית חשב ידידיה בציניות כי כשטסת לכול ארץ אפשרית לא נראה שחסרתי לך במיוחד קול קטן ניסה ללחוש לו שהוא סתם עכשיו מנסה להצדיק את מה שעשה, הוא השתיק אותו.

-"היה לי כמה דברים לסדר ת'שמע יש לי איזה וידוי" ניסה להתחיל, רגלו קפצה בעצבנות.

-"נוו…סיקרנת"

-"אמממ בעיקרון אני רוצה להתנצל על… תקשיב, כול מה שקרה לאחרונה בעיתון זה היה אני. ניסיתי להקים עיתון משל עצמי, אז קצת פגעתי בשלנו… אני יודע שתכעס אחי, זכותך. ואני מצטער על התקלות שגרמתי כשנפרק את העיתון אשלם לך את הנזק".

ידידיה הטיל את הפצצה, בהודעה אחת. מרוכזת. כמעט בלי לנשום.

שתי דקות של דממה עברו עליו במתח שום תגובה לא הגיע מהצד השני והוא הרגיש את גופו קפוץ ודרוך.

-"אני בשוק." שלח מרום בסוף

-"המום ברמות" הוסיף

-"ומנסה להבין מה הולך פה? מה קרה? למה עשית את זה פתאום?"

-"זה לא חשוב למה" שלח ידידיה "היה לי הרבה סיבות בוא נתמקד בעיקר עכשיו"

-"לא חשוב?? מה בדיוק לא חשוב בזה?? אדם שהחשבתי אותו חבר, סמכתי עליו פתאום מחליט לפרק לי ת'עסק שאגב הוא שלו בדיוק כמו שהוא שלי, אבל הסיבה מאחורי זה לא חשובה??? אתה רציני איתי עכשיו?!?!"

ידידיה נבוך, הביכו אותו המילים של מרום ופתאום הסיבה נראתה לו מגוחכת, עלובה. ברגע אחד לא הבין את עצמו מה עשה? למה? האם זה נקם בו או במרום?

-"מצטער אחי" כתב והפעם התכוון לזה. "בוא פשוט נפרק את העיתון ונתחלק אני אפצה אותה ונפרד כול אחד לדרכו"

ידידיה לא קיבל שום הודעה חוזרת והוא נשכב על המיטה מותש וקצת מאוכזב

בעיקר מעצמו.

לילך ישבה מול מרום, המומה.

"אני לא יכולה להאמין לזה", היא חזרה בפעם השלישית.

"גם אני". מרום ישב על הספה, פגוע.

"מה תעשה עם העסק?"

"אני לא הולך לסגור אותו", אמר בהחלטיות. "אני אשלם לו את החלק שלו ואמשיך לבד".

"זה כל כך מוזר", ופוגע. לילך ריחמה על אחיה.

"לא מאמין שהצעתי אותו לך", מרום כעס, להט צבע לו את העיניים "איך לא שמתי לב."

"הכול בסדר, אל תאשים את עצמך. סמכת עליו בתור חבר ושותף הוא האשם בסיפור! פשוט תגמור את זה יפה, תקח חודש חודשיים חופש, תתאושש, תחשוב, תרגע ותחזור לחיים אחרים ואולי טובים יותר" עודדה לילך

מרום שתק

"אתה תהיה בסדר אתה התאום שלי אז אני יודעת"