בין הקוץ לפרח /19

לילך נכנסה לחדרון הקטן שרוהט בטוב טעם יסמין נעמדה והגישה את ידה ללחיצה כמקובל

הן התיישבו ואחריהן הבנות שליוו אותן שתיים במספר הרשמיות מילאה את החדר עד אפס מקום ולילך תהתה למה הן מוכרחות לעשות את זה, אוף זה מביך.

ספר החוקים קבע כי המתמודדים לראשות הממשלה צריכים לכבד זה את זה וכול דרכיהן צריכות להיות בשלום ואחווה ולכן עליהן להיפגש מספר פעמיים לפני אירוע הבחירות

הנושאים כמובן תוכננו מראש ושום שלום ואחווה לא שררו בחדר הן בסופו של דבר אויבות ומתמודדות על אותו הכסא, למרות זאת היה בחדר קצת הערכה. לילך העריכה את יסמין בתור דמות פוליטית. היא הייתה חזקה והרבה מהעם הלכו אחריה. אם מתעלמים מהעובדה שהיא אויבת שלה אפשר בהחלט לראות כמה צעדים פוליטיים חכמים במיוחד שלילך ידעה שיסמין עומדת מאחוריהם.

גם יסמין העריכה את לילך, היא בעיקר ראתה בה מטרד שצריך לסלק, אבל עדיין פינה קטנה בליבה העריכה את האומץ שלה, המעשיות ואת העבודה הנקיה בלי הרבה רעש וצילצולים עם הרבה עוצמה.

השיחה התנהלה יפה, כמתוכנן. ולקראת הסוף מעט מהקרח הפשיר.

בדקות האחרונות נכסה תמר אחותה של לילי, לילי הנהנה לה לשלום משפילה את מבטה מול עיניה הקרירות של אחותה, תמר לחצה את ידה של לילך והתיישבה, כולה משדרת ריחוק. ושוב אוירה כבדה מילאה את החדר עכורה יותר מלפניכן, גם יסמין היתה מודעת לצמד האחיות שישבו עכשיו זו מול זו, שנאה ביניהן, בגללן.

לילך סימנה לסיגל, צריכים לסיים את המעמד המיותר הזה בדחיפות. השיח שהיה אמור להגמר עשר דקות לאחר מכן נגמר בחיפזון כלשהו והבעת פניה של יסמין סיפרה ללילך שגם לה הוקל.

"היה טוב" סיכמה סיגל כמנהגה.

"כן, אני בהחלט חושבת שהיא מתמודדת ראויה" אמרה לילך והסתכלה לכיוון הכיסא של לילי

"איפה היא?" שאלה מודאגת.

"אני אלך לחפש אותה" חבצלת קמה נמרצת, מוכנה לעודד ולהרים מורל נפול.

"יופי, תעדכני שהכול טוב" אישרה, סומכת על הגוש נמרצות הזה.

חבצלת חזרה תוך מספר שניות, מבטה דאוג "היא מדברת עם תמר" עדכנה "והן דווקא נראות רגועות" לשם שינוי.

"הלוואי שהן ישלימו ויקחו את זה קצת יותר בקלות" לילך נאנחה, היא הרגישה קצת אשמה במה שקורה "וטוב אני—"

"אני מכירה את המבט הזה את הולכת להבריז עכשיו מערמת המשימות המטורפת שמחכה לך" סיגל נאנחה, מיואשת.

"סליחה, זה חשוב, באמת." חיוך מסתורי התעקש לצוץ בפניה

"מה כול כך חשוב?" הסתקרנה.

"סודי ביותר" צחקה למראה הבעת פניה הנעלבת

"זה מה שאני חושבת שזה" סיגל בהתה בלילך, הלם מתפשט בפניה.

"בלי שאלות" לילך לקחה את תיקה, קורצת לסיגל ויוצאת מהמשרד.

'גם הפעם היה נחמד'. חשבה לעצמה לילך בלילה, כשכבר היתה במיטתה הנוחה, נותנת לגופה להתרפק על המזרן.

היא וידידיה נפגשו היום שוב והוא בהחלט כמו שמרום תיאר אותו, רגוע ועוצמתי. היא הרגישה שיש בו משהו שהיא לא מצליחה לזהות. השקט שלו לא היה רק עדינות, הוא נראה כאילו הוא פוחד לדבר הרבה או משהו כזה. נו באמת, פוחד? מזה השטויות האלה! היא בטח מדמיינת, העיפה את המחשבות המוזרות מראשה. האם זה יתקדם לפגישה שלישית? לילך ניסת לראות מה היא רוצה, היא לא הייתה רגילה להתלבט כול כך, בדרך כלל קיבלה החלטות במהירות, כנראה בנושאים כאלה זה לא הולך ככה, חבל זה היה חוסך לה הרבה אנרגיה.