בחירה במבחן / 14

בחירה לא קלה
לפרק הקודם

"וואלה… אבל איך זה קשור למשל?"
קול מתריס משהו, מנסה בכח לא להכניס את החסידות לבפנים.. בא נראה אם זה יצליח לו..

"עכשיו הרבי מגיע לזה, הרבי מציין הבדל בין המשל של הדוכסין לעניין של המזלות והכוכבים והוא; שלמזלות והכוכבים אין בחירה! לעומת השרים שלהם יש, ולכן וכאן מגיע ה'לכן' הגדול, להם יש אפשרות להשפיע יותר למי שבחר בהם.."

"אז למה הפיקח בכל זאת בחר במלך? זה פיקח זה?"

" הנה תראי מה הרבי כותב:
"מובן, שזה שהפקח אמר אנא נסיב מלכא הוא מפני שעבודת המלך היא חשובה אצלו יותר מהתועלת (ההשפעה) שיהי' לו ע"י השרים.
ומזה מובן גם בהנמשל, דעיקר הטעם על זה שאוה"ע עובדין לחמה וללבנה וכו' וישראל אינם עובדין אלא להקב"ה, הוא (לא מפני שאוה"ע טועים שהכו"מ הם בעלי בחירה וישראל יודעים את האמת שהם רק כגרזן ביד החוצב, אלא) מפני שאוה"ע, העיקר אצלם הוא שיקבלו ההשפעה, ואצל ישראל העיקר הוא לעבוד את המלך"

"רגע, זה אומר שאצל המלך לאו דווקא מרוויחים יותר. ואומות העולם רוצים יותר השפעה לכן הם הולכים לשרים?" אני תוהה בקול.

"בדיוק, ולמה הפיקח הולך למלך? כי העבודה אצלו חשובה לו יותר מכל השפעה"

"הא.."

"אבל יודעת הניה? הרבי אומר שאומות העלם הלכו לשרים לא רק בגלל כמות ההשפעה, אלא בגלל שבשביל לקבל השפעה מהקדושה צריך ביטול והם לא רצו לבטל את עצמם אז הם הלכו לקבל השפעה ממי שלא מצריך את הביטול הזה.."

שתיקה. ביטול.
לבטל את הרצונות שלי, את מה שעובר עלי בשביל לקבל השפעה.. מצלצל לי מוכר מידי, בטוחה שכבר ראיתי על זה משהו.

" נגמור את קטע הבא ונסיים להפעם, בסדר?"

"אינבעיה"

"מעולה , אז בואי נמשיך" היא מתחילה לקרוא, מסבירה מידי פעם.

אני משתדלת לעקוב, המילים חדות מידי. האמת בוערת.

"בעצם מה הסיבה שאצל הכוכבים ומזלות יש השפעה רבה יותר? עד כדי כך  שאנשים מוכנים לוותר על המלך בשביל ההשפעה הרבה הזאת. וזה מה שהרבי מסביר כאן על מצרים נאמר נאכל חינם מצרים מסמלת את הצד של הלעומת זה, שאצלו ההשפעה היא בחינם."

"חינם מן המצוות" אני פולטת,  מחייכת שהשינון האינסופי שלי למבחן בתורה אי אז מביא תועלת נגדי. 'נגדך הניה? את בטוחה?'

"בדיוק:) ויש עוד סיבה שהרבי מציין. ההשפעה עצמה של הקליפה נמשכת ממקום הרבה יותר גבוה, שם  ההשפעה היא בלי חשבון בכלל מה שמביא להשפעה רבה ולכן לגויים שווה יותר לבחור באפשרות הזו"

"מה??" מופתעת. "למה?"

"מפתיע, נכון? ההסבר לזה הוא, שיש 2 דרגות של השפעה מהקב"ה. דרגה ראשונה היא 'למעלה מהשתלשלות' היא כ"כ מרוממת ממה שקורה מתחתיה שהיא משפיעה לכל מקום בלי להביט מהו ומי הוא, כמו השמש. השמש  מאירה כל יום, היא בודקת אם אנו זקוקים לה ברגע זה או לא? היא בודקת האם המקום שמואר בגללה נקי ומסודר? לא. כי היא מאירה בגלל עצמה, לא בגלל החלק המואר. ופה יש גם את הנק' של "בלי חשבון" דווקא כי לא מתאימים ומגבילים את האור לדבר מסוים.

הדרגה השניה היא ב'השתלשלות' שההשפעה היא לתחתון ובשבילו, כמו מורה ותלמידות שהיא מעבירה להן ידע או כל דבר אחר בשבילן. ולכן ההשפעה תהיה יותר מצומצמת, כי היא מותאמת בדיוק למה שהתחתון צריך.

הסטרא אחרא מקבל שפע גם שלא מגיע לו כי הוא יונקת את השפע מהדרגה הראשונה, שמאירה לכולם אבל מהדרגה השניה הוא לא יקבל, כי היא לפי ערך עבודה , וכאן בעצם הגענו לקדושה.

רוצה לסיים לקרוא? "

"אוקי..

"ומזה מובן גודל השבח והפקחות דישראל שאינם עובדין אלא להקב"ה, דהגם שבכדי לקבל מהקדושה צריך לעבודה ויגיעה, וגם אז ההשפעה היא (מלכתחילה) במדידה והגבלה לפי מדת העבודה, מכל מקום, הם מוותרים על ריבוי השפע (בגשמיות) [אף שגם ישראל יכולים לקבל (לפי שעה) שפע מלעו"ז, ולא עוד אלא שהם נוטלים חלק בראש, מ"מ הם מוותרים על זה] וחביב להם יותר ההשפעה המצומצמת שנמשכת מהקדושה."

דממה.
השקט הזה אינסופי, נותן לכל המילים לחלחל לי בפנים. לבעבע.

"ואין דרך אחרת? לקבל השפעה ולא לעבוד קשה??" אני שואלת והקול שלי שקט. דוקר.

"לא לעבוד קשה ולקבל השפעה? יש דרך אחת כזאת. והיא לגמרי לא דרך המלך.."

שוב דממה. מתחשק לי לצעוק שזה לא פיר, שהעולם הזה לא הגיוני, שאני לא אשמה שאלו האפשרויות..

אבל אני רק שותקת.

"אין חיים קלים הניה, בלבחור במלך. וכאן הפקחות והיא שווה לחלוטין.."

"שווה.." אני מתיזה בציניות.

מירי לא מגיבה. היא מרגישה את המלחמה שיש לי בלב, זאת שכבר חודש רצה לי בפנים? לפחות זו מלחמה עם מקורות, אני מגחכת.

"הניה היה ממש מיוחד ללמוד – " לפעמים השקט שלי מתארך, משו בשקט הזה ובידיעה שיש מי שמקשיב לו גורם ללב שלי להתרכך, לרגשות שלי להתערפל ולמחשבות להסתדר. אם רק מירי הייתה יודעת את זה..

"רגע מירי, אפשר עוד שאלה?" משו קטן שחשוב לי לברר.

"בשמחה" אני מחייכת, לא יהיה עליה בעולם!

"את חושבת שכדאי שאני אשחרר.. בעצם לא בדיוק.. " הגמגום הזה מתסכל "אני פשוט מרגישה לא מתאימה להיות משפיעה. בכללי גם למושפעת שלי ,לא מגיע לה אותי ככה והכי מציק לי, שאנחנו מדברות על דברים שאני כ"כ רחוקה מהם, וזה מרגיש מין צביעות כזאת.. לא יודעת, לא מתאים לי העסק הזה.. כאילו שאני אומרת לה דברים שאני בעצמי לא אוחזת בהם.. מבינה?" אני מרגישה את המושפעת שלי, מהססת..

"האהא" הנהון קל "מבינה בהחלט, ושלא תחשבי שאני מושלמת ומחזיקה תמיד בכל כל מה שאנחנו מדברות עליו, כן?" אני מרגישה את הקריצה שלה עד אלי, ומחייכת.

"לא ,לא חשבתי אבל עדיין , זה מציק לי"

"בקשר ללא אוחזת, תראי, את אומרת לה את מה שנכון וצריך להגיד, ואת? את מתקדמת, משתדלת ליישם את מה שנכון. זה לא סותר בין הדברים. ואולי ז"א בטוח זה בעצמו יעזור הניה, להתקדם"

"אוקי.."

"ואמרת קודם שלא מגיע לה אותך ככה. הניהל'ה, מי זאת ה'את' הזאת? ומי זה ה'ככה' הזה?"

שקט.

"אני ככה זה -" היא בכוונה חילקה ל2. והראש הקטן הזה..

"הניה, את חכמה, הבנת למה התכוונתי"

"אנ—"

צליל ניתוק.

אני מביטה בפלאפון הדומם שסיים את עבודתו לסבב הזה של ההטענה, השקט משתק אותי. נשארת לשבת על הערסל, מקווה שמירי תבין אני אתנצל יותר מאוחר.

תופים רצים לי בראש ובלב, אבל הבחירה בכלל לא שם.

לא לעבוד קשה יותר שווה. אבל העבודה, מה יהא עליה?!

שווה מול שווה.

אמת אחת.

ואני.