הבוחר בנביאים טובים /26

גדעון בן יואש

פסח
תפילת טל.
אישית זו אחת התפילות האהובות עליי.
טל בו תברך מזון!
אז היום נספר על טל.
הסימן שהוא היה והניסים שקרו אז.

לילה. כולם ישנים.
גדעון נכנס על השדה. בידיו פיסת צמר רכה.
שפתיו לוחשות: "..אם ישך מושיע בידי את ישראל… הנה אנוכי מציג את גזת הצמר בגורן. אם טל יהיה על הגזה לבדה ועל הארץ חורב וידעתי כי תודיע בידי את ישראל!"
למחרת בבוקר גדעון מגיע לשדה. הוא ממשש את האדמה.
הטל ירד.
אבל פיסת הצמר ספוגה במים.
גדעון ממלא ממנה ספל מים שלם!
ברית כרותה לטל שלא יפסק לעולם! וכן האדמה לא הייתה יבשה לגמרי…
גדעון מנסה סימן אחר.
"יהי חורב אל הגיזה לבדה ועל כל הארץ יהיה טל!"
הפעם זה מצליח.
וגדעון הולך בבטחון להושיע את ישראל!

רגע רגע רוצות את הסיפור מהתחלה?
זה היה בתקופת השופטים.
כשעם ישראל חטא ומדיין משלו עליהם.
גדעון בנו של יואש חובט את החיטים בגת.
כן, נכון. גת זה מקום בו מייצרים יין ולא קמח.
אבל אז המדיינים אהבו להתנפל על יהודים שעבדו בשדות ולקחת להם את התבואה.
גדעון החליט לעשות את העבודה הזו בגת. מתפלל שהמדיינים לא יראו אותו ויקחו את כל עמלו.

"ה' עימך גיבור החיל!"
גדעון נושא את עיניו. רואה מולו מלאך ה'.
"בי אדוני," עונה גדעון בצער "ויש ה' עימנו? ולמה מצאתנו כל זאת? ואיה כל נפלאותיו אשר סיפרו לנו אבותינו? הלא ממצרים העלנו ה', ועתה נטשתנו ה' ויתננו בכף מדין!!" גדעון קובל על הגלות. לא מוכן לקבל את המשמעות הפשוטה של הברכה. רוצה אותה במשמעות העמוקה.
ה' מתגלה אליו "ויפן ה' אליו ויאמר לך בכחך זה והושעת את ישראל!"
גדעון מנסה לסרב "בי אדוני במה אושיע את ישראל?"
"כי אהיה עמך!" עונה לו ה'.
גדעון רוצה אות. סימן שזו נבואה.
הוא רץ לביתו לוקח אוכל. מביא למלאך.
המלאך מורה לגדעון להניח את האוכל על הסלע ואז אש מתלקחת ממקלו של המלאך שורפת את האוכל.
והמלאך נעלם.
גדעון מקים במקום מזבח.

בלילה מקבל גדעון נבואה. לקום ולהרוס את מזבח הבעל שבעיר ואת הפר שהכינו להקריב במזבח הבעל. על גדעון להקריב אותו לה'
גדעון לוקח עשרה נערים ועושה את דבר הנבואה
"וישכימו אנשי העיר בבוקר והנה נותץ מזבח הבעל" והפר היקר מוקרב עולה על מזבח ה'.
חקירה מתחילה. והעקבות מגיעים עד לגדעון.
"ויאמרו אנשי העיר אל יואש: הוצא את בנך וימות כי נתץ מזבח הבעל.."
יואש מתתמם. למה אתם רוצים להרוג את גדעון? אם הבעל הוא אלוקים אמיתי שהוא יהרוג את גדעון בעצמו! למה הוא צריך את העזרה שלכם?
וגדעון מקבל שם חדש. ירובעל.

גדעון אוסף את ישראל להלחם במדין.
והוא מבקש מה' אות לנצח.
זה הסיפור שאיתו התחלתי.

גדעון יוצא למלחמה. עם 32,000 חיילים.
אבל הוא מקבל נבואה: "רב העם אשר איתך…פן יתפאר עלי ישראל לאמר הושיעה ידי לי…"
גדעון קורא לעם "מי ירא וחרד שלא יצא למלחמה!"
22,000 עוזבים! נשארים עשרת אלפים.
"עוד העם רב.." אומר ה' לגדעון.
וכאן מתחיל מבחן.
גדעון מוריד את החיילים לנחל ומורה להם לנוח ולשתות.
וכאן גדעון בוחן אותם.
חלקם התכופפו למים. וחלקם לקחו מים בידיים.
כל אלו שלקחו מים בידיים נבחרו להמשיך עם גדעון. זה סימל שהם לא רגילים להשתחוות לארץ כמו השאר.
כמה הם היו. כלום וחצי. שלוש מאות לוחמים!
"בשלוש מאות האיש.. אושיע אותכם!" גדעון מקבל בנבואה.
והוא פונה יחד עם השלוש מאות שלו להלחם במדין.

בלילה הוא יורד למחנה מדין עם נערו. בנבואה הוא קיבל שישמע במחנה דבר שיחזק את רוחו.
"ויבוא גדעון והנה איש מספר לרעהו חלום. ויאמר: הנה חלום חלמתי, והנה צליל לחם שעורים מתהפך במחנה מדין ויבוא עד האוהל ויכהו ויפול ויהפכהו למעלה ונפל האהל.
ויען רעהו ויאמר: אין זאת בלתי, אם חרב גדעון בן יואש איש ישראל נתן האלוקים בידו את מדין ואת כל המחנה!!" גדעון שומע את החלום ואת הפתרון שלו ומתחזק.
הוא חוזר למחנה ומעיר את חייליו.
הוא מחלק את שלוש מאות החיילים שלו לשלוש קבוצות. מקיף את מחנה מדין משלוש כיוונים.
לכל חייל הוא נותן כד שבתוכו לפיד בוער, שופר וחרב.
כניתן האות גדעון ושלוש מאות החיילים מנפצים את הכדים בבת אחת מוצף האיזור באור אדיר וביחד הם תוקעים בשופרות.
המדיינים המסכנים מתעוררים בבהלה מהאור והשופר… נסים לכל עבר.
במלחמה נועזת ומלאת ניסים גדעון עוקר את צבא מדיין.
"ויכנע מדיין לפני בני ישראל… ותשקוט הארץ ארבעים שנה."