בחירה במבחן/1

אף אחד לא יודע

כ"ח סיון.
'מירי, אני חייבת דחוף עזרה.. הגעתי לשלב של הצומת שאני צריכה לבחור את הדרך שלי, חשבתי שאני יכולה לדחות, אבל מסתבר שכשעומדים באותו מקום רק יורדים. נשבר לי מהדרך הזאת, התנפצו לי כבר כל התאוריות.. נמאס לי'

לוחצת על שליחה במין אדישות שהיא גם התקווה האחרונה. לפחות שמישהו ידע באמת מה קורה איתי, אבל באמת שכבר לא אכפת לי, או שכן?!..

צליל של הודעה נכנסת. אני ניגשת לטלפון ופותחת את ההודעה, ממירי. הפעם היא הייתה זריזה, בטח נלחצה ממני..

'הניה צדיקה!' לו רק הייתה יודעת באמת איפה אני..
'אני מרגישה שקשה לך ממש. רוצה שניפגש מחר?'

'איפה?' אני מסמסת, ויודעת לבד את התשובה.

'בבית שלי, יש מזגןJ'.  לא רוצה! עוד לא קרה אף פעם שככה התנגדתי, היא בכולופן משפיעה ויש לי קצת קבלת עול. אבל לכל דבר יש פעם ראשונה, גם לירידה הזאת..

אחרי דין ודברים החלטנו להיפגש בגינה בקרבת מקום, שיהיה..

סוף חודש אייר תש"פ.
אחותי חוזרת מהספרייה, כפפות, מסיכה, אלכוהל ג'ל וספר מהמרגל להשכרה.

….. אייל מתקרב לדלת בעיניים כנועות. הוא מגיש את הידיים ליואב 'תעשה איתי מה שאתה רוצה.. אני מוכן.'

שלימות! הבנאדם מוכן גם שיהרגו אותו, רק בגלל שהוא שלם עם המעשה שעשה. בריאה על אנשים שלמים כאלה.

'ואת?!' לוחש קול שטני מה בתוכי 'שלמה עם מה שאת עושה?' מוכנה לסבול בשביל הדברים האלה??'..

אאוצ'. התשובה דוקרת. אני אפילו לא מצליחה לבטא אותה במילים.. לא, בפרוש לא. כמה פעמים ויתרתי על חת"ת? על קטעים בתפילה? וכמה אני לוקחת את הקורונה כתירוץ כדי להוריד את כל מה שמחוץ לבית, כמו בית כנסת בשבת ומבצעים?

'יצר הרע!' קול אחר, טהור יותר, אומר לי ואני נושכת שפתיים וממשיכה. נלחמת על כל דבר. בקבלת עול.

ובינתיים, מחפשת עוד ספרים על אנשים ואנשים שלמים, אולי אגלה  את הסוד של השלמות הזו.

י"ב סיון. לימודים בחי מאחורי מסיכות.
08:00

המולה של לפני בגרות מקדמת את פניי בכניסה לכיתה. תוך שניות אני כבר חלק מכל הבאלגן, לומדת הלכות אחרונות, כאלה שמשלימים ברגעים האחרונים ופותחת סידור. לאט לאט שקט של תפילה. מנסה להתכוון באמת, בגרות בדינים זה לא סיפור פשוט.

08:45

ההמולה שוב חוזרת. מרימה עיניים ורואה עוד בנות בודדות בשמו"ע או אחרי.. ורק אני עדיין בקריאת שמע..

08:55

צלצול קורע את הקולות ומחדש צרחות.. כולם עם דפים, בלחץ ואני עדיין עם סידור.. נלחמת עם השעון להספיק כמה שיותר קטעים. המורה נכנסת, הבגרות מתחילה, סוף התפילה יחכה לי, והחזרה? גם לחכות היא לא תספיק..

12:00

בדרך הביתה, יש לי הרבה זמן לחשוב.. למה? למה רק אני נתקעת בגלל התפילה הארוכה שלי? למה אני צריכה את זה בכלל?? למה אני לא יכולה להיות כמו הבנות שגם לא עושות הכל וגם נקראות חסידיות וטובות, שההחלטה שלהם היא להתפלל מנחה..?

מחשבות של התחלה..

י"ט סיוון.
יום שני 07:40, עולה לאוטובוס באיחור, כמו כל פעם. בתקופה הזאת.
בתחנה לפני היציאה מהשכונה היא עולה. בחורה עם מכנסיים, חריגה קצת בנוף החרדי.. היא בסמראט, ואני תוקעת מבטים קצת עליה והרבה לא. שואלת את עצמי האם אי פעם אני אלך ככה, עם מכנסיים.. את האמת הדמיון לא היה כ"כ רחוק, כבר התכוננתי לרגל בחוץ, אבל אף אחד לא יודע. עדיין.