מיומנה של עוזרת פרק ז

ד"ש מהסמינריסטית שלנו
לפרק הקודם

לפרק הבא

שלום לכולן, ברוכות השבות 🙂
סורי שלא כתבתי מלא זמן, החיים שלי כרגע לא מספיק מעניינים בשביל לכתוב עליהם 🙂 אבל הייתי חייבת לכתוב משו לכבוד ראש השנה. אני אתחיל את זה קצת רוחני, כדי להכנס לאוירה.

ביום רביעי היה לנו כנס בסמינר, הביאו לנו רב אחד, שדווקא דיבר ממש יפה (הוא היה קצת מידי חד, אבל ממש טוב!!). לא ארחיב על כל הדרשה, רק אחזור על המשפט האחרון שלו:
"ה' אומר: לא רוצה לכבד הורים? אל תכבדי, אבל אני אקח את ההורים. לא רוצה לכסות את הברכיים? לא יהיה לך ברכיים! לא רוצה לשמור על הלשון? ניקח גם את זה."
המשפט הזה די זעזע אותי, אבל נתן לי מלאאאאא מקום למחשבה.

כי בתכלס, ה' הוא טוב אינסופי, וכל הדברים שהוא מבקש מאיתנו לעשות זה בעצם משלו. אנחנו מחזירים לו קצת ממה שהוא נותן לנו. הוא לא מבקש מאיתנו למול את בנינו, לפני שנותן לנו בנים. הוא לא מבקש מאיתנו לכבד הורים לפני שהוא נותן לנו הורים.
אז נגיד כשאנחנו מתפללות, אנחנו בעצם מחזירות לו קצת ממה שהוא נתן לנו- הפה ויכולת החשיבה. נקודה למחשבה.

קיצור, מקווה שזה היה מספיק כדי להכנס לאוירה…

השבוע, הסמינריסטית היקרה והדגולה שלנו (זאתי שהיתה ממלאת מקום למחנכת שלנו) סופסוף עזבה!!! (זיקוקיםםם!!! קונפטיייי!!!!!) קול ששון וקול שמחההה!!!!
היינו כ"כ בעננים, שהחלטנו שצריך לעשות לה מסיבת פרידה (גם כדי לבזבז זמן מהשיעור), למרות שבתכלס אף אחת לא באמת מאוד עצובה שהיא עוזבת… (היא מהסוג הזה, שנכנסת לכיתה ברגע שמתחיל הצלצול- לא שיש לנו צלצולים,- ואפילו אם את עומדת סנטימטר מאחוריה בכניסה לכיתה, היא תטרוק לך ת'דלת על הפרצוף, ותשלח אותך לסגנית לקבל אישור. לי יש 12 נקודות רשומות אצל המזכירה, וכולןןן ממנה… קחו בחשבון שהתחלנו ביצפר רק לפני איזה שבועיים…)
תכלס, הממלאת מקום הזאתי אמורה להפגע, כי מסיבות עושים רק כששמחים, אז לוידת מה זה בדיוק אומר עליה… (לפני כמה ימים, דיברתי בהפסקה עם אחת הגאונות הטאטאלהיות של הכיתה, ודרך אגב היא סיפרה לי שהיא מנסה לשכנע את עצמה כל יום שהיא אוהבת את הסמינריסטית. כאילו אומרת לעצמה את זה עד שזה ייקלט במח לב, כדי לשרוד אותה כל פעם שהיא רואה אותה.)

הבאנו מלאא ממתקים (לסגנית היה רעיון גאוןןן, לקשר כל ממתק לתכונה טובה אצל הסמינריסטית, אבל אמרנו לה שזה לא רעיון טוב כי אז נצטרך להתקמצן בממתקים…), הרבה שירים ומלאא מרץ (כמו שתמיד אומרים להביא), אבללל המורה אמרה שנשאיר את זה ל10 דקות האחרונות ושהיא צריכה ללמד, (ואפילו אז, היא לא מרשה מוזיקה… שתבינו לאן ירדנו…) אז עשיתי לה מצפון, שאנחנו עבדנו קשה והלכנו וקנינו וארגנו והשקענו, ועוד ביום לפני בגרותתת!!!! (שיעשה לה מצפון רצינייי) ושככה לא מכירים טובה, אז היא התפשרה על עוד קצת זמן.

באמצע שהיא לימדה, החלטנו שאם אנחנו רוצות מסיבה, אנחנו חייבות להתחיל אותה, אחרת זה לא יקרה, אז אני וחנה פשוט התחלנו לזרוק טופים (טעימים כאלה עם החמוץ מבפנים) לכל קצוות הכיתה, עם תרועות שמחה ("מסיבההה!!!!!!!!").
זה היה לגמריי עלוב, כי אף אחת לא היתה בקטע, אז תתארו לעצמכן את הסצנה הבאה: כל הכיתה באמצע לכתוב לקשקש להעביר פתקים שדרוג של פתקים: לצרוח לבת שיושבת בקצה השני של הכיתה (בשביל מה יש פה? לשתוק?) לעשות כל דבר אחר תחת השמש, ופתאום 2 בנות מתחילות לזרוק טופים לכל קצוות תבל, עם שאגות תרועה ושמחה ושלום ורעות.

שקט דממה.

כשנגמרו הטופים, באמת היה מביך…. יש לנו מזל שכמה דקות אחרי זה, ילדה אחת קלטה את הרעיון ושמה מוזיקה (למרות שהמורה לא הסכימה…). קיצור, נראלי שאני רשמית הייתי במסיבה הכי עלובה בתבל.

לפחות מה שיצא לנו מזה זה שהיא עוזבתתת!!!!! יששש!!!!
מאחלת לכולן שנה טובה ומתוקה!!!
יאכנע