אבל בעצם היא הכי גיבורה בעולם!
אז איך זה להסתובב בעולם, וכולם חושבים שאת נורמלית ורגילה, חברותית ופעילה, הזאתי שתמיד מדריכה ומארגנת את ההתוועדויות, וסה"כ הכל בסדר אצלה בחיים, אבל רק את יודעת שבעצם לא..?
רק את יודעת עד כמה בעצם זה שעכשיו אמרת לה סתם כמה מילים בכיתה על הציון, היו לפני זה לילות בלי שינה.
רק את יודעת עד כמה מפחיד לעלות על ההסעה ולהתיישב ליד מישהי ולפתוח איתה בשיחה.
רק את יודעת עד כמה את לא מסוגלת להישאר לבד בהפסקה ואז לצאת החוצה לחפש את החברות.
כי רק את זכית.
זכית במתנה נפלאה מהקב"ה.
זכית ב'חרדה חברתית'.
ובחרדה באופן כללי, סתם שיהיה לך בכיף.
אז לא, אין לך מוגבלות חיצונית.
את לא נעזרת בכיסא גלגלים, או במכשיר שמיעה.
אבל גם את מוגבלת.
אף אחד לא יידע, ואף אחד לא יוכל לעזור לך עם זה.
לפעמים את רוצה להסתובב עם שלט גדול: "הי! תשימו לב אלי יותר! אל תשאירו אותי לבד! תמיד תישארו לידי!"
כי אחרת מתחילה לכאוב לך הבטן, הדמעות כבר מזמן זולגות לך, אבל "לא, סתם, הכל בסדר".
ואת תלכי ברחוב ואף אחד לא ידע.
אבל אני אדע.
ואני תמיד אהיה כאן בשבילך.
ותדעי שאת הבן אדם הכי חזק בעולם, הכי אמיץ בעולם, והכי גיבור בעולם.
כי על האחרים רואים כשהם מתגברים.
ואני רואה עלייך.
איך את קמה כל בוקר ונכנסת לכיתה.
איך את הולכת עם החברות ומתיישבת במעגל בדשא.
איך את מדברת עם בנות במסדרון.
ואיך את הולכת לפעילויות בערב.
אני רואה הכל.
ואני רק אומר לך, שאת הבן אדם הכי גיבור שיש!
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
23 תגובות
תודה?
3>
תודה!
מכירה את הסיטואציות מקרוב..
תודה בסי
מקווה להאמין לך
נ.ב. כתבת את זה למישהי מסויימת?..
לעצמי:) אחרי פעמים שרק אני יודעת איך אני גיבורה ואיך כך מי שמתמודדת גיבורה….
וואו.
איזה אלופה.
אבהלה כמה שאת צודקת!
וכמה שאני מעריכה אותך!
אני חושבת על זה שזה נכון על מלא תחומים בחיים, כמעט לכל אחת יש התמודדות 'שקופה' – שאף אחד בעולם לא יכול לדעת, ולנחש.
תיארת את זה מדויק.
ויש לך כתיבה מהממת… הכי פשוטה, כנה ואמיתית שנכנסת עמוק, עמוק ללב.
נגעת ❤
מעריכה אותך מלא!!!!
❤❤❤
תודה! חיממת את הלב!
ואת צודקת, זה לפחות משהו אחד שלמדתי מההתמודדות הזו, שלא לשפוט אף אחד כי אני לא יכולה לדעת מה עובר עליו..
איה. כואב לי.
מצד אחד, זה כל כך מאפיין אותי.. ומצד שני כבר החלטתי לאהוב את המציאות הזו, לא להלחם על החברה. לא היה לי כח.
השארתי את עצמי לבד.
וכולם כבר רגילים, שככה אני.
אני צריכה לחשוב על זה.. אולי פשוט אני חרדה. כי יש לי חרדה באופן כללי, לא חשבתי חברתית..
את בתאדם מתוקה.
זה תלוי בך, אם זה מה שאת רוצה, את לא חייבת להילחם, אבל אם זה מפריעה לך ולא ככה את רוצה לחיות, אז אל תתני לחרדה לנצח אותך! כי את הרבהה יותר חזקה ממנה! גם אם לפעמים היא גוברת וזה נראה לך שלא, וזה באמת מאבק מתיש ולא פוסק, אל תרימי ידיים.
תודה בסי.. לוקחת…
אני רוצה להצליח, אני מקווה.
זה לא שזה מפריע לי, זה פשוט.. חרדה.
ואני כן מתמודדת, ועושה כל כך המון, וניגשת, ומתקשרת.
אבל בהמון צמתים אני משאירה אותי לבד רק כדי לא להתמודד עם החרדה הזו… מתכחשת..
אני באמת אנסה, אנסה לא להרים ידיים..
❤❤
וואי תאמת בסי שהיה לי קשה לקרוא עכשיו על עצמי.. מדויק
לא אני לא גיבורה
כי אני לא מגיעה למפגשים
ופעילויות בערב
ולכל מפגש חברתי שהוא לא חובה
וסופגת את כל המבטים של הבנות בכיתה של 'מה הסיפורר שלה למה היא לא רוצה לבואא'
אבל תודה על הערכה.
איזה מין מתנה זה תגידי??
לפעמים את רוצה להסתובב עם שלט גדול: "הי! תשימו לב אלי יותר! אל תשאירו אותי לבד! תמיד תישארו לידי!"
כי אחרת מתחילה לכאוב לך הבטן
אוףף כל כך..
שונאת את החרדה הזאת?
את גיבורה אוהו גיבורה!
עצם זה שאת קמה כל בוקר והולכת לבית ספר, מדברת עם בנות, בהפסקות, בשיעורים בבין לבין, זה הכל גבורה יום יומית ואת צריכה להעריך את עצמך על כך כל כך!! ואם את לא מבינה את זה, אני פה כדי להעריך אותך!!!! את ענקית!!! את עצומה!!!
קחי את זה לאט, אם את לא מסוגלת, אז לא, ואף אחד מסביב לא יבין וזה לא משנה כי הם לא מתמודדים ולא יודעים, להם יש מתנה אחרת לסחוב, אבל אל תתני לחרדה לנצח אותך, להפסיד לך דברים בחיים.
זה מתנה כי כל מה שהקב"ה נותן זה מתנה, גם אם זו המתנה הכי הכי כבדה שאת סוחבת בתיק ושמקשה לך על ההליכה.
אבל רק תחשבי איזו גאווה זו תהיה ביום מן הימים שתוכלי לעמוד ולהגיד: "הי! יש לי חרדה חברתית וחייתי!!! דיברתי עם אנשים! לא התחבאתי! הייתי אני!".
רק מי שעובר את זה יבין את זה
וואו… איזה אנשים מטורפים יש בעולם אני לא יכולה! כלכך גיבורים וטובים… אין אני לא יוכל להגיד אתזה יום אחד, מרוב שאינלי מילים…
שייה
אמאא
לה
וואוווו!
וואווו… אפשר לנחם אתכם? גם אני הייתי שם… אחד לאחד עם התאורים
… זה מלוווה יום יום ואפילו בלי שם, אבל זה צובט ושורף ומפחיד ולא יציב….
ו… אפשר לצאת מזה. הנה עובדה, אני כאן כדי לספר חחח
לשתף, לחשוב מה יעזור, ליצור חוויות מתקנות ואם עשית את מה שיכלת ולא עורז
אז אפשר לפנות לטיפול שבוודאי יכול לעזור
וואי.. מזה הייתי רוצה לומר שאני כואבת ומזדהה עם המצב של הבנות שאינם הפופולריות בחברה.
אבל אני כועסת.. כל כך כועסת שאני לא מזדהה ובכלל לא כואבת את המצב של הבנות הנ"ל..
יש לי בת בכיתה שהיא כזו, אבל משום מה היא משוכנעת שאני החברה הכי טובה שלה.. ואני כל כך לא.. (זה נשמע מעליב אבל אני פשוט מרגישה ככה)..
היא נדבקת אליי, ולא נותנת לי שניה להיות לבד להיות ליד החברות שלי.. ואם אני אגיד לה במילה אחת את התחושה שלי היא כל כך תיעלב שאני פשוט לא מעיזה לומר לה כלום…
כי אני לא מסוגלת לנפנף אותה בלי רגישות.. אני לא רוצה שהיא תיעלב ממני.
ואני צריכה משפיעה!!! ואני לא מוצאת כזו!!
ולכן אין לי למי לפרוק (כי זה לשון הרע) ואני לא יכולה לדבר איתה כי היא תיעלב אנושות.
אז אני ממשיכה לחייך אליה…
אז מי שרוצה להצליח בחברה שתשתדל לא להידבק לבנות כי זה יגרום לבנות לכעוס עליה
תני לי רק לתקן אותך: מי שיש לה חרדה חברתית, לא אומר שהיא לא פופולרית בחברה! זו טעות ממש נפוצה אבל כל כך מוטעית!
יש לי המוווןןן חברות, אני נחשבת מאוד חברותית ומקובלת, ואפילו אלי יש בנות ש"נדבקות", כי אין קשר בין מי שלא מקובלת לבין זה.
חרדה חברתית פשוט גורמת לך להרגיש לחץ מארועים חברתיים ועוד כל מיני. אין זה המקום לפרט:) יש מי שמצליח להתנהג כרגיל למרות מה שמתרחש בתוכו, ויש מי שנשארות משותקות. אבל ככל הנראה, 90 אחוז כי אני לא יכולה להבטיח את זה, שלילדה הזו אין חרדה חברתית, כי זו לא התנהגות שמתאימה.
ועכשיו, אם היא חושבת עצמה כחברה שלך, היא לא תיעלב אם פשוט תגידי לה שאת מרגישה שהיא קצת חונקת אותך, ושאת רוצה לפעמים להסתובב עם חברות נוספות שלך.
ומלבד זה, תחשבי על זה שאת עושה מצווה עצומההה של לעזור לילדה שקשה לה במשהו, ומשמחת אותה
3>
ולכל שאר הגיבורות שלא יודעים עד כמה הן גיבורות
אמאלהה
את בכלל אבל בכלל בכלל בכלל לא קולטת מה עשית לי עכשיו.
אני אחד, לאחד, לאחד.
ואני יודעת שב"ה יש לי כישורים חברתיים מטורפים, אבל יש לי גם חברה טובה ששמה חרדה חברתית…
ואני נלחמת. ונלחמת. בכל מה שתיארת. ואני ממש לא רוצה להתקשר למישהי, ואני כן יכולה להפיל את זה על מישו אחר, אבל אני אתקשר. וגם אם אני מגמגמת בשיחה, זה לא נורא. ואני הכי לא רוצה לבוא למפגש הזה, כי תבוא לשם ההיא שאני הכי מפוחדת לידה, אבל אני אבוא.
ואני אלך, ואעשה, ואהיה מתוסכלת.
אבל העיקר שאני עושה ולא מתייאשת, נכון? אפילו שזה מייאש?
כי אני יודעת שזה מתגמל. כי השם רואה את כל המאמצים האלה, וככל שאני יוצאת ומתאמנת ומנסה, גם אני מתחילה להרגיש יותר בנוח בעולם, ושכן, יש לי מקום פה, ואפילו מקום מוערך ב"ה.
בסי, צדיקה.
גם לך יש חרדה חברתית?
רוב הסיכויים שכן.. לא נראה לי שמי שלא חווה את זה יכולה לכתוב את זה כל כך בדיוק..
ואווו שאת ענקיתתתתת
גם מה שאת כתבת, ממש אותו דבר אחד לאחד:)
הטלפון, ויש את הבנות שבנוח לידן ואלו שפשוט לא מעיזה לדבר!
כל מעריכה אותך! את הכי גיבורה שקיים שאת לא מוותרת לעצמך ככה!
למרות שזו התמודדות יום יומית 24/7, ואף אחד אפילו לא יכול להתחיל להבין את זה, שכל רגע זה התמודדות לא פוסקת, וזה לפעמים מה שמתסכל, שלא מעריכים את הגבורה, ואז גם באים בטענות למה אני לא רוצה לעשות משהו מסויים כי אני פשוט לא מסוגלת לעשות את זה!!!
אבל פשוט תדמייני את עצמך עומדת מול כולם ואומרת להם "יש לי חרדה חברתית ותראו איך אני חיה!" ותדמייני איך שהם יגיבו, וככה תדעי עד כמה את עצומה.
כן, זכיתי במתנה חרדה חברתית ובעוד כל מיני חרדות, ולאחרונה אחרי כמה משברים קשים התחלתי במקום רק להתמודד עם החיים זה גם להעריך את עצמי, כי אין אף אחד אחר שיעשה אתזה…
בא לי לבכותתתתת
לא צריך, אני בוכה בשביל שתינו:)