מקום לתשובות
הי שותפות אהובות!
במדור הזה עולות שאלות ותשובות שפורסמו בקבוצת וואטסאפ של מדרשת "פנימיות" בשם "המקום לכל השאלות" שאפשר לשאול בה שאלות בהשקפה, באישור מנהלת המדרשה כמובן וצוות המשיבים.
מאיפה אנחנו יודעים על כתיבה לרבי באגרות קודש? האם הרבי הורה על כך?
*
כתיבה לרבי באמצעות האגרות קודש הינו האופן בו נוהגים חסידים ויהודים מחוגים רחבים לכתוב לרבי ולקבל את עצתו וברכתו, בתקופה שלאחר ג' תמוז בה לא רואים את הרבי.
בתקופה בה פסקו לצאת תשובות כתובות מהרבי, והציבור היה במבוכה גדולה בשל הצורך לשאול ולקבל מענה, שיתף הרב גלוכובסקי בכמה הזדמנויות כי הוא נוהג לקרוא מכתבים באגרות קודש באופן קבוע ובהשגחה פרטית מדהימה הוא רואה כי תשובות שקרא באותו יום מביאות עימן התייחסות לעניינים שהיה טרוד בהם באותו זמן.
כך החל העניין להתפשט בציבור ובאופנים שונים.
בכללות ניתן לחלק את המנהג לשני חלקים:
א) כתיבה לרבי – כלומר הכנסת פ"נ, דו"חות ובשורות טובות ובקשת ברכה,
ב) קבלת מענה מהרבי – ההתייחסות לתשובה במקום שנפתח כתשובה מהרבי.
חסידים מביאים מקורות שונים, בהם ניתן לראות אפשרות של שימוש בספרי הרבי כדי לכתוב לו, וכן שימוש בספרים כדי לקבל מענה:
"יקרא כל אחד פ"נ (כמובן בחגירת אבנט). אלו שזכו להכנס ליחידות, או על כל פנים לראות את פני כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ – יצייר עצמו, בעת קריאת הפ"נ, כאלו עומד לפניו. להניח הפ"נ אחר כך בין דפי מאמר, קונטרס וכו' של תורת כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ. ולשלחו (אם באפשרי – בו ביום) על מנת לקראותו על ציון שלו". (אגרות קודש כרך ד' אגרת תתפ"ה)
"כאשר קורה משהו אצל יהודי, יש בכוחו של כל יהודי לפתוח את ספר התניא ולומר: רבי, עזרו לי!" ('לשמע אוזן', הרב שניאור זלמן דוכמן בשם אדמו"ר הרש"ב)
"וכידוע המנהג דכמה וכמה מישראל, הן גדולי ישראל, והן אנשים פשוטים, וכן נשים – שלפני עשיית פעולה מסויימת, פותחים ספר קדוש, ומסתכלים במקום שנפתח הספר ונפל מבט-עין לראשונה (שלא במכוון, שהרי, רצו לראות היכן יפתח על פי ההשגחה [ה]עליונה), ועל פי זה החליטו בנוגע לפועל, ולדוגמה: כשנפתח להם בפסוק "פתח תפתח", או "שמח תשמח", וכיוצא בזה, היה להם "סימן מלמעלה" שתהיה הצלחה רבה בדבר שעומדים לעשות, או שהבינו על פי הסימן שיש להמנע מעשיית הדבר, או לדחותו לאחר זמן, וכיוצא בזה" (התוועדויות תשמ"ט חלק א' עמוד 309)
אמנם, בהמשך השיחה מבהיר הרבי, שהפתיחה הינה רק לדברי חולין, ולא בעניינים השייכים לקדושה, בהם יש לשאול רב.
ישנם מקורות נוספים המתייחסים לאפשרות קבלת מענה באמצעות ספר קודש, והם מופיעים בפירוט בחב"דפדיה.
כתיבה לרבי מתבצעת על ידי כתיבת הפ"נ, הבקשה או השאלה על דף חלק, ציור פני הרבי בדימיון או התבוננות בתמונה, והכנסת המכתב לאחד מספרי "אגרות קודש". במכתביו של הרבי שבמקום האקראי בו הוכנס הדף, רואה הכותב את תשובת הרבי למכתבו. נהוג לקבל לפני הכתיבה לרבי החלטה טובה.
כמו כן, יש המסייגים את הכתיבה ואומרים כי בהתאם להוראות הרבי יש להפנות שאלות אלו לשני רבנים, שני רופאים או שני יועצים לפי הצורך, ולכן הכתיבה באמצעות האגרות קודש צריכה להיות במקביל ובנוסף לפעולות הללו.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
2 תגובות
בהערה לשיחה בהמשך שנת תשמ"ט מביא הרבי מספרים שאין לפתוח בענייני *חולין* בספרים.
ואילו כאן כתבתן שאין לפתוח בענייני קדושה, אלא רק בענייני חולין ולא שמתם לב להבחנה בין 'ענייני רשות' שיכולים לכול התלבטויות בתוך העולם הרוחני, לבין ענייני חולין.
חבל שגם לא הבאתם את המשך השיחה שציטטתם, שם הרבי אומר ברור שביחס לשליחות ולהוראות שהרבי נתן, אין למה לפתוח ולחפש רמזים.
ובכלל, מרוח הדברים של שיחה זו והשיחה נוספת, ניתן לחוש בבירור שהרבי לא נתן הרבה מקום לעניין הפתיחה בספרים.
ואידך דיבר רבות דווקא בשנים האחרונות על המעלה בעצם זה ששולחים את המכתב לאוהל.
כך שצורם וכואב שהפכו מנהג שלא למדנו מהרבי, בטח לא ההוראה ברורה, למנהיג גורף ונוהל.
בפרט שניתן לראות שהוא מהווה מכשיר לאנשים שרוצים לעשות ככל העולה על רוחם ואת כל מעשיהם מצדיקים עם אישור באגרות.
דווקא האמונה הטהורה והתמימה בשליחת המכתב לאוהל מתוך ביטחון והכרה בכל שהרבי ימצא את הדרך לענות' היא היא הדרך האמיתית והסלולה להתקשר ולקבל את ההוראה וההדרכה מהרבי, כמובן על ידי מילוי הוראותיו של הרבי להתייעץ עם עשה לך רב, ידידם מבינים וכו'
הדגשות חשובות. הדברים כן נכתבו בעדינות לאורך התשובה, והוגהו ע"י רב. יישר כח.