התחנה רעשה, עשרות שוטרים מילאו אותה דרגות שונות על מדיהם, מדברים בלהט. אופק היתה בחדר ההדרכה, מדריכה צוות חדש שהגיע בדיוק היום וערבה ניסתה להשליט סדר. כולם בתחנה היו מרוצים כול כך, הטירדה הגדולה סוף סוף הוסרה.
"אופק" ערבה נכנסה לחדר התדרוך מיואשת, "תשלחי את השוטרים שלך לעזור שם קצת ובואי רגע לחדר שלי אני צריכה לדבר איתך בפרטי"
"תני לי שתי דקות" ביקשה אופק וסיכמה לקבוצה את דבריה בקצרה.
"כן" נכנסה כעבור מספר דקות למשרד של ערבה שבאופן מוזר היה שקט וריק מבני אדם.
"או יופי שבאת, שבי רגע".
"פיזרתי את החבר'ה לעזור במה שצריך… מה העניין?"
"לילך התקשרה היא נשמעת מרוצה מאוד" ערבה חיכה חיוך קטן "ביקשה דוח מסודר"
"עם הסיפור המלא?" אופק צחקה, הוא לגמרי מגוחך.
"מסתבר, אני הצצתי בקטנה אז תפרטי לי יותר"
"אוקי, אז תכתבי לה שזה חבורה של 20 נערים המנהיג שלהם צעיר מאוד הם החליטו שהם בונים כפר משלהם בהרי הכלמיר והממשלה עצרה את זה, לא היה להם אישורים ואת יודעת כמה משמרים פה את הטבע ובגלל שהמקום לא מגודר ולא שמור הם החליטו להשתלט עליו, לבנות בעצמם בתים להקים חיים נפרדים משאר המדינה. לא היה להם תקציב והם החליטו שזה מטרה מספיק נעלה כדי לשדוד דברים כמו אוכל ורהיטים טענו שהמדינה גם ככה שודדת את הדברים האלה או משהו, קצת מטומטם מה שהולך שם" גיחכה אופק. "אבל הם לא יענשו עונש חמור, במיוחד שעוד שלוש ימים הבחירות".
ערבה חייכה למשמע הסיפור, "הם באמת מוזרים" הנהנה.
"כן…וטוב שנתפסו, הם ערערו את הביטחון להרבה אנשים"
"וואו נהיה שקט פתאום בתחנה" קלטה פתאום אופק
"העפתי את כולם לזירת האירוע שישגעו ת'צוות שם"
"מעולה, אז תכתבי הכול ללילך? יש לה בכלל זמן לקרוא את זה?"
"אני מאמינה שהיא תמצא זמן"
"כנראה… טוב נהייתי רעבה, אני חוזרת הביתה אולי אספיק את ארוחת הצהריים המשפחתית. רוצה טרמפ?"
"ואז מי יקח את הרכב שלי?" ערבה חייכה א"ל תדאגי אני גם אחזור בקרוב"
"יופי, אז הלכתי, נתראה"
"ביי" ערבה הסתכלה על אופק המתרחקת רגשות חמים ולא מוכרים ממלאים את ליבה
האם זוהי חברות? אין לה מושג, אף פעם לא ניסתה. אבל גם אם לא, נעים לה עכשיו ולא צריך שמות לתחושות. פשוט נעים, וזהו.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
9 תגובות
אני משוגעת על הסיפור הזה הוא כזה חמודדד 😍
😍😍😍😍
תודה שאת מגיבההה
הסיפור שלך מותקק
"האם זוהי חברות? אין לה מושג, אף פעם לא ניסתה.
אבל גם אם לא, נעים לה עכשיו ולא צריך שמות לתחושות. פשוט נעים, וזהו."
אהבתי אתזה.
הוא קיבל את המחמאה בהנהון קל, מבויש.(הסיפור)
תודה לך💜
הסיפור שלך מהמם!,
אני מאד אוהבת סיפורים סוג של בדיוניים כאילו שילדים בני 16 מתחתנים וכבר ראשי ממשלה וכזה, לא היה לי כוח להגיב בגל פרק אז אני אומרת עכשיו-מושלםםםם את אלופפההה
ואשמח אם תוכלי לעשות פרקים קצת יותר ארוכים😅
ילדים בני 16 יכולים לעשות הכול פשוט אף פעם לא נתנו להם צ'אנס- זה אימרת חיי והשקפתי😄
תודה לך, כיף לקרוא…
והאורך של הפרקים… אני בבעיה הסיפור לקראת סיום בעיקרון אבל— עדיין לא סיימתי אותו… בעיהההה
איזה הזוי
דמיינתי את השודדים הלבנים כפרשייה הרבה יותר סבוכה
משום מה גם חשבתי שזה קשור לידידיה
ופתאום זה נגמר פשוט כזה.
–
"ביי" ערבה הסתכלה על אופק המתרחקת רגשות חמים ולא מוכרים ממלאים את ליבה
האם זוהי חברות? אין לה מושג, אף פעם לא ניסתה. אבל גם אם לא, נעים לה עכשיו ולא צריך שמות לתחושות. פשוט נעים, וזהו.
–
הקטע הזה גרם לי להרגיש,מצאתי את עצמי אחרי הקטע הזה נינוחה ומחחיכת חיוך כזה של אנשים אוהבים…
תודה על זה.
איך רציתי שזה יקרה,
איך אהבתי שזה לא היה התלהבות של התחלה
קליק ושיחות נפש כל היום…
רק רגשות חמים…
נ.ב. תגידי למרום שיבדוק את הדיכאון שלו.כזה הרבה זמן זה אהמממ מדאיג.
אגב שתדעי שאני כל פעם קוראת את הסיפור שלך ביום חמישי (הדבר הראשון בד"כ שאני עושה על המחשב
סתם התגובות שלי מתעכבות.
לפעמים ככה דברים נגמרים, פשוט.
בקשר לחברות, בחיים שלי למשל- היה קליק ושיחות נפש- בדיוק ככה.
אבל ערבה היא… מסובכת, צריכה צעדים קטנים.
זה בסדר נדירה, מותר לך לא להגיב לי או להגיב מאוחר, אני לא יאכל אותך. (ואת גם חוזרת…) וכיף לדעת שזה הדבר הראשון…
יפה! ויש פה גיוון, לאט לאט ערבה, בסוף יצא ממנה משהו? קצת יותר ממשמעות השם שלה?