איפה את חיה?

איך את רואה את העתיד שלך?

(וואיי איזו שאלהה עמוקהה יצאתי ממש פסיכולוגיתת)

אבל ברצינות רגע, כשאומרים לך לחשוב על עתיד, על מה שיקרה בעוד דקה, חמש, שעה, שעתיים, יום, שבוע, חודש, שנה, עשור, מה את מדמיינת איזה תמונות רצות לך בראש?

את רצה לבצפר בלי נשימה?

את יושבת בשיעור מתמטיקה משעמם?

את יוצאת לחלק נש"ק?

את יוצאת לקניות?

או אפילו בעתיד הרחוק, (זרמי איתי רגעע)

את מקבלת תעודת בגרות,

עולה לסמינר,

יוצאת לשליחות,

כוס שנשברת. (טובב נראלי נעצור כאן. השאר לדמיונכן המופרע)

כששואלים אותך מתי הגאולה מגיעה, זה ברור לך שהרגע. נכון?

אז למה כשאת מדמיינת את הרגע שאחריו הוא עדין כל כך גלותי?

יש כאן מישהי ששאלו אותה מה היא עושה מחר והיא ענתה, נוסעת להקריב קרבן בבית המקדש, או להשתתף בשיעור של מלך המשיח?

כנראה שלא…

אבל למה?? הרי את יודעת שזה אמור לקרות! שהמציאות המוכרת עומדת להשתנות בכל רגע!

אז איפה זה נופל בדרך?

מסתבר שיש הבדל בין לדעת לבין …לדעת

יש דברים שאנחנו יודעות, וזה פשוט נמצא לנו איפשהו בראש ו…נשאר שם, וזהו. את לא חיה את זה כל שניה.

זה כמו… כמו ש….

(טוב נו אין לי דוגמא מספיק טובה הצעות יתקבלו בשמחה בתגובות מקווה שהבנתן את הרעיון גם ככה. אם לא – תסתכלו בתגובות)

אז מה עושים?

יש כמה דרכים (שוב, רעיונות נוספים יתקבלו בברכה)

אבל העקרון הוא שאת פשוט צריכה להזכיר את זה לעצמך שוב ושוב ושוב, עד שבסוף זה יקלט!

ו… כמובן התוכנית הגלותית! לכך בדיוק היא יועדה

אזז טיפים למעיישה

• להכין לך תזכורות, משפטים כאלו חמודים וגאולתיים שיעזרו לך לזכור.

• יש לך יומן? כזה של בצפר עם תאריכים? (אשריך!) כשאת מכניסה בו ארוע, או מבחן תוסיפי "אם ח"ו משיח יתעכב" או "בתוכנית הגלותית" ומומלץ גם להוסיף את התוכנית הגאולתית.

• התוכנית הגאולתית! מעבר ללהכניס את התכנית הגלותית (גם לדיבור כמובן!) כדאי להוסיף את התכנית הגאולתית, הרי זאת המטרה בסוף! כשאת מתכננת משהו תנסי לדמיין איך הוא יהיה בגאולה! (אני חושבת שכבר כתבתי משהו כזה… תזרמו)

בהצלחה צדיקות!

יום גאולתי!