אין דבר אבוד/ הבלוג

מיצינו? זהו שלא. (פרק גילוי לב)

לפרק הקודם

היי, מה שלומכן? בטח אחרי כל כך הרבה פרקים ודמויות אתן חושבות שמיצינו, שכבר אין בכלל מה לספר יותר… אז זהו, שלא. אחרי שפחות או יותר סיימנו עם ניתוחי הדמויות, בואו ניקח הפסקה קצרה (שבוע הבא עולה, אל תדאגו… פשוט הפרק הזה הוא סוג של הפסקה…) לפני שממשיכים לנושא הבא שתכננתי- ההיבטים. דחסתי לכן טו מאצ' אינפורמיישן בפרקים שגורמים לכן לקרוא אותם בערך כמו הבעל קורא של המגילה בעשרת בני המן…
וזו, ולא אחרת, היא הסיבה שהחלטתי לתת לכן לקחת נשימה, לקחת הפסקונת ולספר לכן קצת על הסיפור שמאחורי הסיפור.
הכל התחיל כשהייתי בערך בכיתה ג', ילדה קטנה ונאיבית. אני שליחה בגומל, בלרוס (בדוי כמובן) ולומדת מתחילת כיתה ג' בבית ספר נט.

יש, או יותר נכון הייתה לי חברה בכיתה בבית ספר נט שהכרתי עוד קודם, גם היא מבלרוס (שוב, אל תנסו לאמת כי שיניתי לגמרי את כל הפרטים המזהים…) וגרה במרחק חצי שעה נסיעה מגומל. ריבי קראו לה, וכשמה כן היא- כל הזמן חיפשה מריבות (אם את כאן, פליז אל תיפגעי! תקראי עד הסוף, או בעצם עדיף שתצאי מהפוסט…).

אני לא מאשימה אותה, היא פשוט נגררה אחרי אחותה המעצבנת, שרי, שהייתה גדולה ממנה בשנתיים. והן, ביחד ולחוד, פשוט מיררו לי את החיים. אבל היום אני משתדלת לשמור מהן כמה שיותר מרחק ובמשך הכמה שנים האחרונות לא דיברנו יותר מידי.

הסיפור הזה, שנמשך שנתיים וחצי ארוכות וקשות מאוד בשבילי, ואני לא אפרט מה בדיוק היה שם למקרה שאחת מהמעורבות בפרשייה נמצאת באתרנו החביב משום איסור הלבנת פנים כמובן… אה, ולמקרה שאת כן כאן והצלחת לזהות אותי ואת עצמך למרות שחירבשתי כל מה שעלה לי לראש, אז מחול לך מחול לך מחול לך, למרות שאף פעם לא באמת התנצלת. לקח לי הרבה זמן לסלוח לך ריבי, אבל עכשיו כל מה שיש לי להגיד לך זה תודה, תודה ושוב תודה.

תודה שהרסת אותי ולא חשבת לרגע שדווקא בזכותך נבניתי שוב מחדש, תודה שכל מה שניסית לעשות כדי למוטט אותי ולהיות סוף כל סוף משהו מעליי (בינינו, תודי שזה היה מקנאה… וזה בסדר לגמרי! קנאה היא רגש אנושי הוא מובן, ולא אני לא עברתי קורס מזורז בפסיכולוגיה) רק עשה אותי חזקה ומחושלת הרבה יותר ממה שהייתי קודם, ותודה שהיית המורה שלי לחיים, על דרך השלילה כמובן, ורק בזכות העולם השחור והדביק שתקעת אותי בתוכו בניתי, בערך שנה וחצי אחרי שנגמר הכל, את עולם החלומות המושלם שעליו אני כותבת- עולמה של ממלכת ירושלם, האגדה שהייתה ולא הייתה.
כאשר יענו אותו- כן ירבה וכן יפרוץ.
אני יודעת שאת אוהבת לקרוא, ובמיוחד קלאסיקות, אז אם יום אחד תראי על המדף בספרייה או חנות ספרים כלשהי ספר עם כריכה כחולה רכה והכיתוב רב מכר, תדעי לך שזה בזכותך.
את בהחלט לא מורת הדרך האולטימטיבית, אבל כל מה ששלי- שלך הוא, חברה מן העבר.