שימי לב, קצת

זה קרה, סתם ככה ביום אחד בחופש
נסעתי לירושלים (בטוח אף אחת לא עשתה את זה החופש😉)
קיצור הייתי שם לוקחת קו פנימי מגיעה לתחנה מרכזית ירושלים ועולה על האוטובוס.
עכשיו את זה חשוב להדגיש, יש עוד אוטובוסים כאלה
אבל לירושלים זה ממש נפוץ מירושלים להרבה ערים, התחנה שבה כ-ו-ל-ם עולים זאת תחנה מרכזית ובד"כ כולם יורדים באותה עיר או בערים שהם ממש קרובות.
אוקי, עליתי על האוטובוס וכיאה ליום חופש שאם הבנתי נכון היתה בו גם הפגנה, האוטובוס מפוצץ ו"זכיתי" להיות בין העומדים.
אז אני עומדת ועומדת ועומדת ועומדת ואין מושיע.
אין לי איזה בעיות מיוחדות בגב או ברגליים אבל לעמוד שעה רצופה ללא מעש זה לא תענוג. הרגליים כבר כואבות וגם התיק מכביד עליי אבל בסדר נשרוד. אמא שלי התקשרה ואמרתי לה מה שקרה שאני עומדת וכל זה…
כמעט הגעתי ליעד בשלב הזה וכנראה שהיתה שם מישהי שקלטה את השיחה שלי עם אמא שלי והחליטה להיות חמודה ולתת לי לשבת במקומה:)
הכמה דקות שישבתי פשוט סידרו לי את הרגליים.
מה רציתי לספר פה? אנחנו לפעמים לא שמים לב כמה טובות קטנות אנחנו יכולים לתת לאנשים. כן, אפילו לתת למישהי לשבת באוטובוס גם אם היא לא זקנה רק פשוט עמדה כבר יותר מדי זמן.
קצת שימת לב לסביבה זה כל מה שזה דורש