"שותפות להשכרה" / האפילוג של האפילוג

תנו לי גלידה

לפרק הקודם

(גלידונית)

גלידונית נכנסה בחשש לקפיטריה שבקומה – 1.
פוווווו, לעבוד במוסד, מסתבר שזה לא היה חלום חלומי במיוחד… דווקא היום היה די כיף, אבל מחר אמרו שיעבירו אותה למחלקת מיון תלונות, נשמע משעמם…..
היא הורידה באנחה את החליפה הכבדה והתיישבה בשולחן עם כמה בנות שהיו נראות לה סבבה, והציצה לשולחן לידן.
היא עברה עליהן בעיניה מכף רגל ועד בטן, ואז נעצרו עיניה בהפתעה על התגים המוצמדים. היא לא יכלה להתאפק- היא עטתה על עצמה מחדש את חליפתה, סידרה את פאתה- פאדיחות, מה.. – ופנתה אליהן בהיסוס.
אבל עוד לפני שהספיקה להוציא הגה מפיה, אחת מהן הסתובבה אליה, הביטה על תגה המוצמד ומפיה פרצה זעקה- "אמאלה!!! גלידונית!! את לא רצינית!! מה את עושה פה?!?!" כל הבנות הסתובבו אליה באחת ובחנו אותה. הראשונה הסמיקה, כשנזכרה שהיא לא נמצאת כרגע בפורום שותפות אלא בלא פחות מחלום חייה- מטה המוסד ב- טוב, לא נגלה איפה.
גלידונית התקרבה אליה והושיטה את ידה.
"שושי?" שאלה בהפתעה את השם שקראה מהתגית.
"כן, את יודעת, קיצור של 'השואלת'"….
חיוך דק הסתמן בזוויות פיה, אסור יותר מזה.
"מה איתך היום?"
"את רואה…"
"אז בסוף הצלחת, אה? זוכרת איך צחקו עלינו אז, כששאלת? חחח…"
"כן, מתחשק לי לפרוץ להן למחשב או משהו ולהראות להן מה זה…" סיננה בחיוך.
"מה, את בסוף באמת?—"
"מה, מצפינת מחשבי המוסד? את יודעת, אסור לי לומר לך… אבל כן" קרצה.
היא הביטה על זו שישבה מימין לשושי. "הי, את גולה כחולה נוצצ–"
היא נעצרה. הבוס הגדול נכנס.
"מה זה פה, פטפטת?!" שאל בקולו הרועם. "איפה אתן חושבות שאתן בדיוק?! לקחנו אתכן רק כי איטי המליצה עליכן וסמכתי עליה, אל תגרמו לי להצטער על זה!!"
הוא הסתובב והחל להתקדם חזרה. 'למה קיבלתי את חבורת הקשקשת הזאת אלי?! הכל בגלל אשתי… אז מה אם איטי כל כך התחננה?!’ לפתע, רעיון החל לנבוט במוחו. ‘אולי, אם יש ביניהן כזה קשר, נחבר אותן ליחידה אחת?? זה הרי רעיון גאוני!' הוא חזר למשרדו, לא לפני שהבטיח לעצמו לטפל בעניין עד היום.

החבורה נכנסה לחדר מאובזר ומצויד, והופתעו לגלות שהן כולן היו צריכות לפסוע לאותו הכיוון.
הן מצאו את עצמן בחדר נעים, והתיישבו על הכיסאות.
-צצת?" המשיכה גלידונית מהמקום שממנו עצרו, וכולן פרצו בצחוק,"
אבל מיד השתתקו בבהלה כשנזכרו איפה הן.
"כן", ענתה גולי צצת, בשמה המקוצר, או בקיצור של הקיצור- סוכנת ג', "את רואה, חלומות מתגשמים.." אמרה בחיוך.
"ורגע, את… תני להזכר… אה! את שושי השנייה נכון? או בקיצור- שושי ב', או יותר בקיצור- ש' ב'.."
אבל רגע, גלידונית! גם את ג', לא? איך נבדיל בינינו?" שאלה בחשש ג'- גולי."
"אה, אני לא ג'", אמרה בחיוך. "באתר היו לי עוד כמה שמות נוספים… החלטתי ללכת בסוף על מ'- מקושקשת…"
לא נכון!" אמרו בהלם הסוכנות. מ' רק חייכה בקונדסות."
רגע, אבל מי את?" שאלה את עוד אחת מהסוכנות,"
."אה..," ענתה זו בחיוך, "אני ג'קוב- או בקיצור- ג'י"
"באמת?! איזו הפתעה!" קראה אחת, שעד מהרה התבררה בתור איילאל.
בהמשך, הן גם גילו את- סוכנת מוסד (אבל רק חצי משרה, זאת אומרת וכו) -או בקיצור-ס', שסיפרה להן כי עקרונית היא עובדת רק בין השעות 12 בלילה עד 10 בבוקר, אבל היום בהשגח"פ היא נקראה למקרה דחוף מחוץ לשעות העבודה הרגילות.
וגם את ספירינגפילד- ספ', ואפילו את גל(גלבוע)- בקיצור-גל.
הן פטפטו להנאתן(ברשמיות הרצויה כמובן), עד שהן שמעו לפתע קול קטן מהפינה, מכיוון המחשב.
הן התקרבו אליו במבטים תמהים, שנהפכו לתמהים עוד יותר כשראו שהמחשב פשוט פתח את פיו.
"הי לכן!" אמר בקול מתכתי,
"אהמ.. מי אתה?" שאלו בחשש.
"אני?!! איך אתן לא מזהות?! אני נבטי חמנייה!!"
כולן חייכו כשהבינו.
לפתע, נכנסה סוכנת גבוה לחדר.
הן מיהרו להתיישב וחיכו למוצא פיה.
"ובכן", כחכחה בגרונה, "בהוראה ישירה מגבוה, הוחלט לפתוח עבורכן יחידה מיוחדת למבצעים מיוחדים".
הן החליפו ביניהן מבטים המומים ומאושרים.
"וליחידה שלכן קוראים-" החלה בדרמטיות-
"יחידה 770"
הסוכנת הסבירה להן בקווים כלליים על היחידה ותפקידיה, ויצאה.
"אתן קולטות?!" התחילה גל."אנחנ—"
היא שוב נקטעה, הפעם על ידי ספי', שלחשה בקולניות והצביעה לכיוון מסוים.
"אתן לא מאמינות!" קראה בהתרגשות. כולן הביטו לכיוון ונשימתן נעתקה.
האדם שעליו הצביעה ספ' היה—
היה—
היה—
אייל גלבוע!!!
"אני מתעלפת" לחשה גל, וכמעט קיימה את הבטחתה, אלמלא מיהרה ג' להרגיעה עם כוס מים קרירים, אך בטרם בספיקה להושיט את הכוס לגבי, היא נשמטה מידיה ותכולתה נשפכה.
"תסתכלו לשם!" קראה בהלם.
הן עשו כדבריה, וגם נשימתן נעתקה.
זה היה—
היה–
היה—
שרוליק לוין!!!
הפעם היה תורה של ג' לאיים בהתעלפות,
עד ש ס' הושיטה לה כוס, אך זו נפלה מידיה,
וכך החל מין סבב כזה, כי הן ראו כל כך הרבה סוכנים דגולים!
לאחר ש-ס' סיימה לנגב את הרצפה ו- ג' את שברי הזכוכית,
המחשב שבפינת החדר שוב פצה את פיו.

* * *

(שושי)

אחרי שנגמר היום כולם יצאו הבית לא ביחד אחת אחת בהסוואה, החלטנו להיפגש יחד בגינה עם הילדים בשעה 7 לארוחת ערב משותפת.

שושי הגיעה כרגיל הראשונה וברגע שרק התיישבה איבדה קשר עין עם ילדיה השובבים שהספיקו לברוח, ונאנחה לעצמה- 'אין הילדים של היום זה לא הילדים של פעם אני לא העזתי לפסוע צעד אחד בלי לשאול את אמא שלי קודם'.

פתאום נוחתת עליה יד רק אחרי שהסתובבה היא שמה לב שזה גלידונת- מקושקשת והורידה את האקדח ואמרה לה "מ-קו-ש-ק-שת את יודעת כמה הבהלת אותי?" מקושקשת בתגובה: "מי שמדברת מה זה ככה את מרימה אלי אקדח הפלת לי את הלב עוד רגע ומתתי."

לבינתיים גולה כחולה נוצצת ואיילאל הספיקו להגיע, איילאל צוחקת ומספרת לנו, "יאו אתם לא מבינות הייתי בדרך פתאום אני רואה שתי ילדות הולכות ומפטפטות להם ואז אני שומעת ילדה אחת אומרת לשנייה שאני נראת סוכנת מוסד".

"ומה עשית?" צעקו שושי מקושקשת וגולה כחולה נוצצת בבהלה, איילאל כולה מסתכלת באדישות "אהה אני פשוט הלכתי אליה ואמרתי לה שהיא חדת הבחנה, יאו איך היא הסמיקה מסכנה.."

פתאום גל (גלבוע) מגיע בריצה וצועקת אבל בקול שרק אנחנו נשמע כמו שרק סוכנים מומחים יודעים לצעוק, "אתן נורמליות?! הייתי בבית ופתאום קיבלתי הודעה בנבטי חמנייה מאייל והוא כותב שם שהם שמעו את כל השיחה שלכם עכשיו והם יודעים שדיברתם על זה במקומות ציבוריים והזהיר שאם מעכשיו לא נשמור על סודיות, הם ישקלו לפרק לנו את היחידה החדשה שלנו!".

הסוכנת של חצי משרה (מ12 עד 10), שבדיוק הגיעה ושמעה רק את המשפט האחרון, התחילה לבכות מחשש שהחלום שלה יתנפץ לרסיסים ככה.

פתאום שמענו מאחורינו את ספירנגפילד מאחורינו אומרת בקול החביב שלה "טוב אז לפי הבכי של הסוכנת חצי משרה אני מבינה שכבר שמעתם על ההודעה, האמת שאני שכחתי לגמרי שקבענו להיפגש אבל אייל שלח את ההודעה בתפוצה אז נזכרתי".
באמצע השיחה שלנו שתי נשים מתקרבות אחת ניגשת אלינו בביישנות ואומרת "היי אני מלכי וזה גיסתי פדהאל (המפודללת) או בקיצור פדלולה, אתם ממש מוכרות לנו אולי אתם במקרה משותפות אתם זכורות לי משם ו- ", צעקות ההתרגשות שלנו קטעו אותה באמצע 'יאו אני לא מאמינה זה אתם', 'פדלולה את לא מבינה כמה אהבתי את הבלוג שלך יקורעתתת', כשנרגעה ההתרגשות ויכלו סוף סוף להבין משהו מהדיבורים, שמעו כולם את פדהאל אומרת: "כן, כן, מה אתם חושבות גילינו אתכם רק בזכות זה שאנחנו שוטרות סמויות" כולם הסתכלו עליהם בהערכה אבל רק מבחוץ כי הם סוכנות והם יודעות להציג מזה בכלל שוטרת סתם אחת שמתבטלת כל היום.
ואז מלכי שאלה "ומה אתם עושות היום?"
כולם ללא יוצא מן הכלל אמרו ביחד "אנחנו? קופאיות" ופרצנו בצחוק משוחרר מלכי ופדהאל הסתכלו עלינו רק עוד רגע אחד ואז הלכו בטח חושבות שאנחנו מוזרות.. בסדר שיחשבו מה שהם רוצות אנחנו יודעות את האמת, גולה כחולה נוצצת תוך כדי פרצי צחוק צועקת לנו "יאו כמה זמן לא צחקתי ככה".

* * *

(גלידונית)

שושי(ש'-עיין תגובתי הראשונה), חנתה בחניון הקרוב למטה והחלה ללכת לכיוונו.
כשלפתע, היא ראתה מולה אישה בגילה, עומדת מולה בדיוק ומסמנת לה בתקיפות וברשמיות מוגזמת עם ידה- עצרי!
היא חייכה לעצמה.
תיכף נוציא לה את התעודת סוכן מול הפרצוף והיא תהפוך לעגבנייה.
היא שמה לב למשהו מוזר בשוטרת.
היא לבשה מדים וכובע, אבל על גבה היה מודבק שלט גדול, ועליו הכיתוב: 'שוטרת סמויה!'
היא כלאה בכוח את חיוכה.
כשהתקרבה יותר ויכלה לראות את הצג שמוצמד אל השוטרת התמוהה, התברר לה קצת כמה דברים.
על הצג היה כתוב-'סמפק"ל' (סגן מפקד קצת לא בסדר, משמע- קולולו).
היא הגיעה עד לשוטרת, כשזו שאלה אותה בתקיפות:
"את חשפת את השלט שמודבק לי על הגב?!" שאלה בחומרה.
"אממ… כן….?"
"את מבינה שחשפת כרגע שוטרת סמויה בתפקיד?!"
"מבינה היטב", השיבה בניחותא, תוך שליפה מכיס החליפה את כרטיס הסוכנת.
היא קרבה אותו אל מול פניה של השוטרת, שהסתכלה עליו, מצמצה ובחנה אותו.
"אמממ…אני לא יודעת לקרוא."
ש' נאנחה, והחזירה את הכרטיס חזרה לכיס החליפה.
היא פשוט עקפה את השוטרת , שלא שמה לב כי בדיוק קלטה עוד כמה שקלטו את השלט על גבה.
ש' חשבה על השוטרת המצחיקה, כשלפתע קפאה במקומה.
רגע, לא היה כתוב לה על הצג-'פדלולה'?!
היא רצה אליה חזרה, ובהתרגשות שאלה-
"את פדהאל משותפות?!"
השוטרת בחנה אותה בחומרה מכף רגל ועד ראש, ואמרה-
"לא אני, אלא הדמות שמסתתרת מאחוריי. אני היא סמפכ"ל. אבל רגע, את גם משותפות?! מה שמך?!" שאלה.
ש' חייכה, התלבטה לרגע וענתה- "בשבילך- תמר".
השוטרת מצמצה, אחר משכה בכתפיה והלכה.

* * *

(פדהאל)

באותו הבוקר שלחה ספרינג' הודעה לכל בנות היחידה (770) שיבואו בדחיפות על למטה על מנת לדון בענינים דיומא.
שושי פתחה בנסיעה לכיון המקום אליו נשואות כל הסוכנות, אך לרוע מזלה נתקעה בפקק ארוך שהשתרך לאורך כל הכבישים בארץ כמעט, כמרחק העיפרון מהמחק,  כמרחק השמיכה מהכרית, כמרחק מרמת גן ועד בני ברק.
וכידוע משפט הסוכנים -שום דבר לא במקרה- חשבה מי יכול היה לעולל לה זאת?! מדוע?! מה המטרה ולאן הוא שואף בסופו של דבר?!
אך בסוף השתחרר הפקק והסתבר שהוא נגרם מעניינים שגרתיים…. ושושי לא ידעה אם לשמוח אם להתבאס.
בדרך היא החליטה לעצור בחנות ספרים, לבדוק אם יצא ספר חדש ומעניין ולא יקרה כלום הרי אם היא תאחר בשתי דקות לישיבה הדחופה, במקרה הכי גרוע היא תיתן ספר כמתנת שוחד…
שושי נכנסה לחנות והסתובבה בינות המדפים, בזמן שהיא סרקה בריפרוף את שמות הספרים השונים, ניגשה אליה גברת נחמדת ושאלה אם היא יכולה להציע לה עזרה.
שושי הסכימה, כי הרי היא ממהרת, היא ביקשה מהגברת אם היא יכולה להמליץ לה על ספרים יפים וחדשים. הגברת שענתה לשם במבי התחילה להציעה לה מהמבחר בנדיבות ובסבלנות אין קץ.
"יש את הספר הזה, קוראים לו שותפות להשכרה, זה בעצם ספר שאני בעצמי כתבתי, כלומר, הוא מבוסס על סיפור שסופרות אחרות, ביניהן אני, רשמו, אבל אני החלטתי לשפץ אותו ולהוסיף הרבה קטעים חדשים ודמויות נוספות לעלילה, לדעתי זה ספר מוצלח מאוד! וגם לדעת קוראות נלהבות נוספות… ויש גם את הספר הזה," במבי הושיטה לה ספר נוסף, "גם אותו אני כתבתי ו-", שושי עצרה אותה באמצע, "רגע מה אמרת? שותפות להשכרה? אההה הסיפור הזה משותפות בדרך? אאאההה הסיפור שנכתב בזכותי"
"בזכותך? מה? רגע, את שושיי?" במבי הייתה בשוק, לא בכל יום זוכים לפגוש סלבית שכזו…
"כן אני שושי נעים מאוד, ואת אממ במבי?"
"כןן" ענתה, היא הייתה עדיין אחוזת התרגשות מעצם הגילוי המפעים, היא, במבי, עוזרת לשושי לבחור ספר! ועוד כאלה שהיא בעצמה כתבה..
"רגע במבי, אם את כותבת ספרים, מה? מה את עושה כאן? את אמורה לשבת לך בביתך בנחת, ליד כוס קפה ולכתוב ספרים או למסור הרצאות, הלוא כן?"
במבי נאנחה אנחה יודעת כל, "כןןן, והאמת זה בדיוק מה שאני עושה! אבל יחד עם זאת אני מתנדבת פעם בשבוע, כאן בחנות הספרים, לעזור למכור ולשווק ספרים"
'או בקיצור – אינטרסים' חשבה לה שושי וחייכה, "ומה את עושה היום שושי?" המשיכה לשאול במבי,
"אהה, אני?! אני עומדת לידך מדברת איתך, ורוצה לקנות ספרים חדשים, שניים לי ושלושה מתנה"  'עובר יותר מידי זמן, חייב מתנת שוחד על מנת להשתיק את הרוחות' חשבה שושי תוך כדי דיבור, "ואזז ממ ניראה לאן תוביל אותי הרוח.. מה את עושה?"
במבי חייכה "האמת שבהשגחה פרטית גם אני עומדת לידך ומשוחחת איתך, ומנסה להמליץ לך על ספרים חדשים, שניים לך ושלושה מתנה! לא מתנה מטעם החנות, מתנה מטעמך, כן?! אגב אני מניחה שאת עוברת בתור קופאים כיום אה?! באיזה סופר?"
שושי הסמיקה קשות ואמרה שהיא עובדת באושר עד בסניף בני ברק, ואגב העבודה שם ממש אחלה, תוך כדי היא לקחה את הספרים הנמלצים והלכה לכיוון היציאה. במבי נשארה מאחור, ממלמלת לעצמה "אין הסוכנות של היום זה משו, לא מה שהיה פעם, אולי כדאי שאני שוב אנסה להתקבל למוסד ולאחר מכן לערוך לכולן שם סדרת חינוך, אחת, אחת…."….

***

שושי נכנסה בסערה לישיבת צוות, ולאור המבטים שננעצו בה, היא הבינה שמתנת השוחד לא נקנתה לחינם.
לפתע היא רואה מולה את במבי, "ממה? מה? מה את עושה כאן?" שאלה שושי בחרדה,
"באתי לעשות לך סדרת חינוך".

* * *