אבא באומן
כבר שנה שישית
ראש השנה שוב ללא אבא
חוזרים מבית כנסת , אמא מחזיקה את העגלה
בתוכה אחותי הקטנה
מהצדדים אחי אני ואחיותי
ודמעות בעייני
זה רגע שלא אשכח לעולם
כולם יושבים בשולחן
ללא אבא
ללא אוכל לחג או מי שיקדש
ומה אני יעשה
ילדה בת 10
יושבת בחג ודמעות בעייני
אמא בוכה בשולחן חג
וכולם איתם
כולם יושבים
הנרות דולקים
והעיניים דומעות
מגדול ועד קטן
בכי תמרורים
עברו שנים
ושום דבר לא השתנה
הזיכרון כמו תסריט חוזר מהתחלה
כל חג בלילה חוזר בתוך חלום
המקומות הישיבה, ההליכה ברחוב , עגלה
איפה ישבנו בסעודה
המקומות של אחים שלי בסעודה
את הדמעות של אמא שישבה מולי
את הדמעות של ילד בן שמונה עם פאות מסתלסלות
ושואל בתמימות איפה אבא?
ואמא לא עונה
היא בוכה
וכולם אחריה
איך אפשר לשכוח את היום הזה
המצמרר
הרגע של הכאב
נשאר כצלקת
אין מרפא
ניסיתי שנים לשמור את זה
ולא להזכר
אבל אחרי 7 שנים
אי אפשר יותר לשמור
זה הראש השנה שלי
ומה לך ?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
9 תגובות
😥❤
מתנצלת מראש אם התגובה שלי קצת חסרת טקט, אבל אולי זה יעזור לך לראות את העניין באור אחר
אבא אצל הרבי
כבר שנה 18 (אם לא יותר)
ראש השנה שוב כשאבא שם ואנחנו פה
חוזרים מבית כנסת , אמא מחזיקה את העגלה
בתוכה אחותי הקטנה
מהצדדים אחי אני ואחיותי
וגעגוע בתוכי, אבל אור בעיניים
זה רגע שלא אשכח לעולם
כולם יושבים בשולחן
ומרגישים שאבא לא פה כי הוא שם
אוכל לחג
ומה אני יעשה
ילדה בת 10
יושבת בחג וחושבת על אבא
ואמא עייפה בשולחן החג
עברו שנים
ושום דבר לא השתנה
הזיכרון כמו תסריט חוזר מהתחלה
כל חג בלילה חוזר בתוך חלום
המקומות הישיבה, ההליכה ברחוב , עגלה
איפה ישבנו בסעודה
המקומות של אחים שלי בסעודה
את המסירות נפש של אמא שישבה מולי
רק בשביל שאבא יזכה להיות שם בראש השנה
את התמימות של ילד בן שמונה
שמספר בהתרגשות על הנציג של המשפחה אצל הרבי
ניסיתי שנים לשמור את זה
ולהזכר
ואחרי 7 שנים
אי אפשר יותר לשמור אצלי
זה הראש השנה שלי
😢
כמה כאב
בכל כך קצת מילים
נחשול של צער
בין הבתים.
משתתפת בצערך.. 💔
תמשיכי להיות חזקה!
*מה קרה לאבא שלך?*
לא רוצה להשמע בוטה או משהו
אבל אני חייתי את רב חיי ככה
ואני יחסית בחיים
אני באמת לא רוצה להשמע רעה
אבל תודי לה' שזה רק יום אחד.
וזה עובר…
אבא באומן מחרתיים חוזר, הפעם היחידה שאבא היה בראש השנה זה בשנה הראשונה לקורונה. מאז שנולדתי אבא לא היה פה בראש השנה.(אני בכורה) ואני מאושרת מזה שזכיתי ויש לי אבא מחובר. אני לא חושבת שצריך לבכות או להיות עצובה,] אבא יחזור , ידליק את האור ויביא לך מתנה מהדיוטיפרי, בשקר שזה מאומן וזה יהיה מנתבג.
ופתאום שהוא רחוק הוא לא כועס על דברים והוא מתכתב איתנו וצוחק איתנו הרבה יותר (ולא כועס על הצחוק הצבחני שלי) והכי מגניב יש לו בזמן הזה אוצאפ!!!!!!!1111 הוא מוריד אוצאפ לנסיעהההה
וזהו והוא חוזר באורות ועד פסח הוא כמו בחור בן 25 לא רואים שהוא אבא הוא סולח על הרבה דברים, ובאמת רואים הבדל גדול. ואגב הוא נוסע מאמצע חודש אלול, רק בשנתיים האחרונות (כולל השנה) הוא טס שבוע לפני כי יש מלחמה ואין טעם לפחד סתם.
אני מחכה שבעלי יטוס איתווווווווו
השיר כל כך עצוב שחשבתי שקרה לו משהו.. 🙈
הלחצת!
היי הדס.
אני לא מכירה אותך.
הלוואי שהייתי.
הלוואי ויכולתי לתפוס איתך שיחה אפילו קצרה.
לספר לך על הזכות הגדולה שיש לך.
זכות של מסירות נפש ממש.
מוסרת את הנפש שלך בשביל שאבא יזכה להגיע לרבה.
הלוואי ויכולתי לספר לך מה רבינו הבטיח לכל מי שמגיע אליו לראש השנה.
זה קשה ואף אחד לא יכול לומר אחרת.
אבל זה שווה את זה.
רבינו אמר שכל מי שהיה אצלו בראש השנה ראוי לו לשמוח כל השנה.
רבינו לימד אותנו על מצווה גדולה להיות בשמחה.
ואנחנו בתור חסידיות צריכות לזכור את זה.
דווקא כשקשה.
דווקא כשהיינו רוצות אחרת.
אני מבינה את הקושי בתור חסידת ברסלב גם.
כל שנה הלחץ של איפה נתפלל? ועם מי נעביר את החג?
אנחנו בתור בחורות יש לנו כוח להשפיע על המצב רוח בבית.
על האנרגיה.
לספר לשאר הילדים על כמה שזכינו בזה שאנחנו מקורבים לרבי נחמן מברסלב.
לתת לאבא ולאחים את ההרגשה הכי טובה כשהם טסים.
לתת להם את הכוח להיות השליחים שלנו אצל הרבה.
אני מאמינה שיש כאן עוד המון בנות חסידיות שאבות שלהן טסים.
כל סוגי החסידיות. לא רק בברסלב הגברים נוסעים.
יש משפחות שהאבות נוסעים לכל תשרי.
מאחלת לך את כל האושר שבעולם.
והמון המון כוח🤗
😢😭
את גיבורה
גם אצלי אין אבא. תמיד.
ויושבים סביב השולחן ושרים ורוקדים,
כי די, כמה אפשר? נגמרו הדמעות