פעם אחותי סיפרה לי שקשה לה עם משהו והיא רוצה לשוחח עם מטפלת רגשית או פסיכולוגית. -***פליז לקרוא עד הסוףףף*- אבל היא מתביישת נורא, היא מרגישה שאם היא תעשה את זה אז היא תשפיל את עצמה וכמו תוכיח לכולם שהיא לא יודעת להסתדר לבד.
הסברתי לה באריכות שהיא לא צריכה להרגיש כך. הסברתי לה שלפנות למטפלת רגשית זה לא בושה כלל וכלל, וזה רק מראה שהיא מודעת לעצמה ואכפת לה מעצמה. איזה נאום עשיתי לה! ונכון זה גם מה שאתן הייתן אומרות אם הייתי משתפת אתכן על בושה כזאת?
זהו, שאחרי תקופה קורה משהו די דומה… אני מספרת לאותה אחות על איזה קושי שיש לי. משהו שהטריד אותי הרבה זמן. היא הציעה: "אולי תתענייני במטפלת רגשית?"
אין לי מילים איך לתאר את הרגשתי. הרגשתי באותו רגע שמעכשיו יקטלגו אותי בתור אחת שזקוקה לטיפול! בושה וחרפה! נעלבתי כל כך, שאלתי אותה איך היא עושה לי את זה, איך היא מעליבה אותי ככה בלי רחמים. ראיתי עליה שבאמת אין לה שמץ של מושג ממה נעלבתי, ושהיא בכלל לא התכוונה לפגוע אלא לעזור.
פתאום הבנתי אותה. זה באמת לא נעים.
וכעסתי על עצמי.
איפושהו, לא הייתי שלימה עם הרעיון. לא.
ואני הייתי כל כך משכנעת… איך, איך לא הבנתי אותה? ועכשיו מה אומר לה? שזה מעליב מאוד? הרי אני בעצמי הסברתי לה שזו לא בושה…
וכעת אני לא יודעת מה לעשות. ברור לי שאני מתביישת. וגם ברור לי שאני רוצה להתייעץ עם מישהי שמבינה. והייתי יכולה לכתוב רק שאני מתביישת, אבל אז כולן היו כותבות לי שזו לא בושה והכל… אז השקעתי וכתבתי לכן מעבר. שלא תנאמו לי סתם. "זה לא בושה וזה מחמאה וזה בכלל בכלל לא אות קלון ואת לא צריכה להתבייש בזה" – זה לא עוזר לי, חברות! אז בבקשה אל תגידו משפטים כאלו בלי לחשוב. זה מעצבן מאד. אני מודה שגם אני עשיתי את זה, כפי שקראתן, אבל עכשיו אני כבר יודעת שזה ממש לא חכם. ואני גם מאד מקפידה לא לכתוב לשותפות פה סתם מילים, אפילו אם אני יודעת להסתיר טוב את זה שאני לא מאמינה במה שאני אומרת. אני מאוד משתדלת לכתוב רק דברים שאני באמת משוכנעת בהם.
בפרט שהמילים האלה, הפשוטות האלה שכל אחת יודעת לדקלם, הן לא עוזרות בכלום! אפילו מרגיזות.
אז פליז, בנות.
ולא רק בפוסט הזה אלא באופן כללי!
מקווה שהארתי את עיניכן!
יום טוב! מחכה מאד מאד לתגובות. ואשמח גם לתגובת מערכת (ועם זאת אני לא מוותרת כלל על התגובות שלכן, שותפות! ממש מסקרן אותי לקרוא מה דעתכן על זה!)
תגובת מערכת:
אני מאוד מסכימה איתך. לתת עצה של "לכי לטיפול" יכולה לגרום למישהי להרגיש פגומה ולא משנה כמה נכון זה עבורה, וכמה כוונות טובות יש לי.
וחשוב לזכור את זה טוב טוב לפני שאומרים את המילים הללו, אם רוצים באמת לעזור, ואם רוצים באמת שזה יתקבל על הלב.
קודם כל – לא בכל מקרה של התייעצות צריך טיפול. לפעמים מספיק להתייעץ עם מישהי מנוסה ואמינה מהסביבה הקרובה שלי, והיא ממש לא חייבת להיות מטפלת. וזה לא חייב להיות טיפול, זו יכולה להיות שיחת התייעצות אחת או שתיים. וזה יספיק לי.
מצד שני, אין ספק שמישהי מתחום הטיפול יודעת לנהל שיח באופן מקצועי, לשאול שאלות ולכוון. כן, לפעמים היא תדע לעשות את זה יותר טוב ממישהי שאין לה ידע. בנוסף יש תחומים שבהם יש לה ידע שלא לכל אחת יש, ופשוט כדאי לשמוע אותו.
לכן צריך מחשבה ושיקול דעת. לא למהר להפנות לטיפול, קודם כל להציע להתייעץ עם מישהי מנוסה. לעזור לה לברר אם הנושא שמטריד אותה יכול להיתרם דווקא משיח עם מטפלת או שלא חובה.
שנית, תמיד אפשר להציע לפנות לשיחת ייעוץ חד פעמית ללא התחייבות (עם מטפלת). זה הרבה פחות מאיים, רק לנסות בלי להתחייב, ואח"כ להחליט אם מתאים לי להמשיך.
הרי רוב הפחד והבושה מטיפול הם כי פשוט לא יודעים מה זה…
שלישית – אם כבר מציעים וחושבים שזה הדבר הנכון, עושים את זה בהדרגה. שואלים אם היא חושבת בכיוון, מספרים ששמענו שזה יכול לעזור (או שזה עזר לי בעצמי) ואולי שווה לנסות אם שום דבר לא עזר עדיין.
ואם היא מסרבת – להפסיק ללחוץ מיד ולהתנצל אם גרמנו אי נעימות!
צריך לזכור שטיפול לא עוזר אם לא רוצים בו, ולכן אין שום טעם ללחוץ. טיפול מקדם רק כשהנערה קמה בעצמה ואומרת " חשבתי על זה ואני רוצה לנסות".
אגב, בקשר אליך ואל אחותך, זה נשמע סיפור שונה קצת.
לפי מה שאת מתארת, היא התייעצה איתך מעצמה אם כדאי לפנות לטיפול ואת רק עזרת לה להשתכנע.
בעוד היא הציעה לך לפנות לטיפול בלי שזה בא ממך.
זה הבדל שמים וארץ בעיני.
אין להשוות בין מישהי שרוצה טיפול ומחכה שישכנעו אותה, למי שמתייעצת לתומה וזורקים לה "אולי תלכי לטיפול???"
מעליב. ברור.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
12 תגובות
תודה ענקית המערכת התשובה ממש יפה!!
ממש מעריכה
כל כך טוב לי לקרוא את זה
עודדת אותי
תודה!❤❤❣❣
היי כותבת הפוסט!
חשוב לי לענות לך.
ידעתי תקופה ארוכה שאני צריכה ייעוץ דחוף ומישהי שתעזור לי. לא היה לי אומץ לקום ולבקש.
יום אחד שאלתי את בת דודה שלי איך יש לה בנות כלה בטוחות בעצמן ? והיא אמרה לי בטבעיות ,שזה בא אחרי עבודה והיא כל הזמן גם מתייעצת עם הפסיכולוגית של הבנות שלה ושלה.
זה נתן לי לגטימציה. אהבתי את הטבעיות והפשטות שהיא אמרה את זה . טיפול רגשי זה מתנה!!!!!!!!!!
אבל עדיין. ללכת למישהי לפתוח את נימי נפשך – צריך אומץ . לפתוח באמת באמת עם כל החולשות צריך אומץ הרבה יותר גדול . זה מפחיד.
בקיצור עד שהעזתי לגשת לאימא שלי ולבקש ללכת למישהי וזה גם הגיע במסווה של משהו….
בהשגחה פרטית מדויקת פגשתי מטפלת הרגשית באיזשהו אירוע שישבתי לידה . דברתי איתה היא סיפרה לי מה המקצוע שלה והיא עלתה לי לראש. היה לי כימיה טובה איתה במהלך השיחה הסתמית הזאת.
לאחר כמה חודשים שעזרתי אומץ ואחרי הסכמה מאימא שלי יצרתי איתה קשר(אימא'לה אני נזכרת איזה פחד זה היה , כי כאילו היא פגשה אותי סתם כך באירוע ואני הולכת לספר לה מה עובר עלי ??? היא ראתה בי ילדה רגילה ופתאום היא תראה את הבעיות שלי??? . )
בקיצור הגעתי אליה פעם ראשונה הלב רעד , והאמת נהנתי בטירוף- (תרפיה באומנות ) בקיצור ממשיכה להגיע אליה . מתפדחת כן!! משתדלת שלא יראו אותי אפילו שאף אחד לא מכיר אותי באזור. אבל-
אני משתדלת להתנהג קצת קצת כמו בת דודה שלי ולתת לגיטימציה לדבר הזה . אני לא הולכת ומפרסמת ש…
אבל בקטנה לאיזה חברה , שתיים . או לדוגמא מישהי אמרה לי , וואו אני מעריצה אותך ש….. והסתכלה עלי בהערצה ואמרתי לה כן ב"ה זה אחרי הרבה עבודה עם המטפלת רגשית שלי . כי כן , זה מפדח אבל באלי להראות שגם ילדה מוצלחת וכו', שיכולים לראות אותה כוואו , יכולה ללכת למטפלת רגשית וזה לא סותר את הכשרונות , מעמד וכו'.
אה וגם עכשיו להשתמש בשם שאני משתמשת בו הרבה באתר ולכתוב " שמלה קטנה" גם על תגובה כזאותי זה קצת אומץ.
אין לי מה להגיד לך חוץ מזה שיש לי מלאא חברות שרק חולמות ללכת למטפלת אפילו בלי שום סיבה ממשית
סתם ללכת לדבר ולפרוק על דברים ועל החיים
לא ראיתי לעולם בזה שמשהו הולך למטפל רגשי בעיה.
זה פשוט לשמור על השפיות הנפשית שלו ושל החברים שלו, הם לא מטפלים רגשיים!
אני בלי בושה אומרת הלכתי למטפלת רגשית אחרי תאונה שעברתי, כדי שלא יהיה לי חרדות.
ואחרי מלחמת צוק איתן הלכתי כי כל דבר שדמה לאזעקה הקפיץ אותי, ממש כמו שיר שיתחיל ב האיייייי.
ולא רואה בזה בעיה. גיבורה מי שכן הולכת ומצליחה להביו שהיא בבעיה שצריכה פיתרון
אני מבינה אותך, זה באמת לא נעים ואפילו קצת מעליב
אבל תחשבי על זה ועל הרעיון עצמו, תחשבי עם עצמך אם זה מתאים לך ואם זה לא מתאים לך אז תלכי לזה, הכל בסדר
אחותך הציעה לך את זה מתוך אהבה, אבל את מכירה את עצמך יותר טוב, ואם את מרגישה ורואה שאת בכלל לא זקוקה לזה אז אל תלכי..
את גם יכולה להסביר לאחותך שאת רק רצית להתייעץ איתה וזה לא היה לך נעים כשהיא ככה הציעה לך ללכת למטפלת, ובכלל את בסך הכל רצית לשתף ורצית שהיא (אחותך) תעזור לך, ולא צריך ככה להקצין את המקרה.. וזהו.
בהצלחה! ותעדכני מה בסוף קרה..
אני מנצלת את הבמה ואת הנושא שעל הבמה, ואני שואלת שאלה ואני אשמח לתגובה\ות
אני רוצה ללכת לפסיכולוגית, וכבר דיברתי עם ההורים שלי ועם הפסיכולוגית והיא כתבה לי שאני יזכיר לה אחרי חג הפסח. בשביל ההודעה שכתבתי לה דרשתי מעצמי הרבה אומץ, ועשיתי את זה
עכשיו אחרי חג הפסח, ואני צריכה להזכיר לה כדי שנוכל לקבוע פגישה, אבל אני ממש מתפאדחת לכתוב לה ואני גם לא בדיוק יודעת מה לכתוב לה, ואני גם פתאום מרגישה שאני לא כ"כ בטוחה שאני רוצה ללכת ושבכלל אני ארגיש בנוח ויהיה לי טוב בפגישה. (אני יודעת שפגישה עם אשת מקצוע תוכל לעזור לי, ואני הרבה זמן כבר ממש רוצה את זה, אבל עכשיו שזה קרוב מתמיד ואני רק צריכה לתזכר אותה, אני מאבדת ידיים ורגליים ואני ממש מתביישת.)
מה אפשר לעשות? איך להתגבר על זה ולעשות את מה שיכול לעזור לי ולעשות לי טוב?
תודה רבה!
היי מתמודדת! גם אני מתמודדת. (כמו כולן….)
אני התחלתי ללכת לפסיכולוגית אחרי שאמא שלי בקשה שאלך
כי היא פחדה שהנפש שלי תשבר.
את לא מכירה אותי, ולכן לא תוכלי להבין מה היה כ"כ קשה לי לקבל את הרעיון.
אני האחרונה שאשתף, ופסיכולוגית היתה נראית לי מישהי שהולכים אליה אנשים מ…
עדיף שלא נגדיר, לא רציתי להכנס לתגית המשוגעת…
אבל בגלל שזה היה ממש חשוב לאמא שלי הלכתי, ואני יכולה להגיד לך שאני מאושרת על כך.
תאזרי קצת אומץ, ומבטיחה לך שיהיה לך רק טוב! בהצלחה!
יואו סיבכת אותי האמת… לא יודעת מה לומר לך. אני מזדהה עם כל מילה שלך כמעט…
בסוף לא דיברתי עם שום פסיכולוגית כי לא העזתי…
אבל אני לא הייתי בשלב כזה שרק להזכיר לה, רק חשבתי על הרעיון ולא העזתי לומר אותו אפילו להורים שלי
טוב, אז אני – כמו שנראה לי די ברור למי שמכירה את התגובות שלי באתר – ממליצה המון על טיפול רגשי. באמת.
מנסיון רב שנים. (וכן, נכון, לפעמים אני גם שואלת את עצמי האם זה שאני הולכת לטיפול, ומעודדת טיפולים רגשיים – לא מוריד מעצמי. אבל בדרך כלל – אני מצליחה להבין ולהזכיר לעצמי שזה בדיוק הפוך… ומי שמתעקשת לא ללכת לטיפול – כדי להישאר "רגילה" תישאר הכי פחות בסדר, וחבל.)
זה באמת חשוב. ואם יש בת שמפחדת לבקש מההורים – היא יכולה לפנות ליועצת בית הספר שבטח תוכל לעזור ואולי אפילו להפנות לנשים המתאימות ולדבר עם ההורים.
באמת, שמגיע לכל אחת – טוב. ואם טיפול יכול לעזור – והוא עוזר בהרבה מאוד מקרים – חבל מאוד להפסיד את זה.
בסופו של דבר – גם מעריכים אותך יותר.
יש הרבה מאוד בתי ספר שאין שם יועצת.
חבל מאוד. בכל מקרה – כל מי שמכירה את האתר, (לפחות לדעתי) יכולה לפנות לצוות המקסים שלו ולבקש עזרה בסגנון הזה. בטוחה שהם יוכלו לקשר לדמויות המתאימות.
(כמובן שעדיף שיהיה בשיתוף פעולה עם ההורים)
כן, המערכת מאוד עוזרת אבל המערכת לא יכולה לדבר עם ההורים… אז זה לא יעזור לבת שמתביישת…