מצויה
לכולן היה בוקר, של לקום ולסחוב
לעלות על גלגל, או כנף
אחרי הלקנות, לארוז, ולחשוב
המון רגשות על הכף
לכולן היה לילה, רדוף לבטים
ופחדים, ודמעות, ותקוות
כולנו בדקנו, איך מתחרטים
והיי איפה, חותמים עזיבות?
לכולן היה חושך, אחרי הכיבוי
של האור, בחדר. בלב.
ואיתו בא האור, הוא גם כן מצוי
בסוף, הוא תמיד מתקרב
לכולן היה רגע, של אושר צרוף
וזרימה, ואורות בעיניים
וכולנו רצינו, הביתה דחוף
או למשוך את הכיף בשיניים
כולנו פחדנו, אל תגידי שלא
כולנו זלגנו בשקט
ובחרנו לבטוח, שהכל כאן שלו
שהאש פה עודנה דולקת
בחרנו לבנות, את עצמנו
את הבית, את החלום, את המהות
ופתאום, איכשהו נהנינו
כלום, לא קורה בטעות
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
7 תגובות
וואו התלהבתי וזה נכון בטרוף!
?
הפסקה הראשונה – עצוב, נכון, ואין לי מה להוסיף.
הפסקה השניה – שקט, דממה, מהנהנת בהסכמה.
הפסקה השלישית – האור מגיע ובסוף הוא נשכח, זה כואב.
הפסקה הרביעית – איי כמה שאני רוצה את זה בחזרה.
הפסקה החמישית – רוצה לבכות לך, דיי זה שורף.
הפסקה השישית – כמה שאני רוצה להמשיך להנות בזה.
וואי צימררת. הייתי חייבת להגיב לך מפורט כי כל פסקה ופסקה מיוחדת. נשמע שכתבת אתזה אחרי מחשבה על החיים. פוסט עמוק.
תודה נדירה אחת❤️
תודה מהממת
כואב לי לקרוא את הכאב שצועק מכל שורה שלך..
בן אדם. אין לי מושג, וגם לא יהיה לי, מי את. אבל מאחלת שעוד תצחקי על התקופה הזו, לכולנו.
האמת שכתבתי את השיר הזה במשך כל החודש הראשון, כל לילה ניסיתי לגשת אליו ולשים בו עוד צדדים. אני לא אוהבת לחתום שירים בלי תקווה. אז השיר נשאר פתוח ממש עד הדרך חזרה הביתה.
איזה כתיבה!
?
מזדהה