משנה לשנינו/2

לכי עם זה הלאה

לפרק הקודם לחצי כאן

פרשת דרכים. כמה פעמים שמעתם את הביטוי הזה, או הייתם בו – בשני המובנים שלו?
בפעם הקודמת התעכבנו על משנה שאומרת "הרחק משכן רע". הסברנו, שלאו דווקא מדובר על הרוע שיש בשכן, אלא על כך שעלינו להיות מי שאנחנו – ללכת בדרך הפרטית שלנו.
אבל איפה, מה היא הדרך שלי?

"איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם". כשאני שואלת את השאלה הזו, מובן שאצל בנאדם פשוט כמוני לא מונח באופן טבעי שהדרך הישרה והטובה היא עבודת ה'. אבל רבי יהודה הנשיא, שהוא ישאל כזו שאלה, מהי הדרך בחיים? לכאורה, הדרך היא אחת ויחידה, התורה. והתשובה שהוא נותן – עוד פחות מובנת. "כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם". הנוחות שלי והלחץ החברתי יכתיבו לי את הדרך בחיים? אם נוח לי והחברות אישרו, סימן שכך נכון וצריך?

נחזור לימים ההם שכולנו הצגנו עם הגננת והכתר היפה על הראש את מעמד הר סיני. צעקנו ביחד נעשה ונשמע. העיקר הוא לעשות, וזה לא חידוש בשבילנו. ב"נשמע", בהבנה, אולי יש עניין, אבל לא חשוב עד כדי כך שזה יהיה תנאי לקבלת התורה! מה כל כך חשוב בהבנה הזו, שבאה אחרי המעשה?
"נעשה" – זוהי קבלת עול, הבסיס להכל. אבל אחר כך חייבים להגיע ל"נשמע", לבחירה שלך.

שלמות העבודה היא דווקא כששואלים איזו היא הדרך הישרה שיבחר לו האדם. את הדרך הזו, שעד עכשיו ניסית ללכת בה בקבלת עול, תבחרי לעצמך. בעצמך.
איך אפשר לבחור בדרך הזו? בדיוק זוהי התפארת.

עשי מהדרך, מהתורה והמצוות שלך, תפארת. שגם הנפש הבהמית תבין ותרגיש שכאן טמון היופי. "תפארת לעושיה".

רק העובדה שאת בחרת בעצמך, לא מספיקה, לכי עם זה הלאה. "תפארת לו מן האדם", העונג שלך בתורה ומצוות ישפיע גם על הסביבה.
חסידות חב"ד לא אומרת לנו לשבור את הנפש הבהמית שלנו. בדיוק להפך. בואו ניקח אותה איתנו, נבחר בדרך הזו. בתפארת.