מריחה

אותיות פורחות
יש לי כל כך הרבה לומר,

כל כך הרבה לכתוב,

כל כך הרבה להגיד,

וזה צץ לי בכל כיוון נוטף עלי מהתקרה נכנס מהסדקים
 

– כל הדימויים האפשריים והמעצבנים האלה שגורמים לגלגל עיניים ואז לחשוב "רגע, אולי היא הסתירה כאן משהו חשוב?" אבל אני לא, לא לטרוח…

הכל נמצא אצלי בראש, וברגע שאני רוצה לשתף את זה עם העולם, להוציא את זה מחוץ למגירה שהתחילה להתפוצץ –
זה מתפוצץ.

נעלם.

נשאר רק דף ריק יד מהססת על המקלדת מונחת בהיכון על "מחק" וגורמת לי לחשוב למה אני בכלל מנסה לטרוח, אני יכולה להישאר עם מגירה נעולה, ועוד הרבה תירוצים….

אני רק רוצה לכתוב.

אבל המילים פורחות נשארת רק המנגינה (אני שומעת שיר ברקע… לא דימוי פיוטי)
אז לבינתיים – הפוסט הראשון שלי, הוא מריחה של כלום.

כל כך הרבה לומר.

אולי זה איפה שהוא בין השורות?