ידוע שהקב"ה מקיים את כל המצוות,
"מה שהוא עושה אומר לישראל לעשות".
בפרשה מצווים המעסיקים פועלים בשדות ובכרמים
שיתנו להם לאכול מהתבואה בזמן שהם עובדים.
האפשרות לאכול אינה שכר על העבודה,
היא ניתנת לפועל כדי להסיר ממנו דאגה.
שלא יווצר מצב שהוא עייף ויגע,
ולטעום מעט מהתבואה משווע.
שירצה מעט מהתבואה לאכול
אבל אסור לו, הוא לא יכול.
כך גם בין הקב"ה לעם ישראל-
העולם הוא שדה וכרם,
הקב"ה הוא הבעלים,
ועם ישראל הם הפועלים.
בנוסף לשכר שנקבל על המצוות,
הקב"ה לוקח את כל הטרדות והדאגות.
כדי שנוכל לעסוק כאן בעבודה
בשמחה, ברוגע ובשלווה.
פועלי הכרם מקבלים יותר,
"ואכלת ענבים כנפשך שבעך".
ופועלי השדה מקבלים פחות,
"וקטפת מלילות בידך".
שדה וכרם הם שני סוגים של צרכים,
השדה מספק לחם, דברים הכרחיים
והכרם מספק פירות – תענוגים.
גם בעבודת ה' יש שני סוגים,
עבודה כמו בשדה – כי צריך, כי זה חשוב.
ועבודה כמו בכרם, מתוך שמחה ותענוג.
כאשר יהודי עובד את ה'
בהידור, בשמחה, כמו בכרם,
הקב"ה מעניק לו שפע רב,
שיוכל להמשיך לקיים את מצוותיו.
כשיהודי עובד ה' מתוך הכרח וכפייה,
הוא מקבל את צרכיו, אך לא בהרחבה.
השלמות בעניין הזה תהיה בגאולה,
אז עבודת ה' תגיע לשלמותה.
כל יהודי יעבוד את ה' מתוך עונג ושמחה,
כל יהודי יבין שזו התכלית והמטרה.
וממילא הקב"ה יסיר את כל הדאגות,
לא יהיו יותר הסחות דעת והטרדות.
"הטובה תהיה מושפעת הרבה ומעדנים מצויים כעפר"
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.