חיים את הזמן /קדושים

בפרשת קדושים מופיע כמה וכמה פעמים הציווי של הקב"ה אלינו להיות קדושים "כי קדוש אני השם אלוקיכם".
הציווי הזה בעצם אומר שאנחנו צריכים לקיים את המצוות, והן מקדשות אותנו.
אבל בגלל שהציווי להיות קדושים מופיע כמה פעמים אפשר להבין שמדובר לא רק במצוות מסויימות שצריך לעשות, אלא בעניין כללי בעבודת השם.

אז מה זה בכלל "להיות קדוש"? מה זה "קדושה"?
קדוש זה מלשון מובדל. כמו שאדם מקדש אישה הוא אומר לה "הרי את מקודשת" – את מובדלת מכל העולם ומיוחדת ומותרת רק לי.
וכשאנחנו מקדשים את השבת אנחנו מבדילים אותה משאר השבוע.
כשאנו קוראים לקב"ה "הקדוש ברוך הוא" אנו מתכוונים שהוא מובדל מאיתנו ומהעולם. כמובן שהוא נמצא בכל מקום ואין עוד מלבדו, אך הוא מובדל וקדוש מעצם עניין העולם – אי אפשר להבין אותו או לראות אותו.

הקב"ה רוצה שנהיה קדושים. איך עושים את זה?
קודם כל, להתרחק מהרע. להבדיל את עצמנו מכל התנהגות לא טובה.
ודבר שני, לעשות מעשים שמחברים אותנו עם הקב"ה ומביאים עלינו קדושה – שהיא השראת השכינה.

לפני שאנו מקיימים מצוות אנו אומרים "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו". כל מצווה שאנו עושים מקדשת אותנו.
יש לזה 2 פירושים: 1) "קדשנו" הכוונה כמו אדם שמקדש אישה ומתייחד איתה, ככה ממש והרבה יותר מכך, הקב"ה מתייחד עם יהודי בעת עשיית המצווה! בכל מצווה אני מחוברת להשם בחיבור הכי הכי שיש!
2) הפירוש השני ב"אשר קידשנו במצוותיו" הכוונה היא לדרגת קדושה אלוקית עליונה ביותר שנקראת "קודש העליון". זוהי דרגה גבוהה ביותר שאף אחד, כולל מלאכים, לא זוכים לה! רק יהודי שמקיים מצווה גשמית 'פשוטה' בעולם הזה, כמו לשים מזוזה או לתת מטבע לצדקה, מגיע לדרגת הקדושה הזו!

אבל.. בעיה קטנה. אנחנו לא מרגישים את הקדושה העליונה הזו בזמן של קיום מצווה…
הקב"ה ברא אותנו ככה שאנחנו לא מרגישים, כי אם היינו מרגישים את האור האלוקי הזה – לא היינו מסוגלים לסבול אותו. הוא מדי גבוה ונעלה.
ורק בימות המשיח נוכל לראות את האור הזה.

אבל גם אם אנחנו לא רואים ולא מרגישים שום קדושה במצוות, אנחנו מאמינים באמונה שלימה שזה באמת ככה. ועוד מצווה ועוד מצווה שנעשה יביאו את הגאולה, ואז לא נצטרך רק להאמין "כי ככה כתוב בספרים", אלא נרגיש ונראה את הקדושה במוחש.

שנזכה