מיומנה של נמלה

newEmotionIcon_03_37
אנונימית

מכתב לענקים

יום ד, כ"ד אייר

ישבתי בצד והבטתי על כל המעצמה המטורפת שהוקמה פה.
סבא יושב בצד ואוכל את הגרגירים שלו. סבתא תומכת בדודה הקשישה והדודים עובדים על בניית הקן החדש. אבא עומד על המשמר. הוא מוודא שאחד מאיתנו לא ינזק. ואם יש סכנה קלושה הנשקפת לחיינו הוא רץ אלינו במהירות ומודיע.
זה בעצם מה שקרה לפני מס' ימים.. סכנה.. לכן אנו עובדים על מקום מגורים חדש..

* * *

מה שקרה לפני מס' ימים שלכן אנו עובדים על מקום מגורים חדש:
אז זה היה כך,
ישבנו כולנו בסלון המפואר שבנינו בידינו שלנו. דודה מלי ישבה על הכורסה הגדולה ושוחחה בכבדות עם אמא אודות הפרנסה הקשה. אמא הייתה שעונה על המזווה אוכל העמוס שלנו, הקשיבה בחצי אוזן לדודה ובחציו השני לאבא, אבא שוחח עם סבא אודות האוכל הרב שמצא ברחוב המכבים ליד הקן של שלמה ותרצה. וסבא הקשיב לאבא תוך גערה על רונית (אחותי) שמשכה במחושיה של נורית (אחותי מס 2), נורית צרחה לדודה מלי שרונית הרביצה לה. ודודה מלי שישבה על הכורסה הגדולה ושוחחה בכבדות עם אמא אודות הפרנסה הקשה, גערה בי שאני איני יעילה כלל "מה את סתם יושבת וכותבת כשאחיות שלך רבות??"
ואני, שהקשבתי כתמיד לכולם, שעונה על קיר המטבח. קמתי לאחיותיי המעצבנות והפרדתי אותן בכוח.
נורית סרקה מחושיה וחשבנו שהסדר חזר. אבל לא. פתאום שמענו רעש אדיר מבחוץ.
אמא מהירה לעזור לדודה לקום ואבא עזר לסבא נחשון לקום. נורית עזרה לרונית (אל תשאלו איפה המריבה.. גיליתי כבר מזמן שבמצבי לחץ אין דבר כזה מריבה. במצבים כאלו אנחנו רק משפחה אוהבת. וזהו.) רק אני לא ידעתי למי לעזור אז לקחתי איתי את המזווה. סבתא אומרת שאוכל זה תמיד טוב.
תוך דקות ספורות היינו כולנו מחוץ לקן. ואז זה נשמע. בוווםםם
אדיר כזה. והנה ראינו. זה היה הכדור של ענק אחד. נו, מהאלה שהולכים ברחוב.. שהגובה שלהם עצום פי כמה מיליונים מאיתנו.. מסתבר שבתור ענקיים גם הכדורים שלהם דורשים פרופורציות.
לנו הכדורים הם גרגירי חיטה קטנים שאנו מוצאים בשוק (של הענקיים.. תמיד מפוזר שם איכשהו)
אבל עכשיו כשאני חושבת על זה, הגיוני שהכדור שלהם יהיה ענק.
נחזור לסיפור? יופי.
הבטתי מסביבי ומולי נגלה המחזה הנורא. הקן שלנו, כן זה שבנינו וטיפחנו במשך שנה שלימה. עם כל הרהיטים בפנים. כל רכושנו שאגרנו, הכל נגרס תחת כדור הענקיים. הקן חוסה כולו אדמה יבשה ואבנים גדולות ודוקרניות
ומילא, אבל הענקיים האלו.. הם פשוט באו ולקחו את הכדור שלהם כאילו כלום. כאילו לא הרסו עבודה של שנים. כאילו לא איכפת להם שאין לנו בית עכשיו. ובעצם.. אין לנו כלום. הכל היה שם בפנים.. הם רק המשיכו לשחק להם.
אז זהו, לכן אנחנו כאן, בונים את הקן החדש. דוד מנשה בא לעזור לנו בבנייה.. ועוד יומיים היא כנראה תסתיים. איזו התרגשות!! אני כבר מצפה לראות את הבית החדש. נורית ורונית ראו אותו מבפנים. הן אמרו שהוא מרווח בהרבה מזה הישן. אני לא רציתי לראות. שיהיה הפתעה..

***
יום ד, כ"ו באייר

אתמול הסתיימה בניית הקן. אבל אני עצובה. מאוד מאוד עצובה. תשאלו למה? ובכן..

מה שקרה אתמול שבגללו אני מאוד מאוד עצובה:
אז זה היה כך.
אחרי שנכנסנו לבית החדש והתרגשנו. התיישבנו במטבח החדש והמבריק.
הדודה הייתה על כורסת העץ (החדשה) והעירה (כמובן) לסבא על גודל הדירה. סבא היה שעון על קירה הבית והקשיב בחצי אוזן לסבתא. בחציו השני הקשיב לנורית ורונית שרבו (כמובן) על חדרי השינה.
אמא אפתה עוגה לכבוד חנוכת הבית והקשיבה לאבא ששוחח כמובן על כל הדברים הכי משעממים בעולם. (בניית הבית, השכנים החדשים, דודה רוזה שגוססת ממחלת הנמלת, וכמובן איך לא… על הענקיים הנוראים שהרסו את ביתנו הישן) ואני, כמובן כמו תמיד. ישבתי והקשבתי לכולם.
אבל פתאום היה חושך. חושך גמור. הבית כמו קרס סביבנו.
כולם עזרו אחד לשני במהירות ואיכשהו הצלחנו לצאת בלי פגע.
מבחוץ ראינו סוליית נעל ענקית עומדת על הקן שבנינו.
היא רמסה את הקן תוך צחוק פרוע בעוד אנו עומדים ולא יודעים מה לומר.
"סבא נחשון!!" נשמעה פתאום צרחה מאמא.
סבא נחשון נישאר בהריסות. אבא מיהר להיכנס לקן אך לא הייתה כל דרך אפשרית להיכנס. הענק דרך בחוזקה על הקן החדש ולא שיחרר את רגלו אף לא לרגע. לאחר כמה נסיונות כושלים להיכנס בין חריצי הסוליה, נעמד אבא בגב שפוף ופנים עצובות ורק הביט איך הענק רומס את ביתנו שעבדנו שנים ובעיקר, איך נוטלים את חייו של אביו – סבא. זה היה עצוב. נעמדנו בלי יכולת לעשות דבר. היה נדמה לי שאבא בכה. גם רונית ונורית ייבבו כמו בנות -בנות שלוש (עא הם באמת בנות שלוש…)
ואז סוף סוף שיחרר הענק האכזר את רגלו וסבא נחשון יצא שפוף ומאובק אלינו. הוא צלע, והסתנוור מהאור. אבל הוא חי. כולם שמחו על הצלתו, אך אני הזעפתי פנים. הרסו לנו את הבית. ש ו ב. ולא משנה כמה ניסים היו עם סבא, שוב אין לנו בית ואי אפשר כך לשמוח.
פתחתי דף חדש ביומן שלי והתחלתי לכתוב לאותם הענקיים שרומסים אותנו מידי יום בתקווה שהכעס שלי השתחרר קצת על הדפים ואולי… אולי יום אחד עוד יראו את זה הענקים.. מי יודע

לאותם ענקיים שרומסים אותנו מידי יום:

אתם לא מפריעים לי בחיים, באמת, לפעמים אתם דווקא נראים מאוד נחמדים.
ואולי אם הייתי יכולה הייתי מתיידדת איתכם. סתם, להכיר..
אני יודעת שמה שאתם עושים זה מחוסר שימת לב, אולי מחוסר מחשבה, ואולי אנחנו נראים לכם סתם יצורים חסרי ערך שניתן לגרוס.
אבל זה לא כך, אנחנו יצורים עם חיים, עם משפחה וחברות. אנחנו יצורים עם רגשות ואכזבות.
יש ביננו אהבה ותקוות בדיוק כמוכם. אז נכון. המוח שלנו פחות מפותח, וכך גם הגוף. אנחנו קטנים, כמעט ולא נראים.
אבל אנחנו רוצים לחיות בדיוק כמו כל אחד שרוצה לחיות.
אני יודעת שאתם לא רעים. אבל בבקשה. שניה אחת, תחשבו.
הייתם רוצים להחליף אותנו? היה נחמד לכם שהיו דורכים על חברים ומשפחה שלכם?
ככה סתם, פשוט הורגים אותם. בלי סיבה. בלי פואנטה. כל יום מתים לי חברים. אני מאבדת משפחה ובית בתדירות גבוהה. וזה קשה. קשה לחיות ככה. אני לא בנאדם. אני ייצור. אבל יש לי תפקיד בעולם. תפקיד מיועד רק לי. אתם מבינים? גם אם אני הייצור הכי קטן בעולם בלעדי העולם לא שלם! יש לי יעוד כמוכם, בני אדם.

אז נכון. לפעמים אתם דורכים עלינו מחוסר שימת לב. כי אנחנו קטנים ובקושי נראים. אבל אם אתם רואים קן לדוגמה, תשתדלו לדלג עליו, לא להרוס אותו. תזכרו שכשאתם דורכים על קן אתם גודעים חיים של אלפי נמלים בעלי יעוד ותפקיד. בעלי חיים עם רצונות. שאיפות. משפחה וחברים.
אז זהו,
אוהבת אתכם
נמלה חסרת בית

שתפי בווצאפ

עוד בנושא
וזכרון משיח
58

קישקישקריא

לסנדר הייתה ירושה, אחת כזו ששומרים עליה בקנאות, שמציתה את הדמיון. שעולה לדיון...
אנו רוצים משיח. עכשיו(?)
newEmotionIcon_03_42

אלוקותת🤩🤩

כ"ח ניסן. וואו. איזה תאריך. מרטיט. ממש מרגישים את כובד האחריות שהרעבע הט...
דואר (לא) נשלח לאמא שלי❤️😘
37

אוהבת ושבורה💔

לא סתם את בטלפון שלי את קרויה בשם: אימוש אהבת חיי❤️❤️ בהחלט אפשר להגיד שאת מת...
הייתי רוצה חיבוק
emotion_icon_30

עדשית

היי, זאת אני שוב. פעם כתבתי פה דיי הרבה ועכשיו חזרתי ובגדול. אבלל למען הסודיו...
תודה שבנפילות הקשות האמנת בי
IMG-20240425-WA0003

שליחה בודדה (או שלא)

תודה אבא! תודה שבנפילות הקשות האמנת בי נתת לי כוח להתמודד כשלא יכלתי לבד החזק...
אני עם בעיה?! אני??
newEmotionIcon_49

בתאל

היי. אל תלמדו ממני. אני סובלת מחברות רזות וחתיכות, שמספיק להן ביסלי בתוך לחם ...
יהיה בסדר. יהיה טוב. זה יעבור.
newEmotionIcon_03_38

לילי

מתי הכל יהיה בסדר כמו שאומרים? כבר שנה אומרים לי יהיה בסדר יהיה טוב זה יעבור ...
חח. שלימות? הצחקתן🙄
newEmotionIcon_33

אוזניות ורודות

זו האהובה שכולן מכירות אותה זאתי היפה שכולן מקנאות בה זו שמדברת זאת שמבינה זא...
פוסטים חדשים
וזכרון משיח
58

קישקישקריא

לסנדר הייתה ירושה, אחת כזו ששומרים עליה בקנאות, שמציתה את הדמיון. שעולה לדיון...
אנו רוצים משיח. עכשיו(?)
newEmotionIcon_03_42

אלוקותת🤩🤩

כ"ח ניסן. וואו. איזה תאריך. מרטיט. ממש מרגישים את כובד האחריות שהרעבע הט...
מספר אחת בביטחון / 24 🏆
icon_set_3_24

רעות

הידיעה כי פרנסה היא משמיים, מלמדת אותנו כי משמעות העבודה אינה סבל. 🛍️ הביטחון...
חברות לא חסידיות
emotion_icon_36

מישהי 💦

חברות שלי ♡ אני אוהבת אתכן בטירוף! אתן מהממות ואני שמחה שיש לי חברות כמוכן. א...
מוחשי יותר
icon_set_3_24

אני

"אילו היו מתכוונים ומבקשים וצועקים באמת, בוודאי ובוודאי משיח היה בא!!...
זה לא רק אני! [נכון????]
6

קישורית

היי! רציתי לדעת אם אני לא היחידה שלפעמים אין לה כוח לחברות. ובהפסקות שכולם נה...
הכניסה אסורה!
18

קציצה שרופה

חחח אני פשוט רוצה שבנות יכנסו שאלה חשובה ביותר: איך את נכנסת לאתר המדהים הזה?...
מה סגנון הפוסטים המועדף עלייך??
26

ליבי

היי! את! איזה סגנון פוסטים את אוהבת?? הומוריסטיים?? מרגשים ונוגעים ללב?? אולי...

23 תגובות

  1. לא יודעת אם קשור,
    בדיוק משפט ששמעתי מחברה
    ופשוט עלה לי מידית;
    ״יש אנשים שבטעות דורכים לך על הרגל ומתנצלים ויש אנשים דורכים לך על הלב ואפילו לא מרגישים״
    ופוסטט מהמם!
    אהבתייי מאאדד!!!!

  2. את פשוט מהממת!!!!!!!
    נמלה יקרה שלי, סליחה באמת מכל הלב עם הרגתי אותך פעם או אחד מקרובי משפחתך?

  3. ווואווו אהבתייי
    הכתיבה שלך שואבת לתוך הסיפוררר
    וממש ריחמתי על הנמלים.
    למרות שבמציאות אין להם רגשות כמונו… ולא נראלי שזה באמת מכאיב להם כאשר דורכים על אחד הנמליים:)

  4. וואיייי, זה אחד החזקייים!
    מזכיר לי שבילדותי הייתי נזהרת מכל נמלה ברצפה והייתי כועסת על אחים שלי שהיו מרסקים נמלות…??
    אהבתי מממש!!!
    כייף שמידי פעם יש פה פוסטים קלילים כאלה ..
    את מוכשרת ממש!

  5. וואי. אני לא מאמינה. דבר ראשון כתיבה מווווושלמת. דבר שני הצלחת להמשיל כ"כ חזק. אין לי מושג למה התכוונת אבל ממש ניכנס לי ללב.
    לפעמים ישלנו חברות שנראות ממש נמלות. . וגם הם אנשים.
    וואי. מהמממת. תמשיכי לכתוב.

  6. וואוווו אחדד הפוסטיםםם הטובים!!!!
    אני לא מסכימה לך להפסיק לכתובבב!!!!:) 🙂 🙂
    אהבתי את המסר!
    את פשוט אחת המוכשרותת!!

  7. וואו אנונימית, פשוט וואו!!!!
    כתיבה מטורפת ממש הרגשתי בתוך עולם של נמלים??
    באמת פוסט חשוב, לשים לב ולהיות רגישים לכל דבר קטן!! גם לנמלים;) למרות נראלי התכוונת בעיקר לחברה

  8. תודה לכולןן ממש כיף לקרוא שאהבתן
    ולא, גל, התכוונתי לגמרי לנמלים אמיתיות. אני חושבת שצריך לשים לב גם ליצורים הקטנים האלה. אם הם לא היו חשובים בעולם הם לא קיימים

  9. וואו תשמעו בדיוק לפני כמה ימים שלחתי פה לאתר פוסט על נמלה שיר קליל כזה שאני מחכה שיתפרסם וממש התחבר לי?
    יפה!

  10. מהענק לנמלה בחזרה:

    נמלה יקרה, את ממש חמודה.
    ברצינות! אני ממש אוהבת לראות אותך,
    עמלה, חרוצה.
    ויש לך תפקיד ייחודי וחיוני בבריאה ואת זה אף אחד לא יכול ולא רשאי לקחת ממך.
    אבל לבנתיים נראלי שהוספת על עצמך עוד מטלה….
    בואי נשאל את זה כך
    למה את נכנסת לי לאוכל?
    למה את עולה לי על הרגל?
    למה את מחטטת לי בשוקולדים?
    את לא תפריעי לי – אני לא אפריע לך.
    את מבינה, זה קצת קשה לי לחיות ככה בחפיפה איתך.
    אז אני מרעילה אותך כדי שלא תרעילי אותי.
    תברחי לגינה ואני לא אציק לך יותר בחיים.
    מבטיחה.

    1. כמובן מה שכתבתי זה גם לנמלים אמיתיות אבל גם ל'נמלים' בהשאלה לאנשים שמוצאים את עצמם בעמדת דריכה

      1. חח יפה ממ (איזה שם, מממ..) הבאת את טענת הנגד
        שנונה;)
        נכון שהעולם נברא בשביל האדם, חרקים לא אמורים להציק לנו (כנראה הבעיה בנו אם זה קורה)
        וגם אנונימית די צודקת.
        אבל ההכרעה של מה עושים תכלס היא לא שלנו, כי כל יפה נפש יכול להגיד דבר אחד, ואדם ריאלי יגיד הפוך.
        לכן שואלים רב מה ההלכה. אני יודעת שנשמעת מרובעת אבל אצלי זה מגיע הפוך, דווקא כאחת שאוהבת להביע דיעה וקלטה ב"ה שהדיעה היחידה האמיתית האבסולוטית היא התורה שלנו. אין עליה

  11. סליחה נמלה…באמת שאני (בדכ לפחות) לא מתכוונת…בעזה אשים לב אלייך יותר ואדאג שגם אחרים לא ידרכו עלייך:)
    ויאללה לעבודה נמלה חרוצה שכמוך! תבני בעצמך בית וזהו בעזה הוא לא יהרס יותר!:)

  12. וואוו,
    איזה כשרון התגלה פה:)
    את פשוט אלופה!!
    פשוט נשאבתי לעולם הזה…
    כתיבה כל כך מיוחדת!!
    יש משפט קשור שאני אוהבת- "דרכת על נמלה בטעות?- היא מתה באמת!"

  13. קראתי את הפוסט הזה 3 פעמים!
    הכתיבה שלך כל כך יפה ומרגשת! באמת ריחמתי מכל הלב על הנמלים המסכנות והרגשתי בתוך הסיטואציה
    בבקשה בבקשה באמת תמשיכי לכתוב עוד פוסטים?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תגיות פופלריות