על סיפור אמיתי.
קרב נפתח בסערה,
צליל גונג מאחר.
ואיך נשארת ברירה,
כשהפסד משמעו להשבר.
שפתיים מדממות,
נשיכות חסרות רחמים.
הציפורניים השלופות,
חזרו פצועות מביצורים.
הלב הולם כתוף,
יצר שדופק חזק.
והאופק השקט בו חוף,
נעלם בינות ענן אבק.
הטורפים הם נטרפים,
והגלגל עוד מסתובב.
על מאוזניים מונחים חיים,
ומנגד לב ושוט צורב.
פצעים שנפערים,
חובשים סדקי נשמה.
וטיפטופי מלח בוערים,
מחטאים צלקות המכה.
והאופק עוד מעורפל,
ובבית מלחמה ניטשת.
אוויר מחבק מי שנפל,
נותר שרוע על פיסה מיותמת.
כמו ים,
שאין לו חוף.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
18 תגובות
הארי…
שיר כלכך עצוב ויפהפה.
והבית האחרון–
מוכשרת את❤
תודה, ספלנדיד.
סליחה שהיה עצוב, לא ממש התכוונתי.
?.
ואו הארי!! את כותבת מושלם!!. זה מאוד יפה.
מושלם, ממש?
פשוט תודה, אחת מאלף!
התגובות שלך תמיד מעלות חיוך, ומחממות את הלב.
עצוב. עצוב.
והכתיבה- – –
אבל גם מי שנפל שם, שנכנע, הוא עוד יקום!
יקום, יצלע וידמם, וישתקם. לאט. מהר.
זה היה עוד קרב קשה, קרב בו חזרנו מנוצחים, אבל זה לא אומר כלום על המשך המלחמה.
גם אם בזירה אחת יש כשלון, המערכה הבאה יכולה להטות את הכף.
מאמינה בך, הארוש.
עוד נראה כולם את הסוף, את הדגל הלבן של הצד השני.
❤
כן, מאוד.
אוף.
את חושבת?
אני מקווה, מקווה כל כך.
ומנסה, עוד יותר.
לקום, להתרומם.
עם השברים, הדם, הצלקות.
לאט, מהר.
מתישהו ממצים את כל האופציות.
את צודקת, זה בטוח.
אפשר להפסיד בקרב, ולנצח במלחמה.
אך, אם זה קרב, ועוד קרב, ועוד אחד?
לבסוף, גם המלחמה מגיעה, ואותות הקרבות נחרטים עליה.
תודה, תודה שאת מאמינה בי.
הלב שלי התרגש קצת עכשיו, את יודעת?
אמן, פשוט.
אפשר לומר שהתגעגעתי?
?.
אם זה קרב, ועוד אחד ועוד אחד ועוד אחד ועוד- – – והפסדת.
וכשלון צורב לך בגרון.
והבטחה שלא תילחמי עוד, תיכנעי לו מיד. וחוסר כח הולך ופושה.
זה ככה. זה כואב. זה מפחיד לחשוב על זה.
אבל כשתיפתח מערכה נוספת תגלי שמישהו צייד אותך בנשק נוסף. בכוחות. ביכולת. מצבורי הרצון המרוקנים יתמלאו שנית. אולי תפסידי שוב. אולי תתנצחי.
זו עבודת חיינו. לקום- למרות הלב שנשאר לו מרוסק. להילחם- על אף שניצחון אינו נראה באופק.
אחרי כמה קרבות בהם תלחמי בשיניים תשיגי נצחון, ולו קטנטן. לא יכול להיות שלא. אבא רוצה שתגעי לקו הסיום עם אות גבורה. הוא נתן לך את הכח.
את תצליחי, למרות הכל.
מתפללת עלייך תמיד, ילדה יקרה ואהובה. תמיד.
אני נדהמת בכל פעם מחדש, מהכישרון הזה שלך, להביע כל כך הרבה, בכל כך קצת מילים.
לתאר תחושות, רגשות, מצבים.
זה נכון, נכון מידי.
הכישלון בטעם מר, ששוכן שם בגרון, לא מוכן להבלע.
מפחיד, מאיים מידי.
אולי, ואולי לפעמים המצברים נשחקים, נשברים.
ולפעמיים פשוט מתייאשים, מחכים בידיים ריקות לאסוף הפסד, ועוד אחד.
ה'אולי' הזה, שהופך כל כך הרבה פעמים ל'ודאי', גרוע יותר מכל הכישלונות שבעולם.
את צודקת, כמו תמיד.
והמילים שלך יפות ומדהימות בתיאוריה, השאלה איך מיישמים.
אני יודעת, יודעת הכל.
רוצה לרצות, לרצות לרָצות אותו.
את.. תודה, שין.
כמה שאני לא ראויה לתפילות שלך, כך הן מחממות לי את הלב, על 200 מעלות.
הלוואי והייתי יודעת איך אפשר ליישם.
אני טובה בלומר, לנסות לשכנע אחרים ואת עצמי.
אבל זה אחד הדברים הכי קשים שאנחנו חייבים לעשות. להילחם. מאז ומתמיד זה היה כך, היצר שכן ושוכן בלבבות כולם.
לא חושבת שיש אתגר יותר גדול בחיים מהדבר הזה.
אוף, מייאש לחשוב על זה. רק תפילה, כח רצון ואהבה יכולו לעזור לנו.
הלוואי שזה יקרה מהר, אבא. תעזור לנו.
ומי יחבק אותי
ויבטיח
שאני לא אכנע בסוף
הארי,זה מהמם
?
איזה שיר זה, וואו.
תודה לך, בייגל!
האריייייי איןןןן מיליםםםםםםם
אבל-אבל, לא נגעתי בהן, מבטיחה!
בואי, נחפש אותן, נחזיר אותן למקום.
הן לא צריכות להעלם, בטח שלא מפוסט שלי.
ויקוש, תודה!
כמו ים,
שאין לו חוף.
אעע.
השיר שלך מושלם, הארי, כמו תמיד.
כל כך צובט כזה.
צובט, ומושלם.
שילוב מסוכן, כואב.
תודה, מטולטלת.
?
הארי.
מה יהיה?:)
מושלם.
ממש.
אין.
נגעת בי.
אוהבתותך נשמה שלי?
מה יהיה?
אלוקים יודע, וזהו.
איזה כיף, ממש-ממש.
את חדשה כאן, או בשם חדש?
ותודה, על המחמאות!
זה כזה….. כזה…
אין לי מילים יור מידי להוסיף…
היזדהתי קשות.
וזה היה יותר מידי יפה.
בעצם אין דבר כזה יותר מידי…
אלופה❣❣
יש לך כתיבה מהממת?