לא חשבתי, אך אתמודד

החיים חזקים יותר.
אבא,
מה קורה?
הייתי שמחה לשאול שאלה כזו, פשוטה, לשאול אדם חי, נושם. בכזו קלילות…
אך לצערי לי זה לא מתאפשר.
כל רגע של שאלה הכי פשוטה שהייתה נאגרת בזיכרון שלא ימחק, שמור בקובץ "אבא היה חי.."

עוברות להן במהירות עוד מעט שנתיים.
שנתיים מאז שאבא לא בן חיים.

האם חשבתי באמת שאתמודד באמת אובדן של אבא?
שאקרע בגד…?
שאשב שבעה?
שאעלה לבית קברות ואראה את הקבר של אבא שלי?
שכל זכרון אפילו הקטן, יעלה דמעות?
שאחוש כאב עז בלב כשיתמלאו בליבי געגועים צורבים?

אז התשובה, לא, לא ולא.
לא חשבתי שזה יקרה באמת.
אך המציאות מחייבת שאתמודד עם החסר.
עם היתמות.
ולא מאפשרת משהו אחר…
כי החיים חזקים יותר מהמוות.