יום שהכל התחיל

ג' תמוז.

ג' תמוז. 2 מילים. הרבה מחשבות.
יום שהכל נגמר.
נגמר?! לא הגיוני!

רבי, שיחות, מאמרים, דולרים, יחידויות ועוד ועוד.
הכל נגמר? הפסיק?? לכאורה כן..
ג' תמוז הגיע. 25 שנה. לא הגיוני ולא נתפס.
לפעמים כשאני מסתכלת על תמונה של הרבי אני לא מאמינה שאף פעם לא ראיתי אותו בעיניים שלי.
הגשמיות. בגלוי. הוא מרגיש לי כל כך מוחשי. חי.
"אף פעם לא ראיתי את הרבי בעיניים שלי"
ולמרות זאת אני, את ,כולנו- ככה!
קשורות, מאמינות, מקיימות ומביאות. מביאות גאולה!
איזה עוד מקום, מגזר, חסידות או כל דרך שתקראו לזה-
נפטר/ הסתלק/ נעלם מעיניהם הצדיק או המנהיג שלהם-
והם המשיכו עם כל הכוח, אפילו יותר- להנחיל לעולם ולקיים את כל מה שהוא אמר. ביקש. ייחל?
איזה עוד מקום בעולם- מוסרים את החיים, את הנוחות, את המשפחה,
בעצם- את הכל(!) ועוזבים? עוזבים את המוכר והידוע, והולכים אל הלא נודע,
מתחילים הכל מאפס, לבד, בעשר אצבעות??
ואיזה עוד מקום חדורים ומאמינים כל כך בביאת המשיח?!?!
אז זהו. שאין עוד מקום כזה. ואני, את ואנחנו כולנו- זכינו!! זכינו להיות עם הרבי.
כולנו נמצאות 25 שנה אחרי ג' תמוז. זה עצוב, זה מתסכל, זה מטורף!
אבל אנחנו עדיין ממשיכות. נלחמות.
אני לא ראיתי את הרבי מעולם, ומסתבר שגם את..
אבל אני מרגישה אותו עמוק בלב שלי. חזק, אוהב ותומך.
ועכשיו- בג' תמוז, הגיע הזמן להחזיר לרבי את כל הטוב הזה.
את ההתמסרות אלי ואל כל החסידים. את ההתמסרות עד השעות הקטנות של הלילה(ואחרי).
הרבי התמסר, מתמסר ויתמסר בשבילינו החסידים.
אנחנו צריכות רק להחזיר לו אהבה ותודה.
למרות ש25 שנה לא רואים את הרבי- הכל ממשיך וימשיך בעז"ה,
ויעלה מעלה מעלה, ולא נפסיק עד שנראה את הרבי!
וזה תלוי בנו. כי אנחנו דור העתיד!!

ג' תמוז. 2 מילים. הרבה מחשבות.
יום שהכל התחיל.