הקול הזה הוא אני

אני.
מילה קשה נכון?
שנים שחיפשתי את המשמעות שלה. עד למילון הגעתי
ולא מצאתי
שאלתי אנשים, ישבתי עם עצמי, הלכתי לים
ולא מצאתי
עד שפתאום זה נפל עלי. ההבנה.
חיכיתי לאוטובוס ומשו בשילוב של החושך היורד והרוח המלטפת
עזר לי להבין. באמת. מה זה אני.
אז לפני שאני יסביר, יש לי שאלה
שמעתם פעם קולות?
לא, לא מה שאתם חושבים.
קולות.
כאלה שרק אתם שומעים.
אני מדברת על הקולות שבתוככם.
אלה שעולים כשאתם עצובים, כשאתם מאוכזבים
כשאתם מאושרים וכשאתם הולכים
פשוט ברחוב.
בטוח אתם שומעים קולות. כאלה שמציעים לכם רעיונות
מה לעשות בכל מיני מצבים, לאן ללכת
מה להגיד, מתי לחייך
למשל אצלי, הפעם האחרונה ששמעתי את הקול
היה כשראיתי חברה שקינאתי בה. כל כך קינאתי בה
ופתאום שמעתי אותו
את הקול שאמר לי שהיא כזאת טובה ושאני כזאת לא..
שהיא כל כך מדהימה ומוצלחת ויכולה ואני כל כך לא..
אבל פתאום שמעתי עוד קול
שאמר לי שזה מה שמיועד לה ושאני מקבלת את מה שמיועד לי..
או בקיצור, אלה הקולות שדיברתי עליהם
אלה שבפנים, שרק אתם מבינים
מכירים?
יופי. אז מה זה אני?
אני. זה הבחירה, איזה קולות להגביר. ואיזה להשתיק.
כאילו כל אחד מאיתנו הוא טייפ מהלך
וכל אחד בוחר איזה קולות להשמיע בו. ובאיזה חוזק.
יש אחד שהקול של ראיית הטוב- מוגבר אצלו מאוד
ויש אחד שבוחר דווקא להשתיק אותו- וכן, להיכנע ולא תמיד לראות את הטוב
אבל אצלו מוגבר קול אחר. אולי של שמחה או רגישות
כל אחד, והטייפ שלו.
כל אחד, והבחירות שלו
מה להשמיע..
אז תבחרו טוב, איזה קולות להגביר ואיזה להשתיק
כי זה מה שמייחד אתכן
זה מה שיוצר אתכן.
אותך.
את מיוחדת וייחודית כי הקולות שאת שומעת והקולות שמלווים אותך
והקולות שאת בוחרת להקשיב להם
שונים משלי.
וזה היופי
וזה מה שקוראים לו
אני.