הצד השני מדבר

הנה מה שמושקי היתה אומרת
בהמשך לפוסט הקודם דבר ראשון אני חייבת לומר לכולן תודה, אתן מדהימות, ונותנות לי כל כך הרבה.
דבר שני: עדי, כתבת לי תגובה, אבל אני לא הייתי בטוחה שתוכלי לקרוא את התגובה שלי, אז בחרתי בצורת פוסט. זאת גם הזדמנות מצוינת להציג את הצד של מושקי בעניין.
אני יודעת שאני אשמה בניתוק הזה.
אני יודעת שאני תקשרתי לא נכון.

הנה הצד של מושקי, הצד שאני הכי מזדהה איתו בעולם:
סתיו היא ילדה חכמה, מעניינת, עם זווית אחרת על העולם. תמיד דיברנו שעות, על כל נושא, וכל הזמן היא חידשה לי דברים וחידדה לי תופעות. סתיו בכלל לא ברמה שלי, היא הרבה יותר עמוקה ממני. היא תמיד רגועה, ואף פעם היא לא תכעס עלי. היא חוזרת ואומרת לי: מושקי, אני בחיים לא אכעס עלייך. כל פעם שדיברתי איתה על משהו שעברתי, סתיו הנהנה בראש ופלטה: נכון, אני יודעת. היא תמיד ידעה עלי הכל, בלי שאספר לה. כשהיינו מדברות ביחד- כל העולם מסביב היה נמחק, ולא רציתי להפסיק.
אבל היא הלחיצה אותי. למה היא אף פעם לא כועסת? אני ניסיתי בכל כך הרבה דרכים להכעיס אותה, והיא אף פעם לא כעסה. זה לא העניין של הכעס, כמו העניין שלא יכולתי לדעת מה היא מרגישה. כעס היה הרגש הראשון שהיא חסמה מולי, אבל לא ידעתי גם מה מצחיק אותה, מה מעציב אותה, מה הכי חשוב לה. היא בלבלה אותי כל פעם מחדש- מול כל הכיתה היא מתנהגת בצורה קלילה ולא אכפתית, ולבד סתיו כל כך… כל כך שונה!
אני מרגישה חוסר ביטחון לתאר לה את הרגשות שלי, כי היא כמעט אף פעם לא הזדהתה איתי. היא אמרה לי שאני צודקת, הסבירה לי מה אני מרגישה ולמה. אף פעם היא לא שמחה איתי, בכתה איתי, התעצבנה איתי. תמיד קרה ושכלית כזאת. וזה רק איתי ככה!! עם שאר הבנות היא יכולה לצחוק, להתעצבן. רק מעלי היא מתנשאת כמו צוק גבוה של שכל.
חני באה איתי מבית הספר הקודם. ילדה שקטה, וחכמה מאוד מאוד. חני לא מסבירה לי דברים- היא חוקרת אותם יחד איתי. יש לנו חלומות משותפים וקו חשיבה מאוד דומה. אנחנו גרות קרוב אחת לשניה. אנחנו באותה כיתה. אנחנו מנהלות סניף ביחד. כשאני מספרת לחני דברים היא מקשיבה לי עד הסוף, ופשוט לידי, בשקט, עד שאני ארגע.
אני לא יודעת מה קרה, פתאום סתיו לקחה אותי לצד ושאלה אותי מה קרה בינינו. לא קרה כלום! סתיו אמרה שאנחנו לא מדברות כמו פעם, ואני לא הבנתי על מה היא מדברת. אני מדברת איתה רגיל!
ויום אחד היא פשוט התעלמה ממני.
דיברה רק אל הבנות לידי, לא אמרה לי שלום, לא הסתכלה עלי. מה קורה לה? מה נסגר איתה?
אני אסיים פה כי זה ארוך, מקווה שאתן לא כועסות על מושקי… סך הכל אני זו שגורמת למצב להיראות ככה. ושוב- תודה ענקית לכל מי שקראה וקוראת, יש לכן שאלות מעולות ותשובות, ואני ממש רוצה לראות את התגובות שלכן. אוהבת 🙂