אז מה
הייתי צריכה להפסיק
אני יודעת את זה
אבל היצור הקטן לא נתן לי
הוא דרש נקמה
ודאג שאקיים את ההבטחות שלי
שהבטחתי אז
כשהייתי שוכבת מתחת לשמיכה
או יושבת על השטיח באמבטיה
או עושה את עצמי תולה כביסה
או בכל מקום אחר ששם יכולתי לבכות בלי שתראי
ואת כל הזעם שלי היייתי מוציאה על תקווה אחת
נואשת
יום אחד
את תבכי ממני
ולא בגלל שהרבצתי
אלא רק בגלל המילים שלי
ואני אהיה מספיק חכמה בשביל לפגוע בך
ותרגישי חסרת אונים
בדיוק כמו שאני הרגשתי
לא יהיה לך מה לענות
בדיוק כמו שלי לא היה
כל מה שיישאר לך זה לבכות
בדיוק כמוני
אז אפילו שראיתי שהצחוק שלך מזויף
וראיתי שנפגעת
ושאין לך מה לענות
לא הפסקתי
לא יכולתי להפסיק
הייתי צריכה להפסיק
אני יודעת את זה
אבל, אי פעם את הפסקת?
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
18 תגובות
וואוו
תיארת בול את המצב שלי ושל אמא שלי
אמאלהה
שהייתי קטנה היא רק הרביצה לי(אוי זה נשמע נורא) ואני נשבעתי שאני יחזיר לה, והיום היא לא מוצאת את עצמה ביחד איתי באותה משבצת.
קיצער זוועה המצב?
ואת כותבת מושלם!!
את מדהימה, מדהימה.
לחוות אלימות זה דבר קשה ומצלק…
אני מבינה אותך..
אוהבת אותך❤
חה את לא יודעת מה אני עברתי מכות קללות מריבות מה שתרצי העיקר היא רבה איתי היום על אורך של חצאית..
כמוני כמוך..
בדיוק אותו דבר
רק שאצלי זה קצת מעבר לאורך החצאית
עצובבב ברמות!
משו ממש דקר אותי…
אואאיי..
מקווה שתביני מה נכון ומה לא ושיהיה רק טוב בעז"ה!
אוי לגמרי. מזדהה.
מדהימה קשת, הכנסת מלא רגשות ותיאורים הזויים וזה יפה.
אווייי כמה רגשש רגע אני לא נושמת. אמיתי.
מה זה הדבר הזה? כתיבה נדירה ועצובה אני כמעט עם דמעות.
והאמת שאולי זה לא חינוכי (חח) אבל אני בעד להחזיר למי שפגעה בך ככ. כי אנחנו עוד לא בדרגה של לסלוח על דברים כאלה. ואז זה יישאר לך בלב צורב יותר. אז או שתדברי איתה (שזה האידיאלי כמובן..) או זה אבל אני מניחה שזה ישחרר אותך קצת..
ואם זה אפשרי לדבר עם מישו אחר שיעזור ויתווך, בכלל מעולה..
אוהבת. נגעת בי נוראות.
איי
זה ממש עצוב וכואב.
אין לי כל כך מילים, רק שהלוואי ויום יבוא ואת ומי שכתבת עליה תשלימו בינכן, אפילו לא חברות, פשוט "שלום קר".
כי בינתיים זה שורף…
יואאוואוו
אפשר לדעת מי מדובר?
זה כזה עצוב
והכתיבה נוגעת וישירה כזאת
יאוו
אמיתי. וכואב.
זה לאמא שלך?
אני מזדהה, ברמות. הרצון הטיפשי הזה לנקום. וזה שאסור להתחצף.
וזה שהיא ניצבת מולך יותר גדולה ועם יותר יתרון.
אני שונאת את המריבות האלו.
יום אחד החלטתי שאני עונה, מה שהיה שם במטבח זה לא דבר שאני שמחה בו.
אבל מאז היא כן יותר פוחדת מהפה שלי, וגם למדתי לאמר דברים בתקיפות וביותר כבוד מבלי לתת לה לדרוך עליי בלי חשבון.
אולי מתי שהוא אני יבקש הבחנה של רב איך מתנהגים עם ההורים מתי שהם דורכים
לא רוצה להזדהות..
אבל זה בול אני ואמא שלי
לא מצאתי לזה אפיךו מילים
אוףף איזה עצוב.
אמיתי וכנה.
הכתיבה זועקת מעצמה.
מכירה את ההרגשה..
הלב שלי איתך נשמה
הלוואי שתדעי רק טוב!!
אופפפ!
אני כלכך מבינה אותך. כלכך. כלכך.
וואי.
איך שהבנתי מהתגיות, אצלך זה אחות.
ואצלי זה אמא.
במיוחד הזדהיתי עם הפסקה הצהובה למטה. וואווואווואוו.
אינלי כלכך מה לומר לך, כי מרגיש לי מגעיל להציע לך הצעות ברגע שאני לא מיישמת אותן.
אז אני רק מזכירה לעצמי: הכלי המרפא ביותר בעולם… הוא הסליחה. לאנשים הכי לא סימפטיים שקיימים. וזה כלכך קשה, וזה כלכך קל לדבר.
אבל חייבים אותה. היא מרפאה, כפשוטו.
הלוואי עלי.
בהצלחה ענקית קשת!!
אוהבת את הפוסט, את השם שלך ואותך:)
שיהיה לך המשך יומעולה,
פנדורה
אחח, לדעתי אל תראי שאת נפגעת, זה קשה אבל שווה אתזה, חוצמיזה שאנו רחמנים בני רחמנים אז כדאי קצת להשתדל להפסיק אתזה ומבטיחה לך שלאחר זמן היא גם תפסיק עם זה!!
תודה ממש על כל התגובות שלכם זה ממש נחמד 🙂
למי שהתעניינה זאת אחותי ולא אמא שלי וזה לא כזה עצוב כמו שנראה מהפוסט, אחרי הכל אנחנו אחיות
ובאמת תודה על כל התגובות קראתי את כולם
לוידת למה הלחיים שלי בוערות כל כך אמלההה
אבל אבל אבל.
טוב, תיארת את הרגשות שלי מדויק ממש בכמה וכמה סיטואציות בחיים שלי.
אבל את יודעת איזה חזק זה לשלוט בזה??
את יודעת ששהרגשה אחרי שסתמתי את הפה הרבה יותר חזקה ומרגיעה מההרגשה של לראות אותה נופלת כמו שאני נפלתי??
לקח לי מלא זמן ללמוד את זה, אבל אני מבטיחה לך שזה עובד.
כתבתם מהמם ונוגע ככ. יכולה לפרט?