אם לא הייתה קורונה
והכל היה פתוח
לאן היית רוצה ללכת?
עצמי עיניים ותכתבי לנו
שורות שורות
של 5 מילים מקסימום לשורה
כן..זה אני האמיתית מתחת למסכות
הייתי רוצה לעוף.
הייתי רוצה החוצה לצאת.
הייתי רוצה להיות עם חברות.
הייתי רוצה להרגיש תחופש הגדול.
ילדה
הייתי רוצה לצאת ולהיפגש
עם חברה קרובה, או מכרת משפחה
מצידי אפילו ידידה נחמדה.
לספר, להחליף חוויות, להשלים חסכים.
או-
לנסוע לכותל, להתפלל, לבקש רחמים
שתיפסק המגיפה הנוראה הזו,
ושנזכה במהרה לגאולה
פרטית וכללית.
או-
דווקא לצאת עם אמא לשופינג
להוסיף שמלה או חצאית שתיים..
לארון הבגדים המהמם שלי:)
או-
רוצה לצאת לשיחה עם המשפיעה,
שאותה לא ראיתי כבר כמעט שנה.
ולשבת יחד על הספסל לשיחה מעמיקה.
או-
רוצה כבר ללכת לבית הספר,
מתגעגעת למורות החביבות
ולעבודות כיתה המשותפות.
או-
רוצה לרוץ, לטפס על הרים
לגלות אותי בטיול מהנה עם המשפחה
ואז לנוח עם גלידה ביד,
ולאכול בין סיפור לבדיחה.
אבל בעצם…
כמה אני מתגעגעת לאותם ימים
רק עכשיו יודעת כמה להעריך!
את מה שלא מובן מאליו כלל…
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
3 תגובות
ילדה- את ממש מוכשרת! אני אוהבת 4ת הכתיבה שלך, תמיד יש בה מסר עמוק ויפה שאני אוהבת?
ילדהה אהבתי ממש!! בול מה שהייתי רוצה לעשות ?
גם אני הייתי רוצה לעוף
גם לפני הקורונה רציתי ולא כ'כ הצלחתי