ויש אנשים
שיכולים לסובב בשניה את הכפתור
של ווליום המחשבות,
להגביר ברגעי ריק
להנמיך ברגעי שפל
מקנאה ביכולת הזו,
מרגישה שלפעמים
העור שלי דק מידי
סופח לתוכו את כל כאב האנשים שנמצאים סביבי.
העיניים שלי צרות מידי
בשביל לשאת כל כך הרבה דמעות.
והמוח שלי עומד להתפוצץ ממחשבות
טורדנות, כפיתיות, שלא עוזרות בכלום.
זה קורה סתם,
ללא סיבה מוגדרת;
קראתי ספר שהעלה בי מחשבות עוצמתיות מידי
שגרם לי להרגיש
געגוע
עמוק כזה, מהותי,
שמכווץ את גופי בכאב ובתשוקה גם יחד
געגוע להכל,
לשלג שראיתי שנה שעברה, לאחותי שעברה דירה ,
לילדה שהייתי,
לכאב שחשתי, שלא ידעתי שיכול להתגבר יותר,
אבל בעיקר אני עורגת;
להרגיש ששום דבר, לא יכול לקבע לי את החיים בפוזציה שלא אני בחרתי.
I can do anything!
להתדפק על דלתיים, רעבה, מוכה מרוח ומגשם, רועדת מאימה,
ולא לחדול.
לברוח רחוק, הכי רחוק שאפשר, כדי להצליח להתקרב מחדש.
לשבור כלים, צלחות. ואז לקרוס על הריצפה ולבכות.
להצליח לסלוח באמת, להבין שאף אחד לא התכוון לדפוק לי את החיים בכוונה.
להיות רכה, ומכילה.
אולי טעה מי שכתב, הגעגוע החזק ביותר של אדם, הוא לא אל עצמו כפי שהיה, אלא אל זה שמעולם לא הצליח להיות, געגועים אלו עוברים מן הפנים החוצה, וחוזרים לתוך. מתערבלים שם, ונהפכים לפיסת אינסוף.
אני מתגעגעת.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
8 תגובות
'אולי טעה מי שכתב, הגעגוע החזק ביותר של אדם, הוא לא אל עצמו כפי שהיה, אלא אל זה שמעולם לא הצליח להיות'. *כמה אמת*
אני מתגעגעת וכואבת ובוכה את נשמתי. אני לא מצליחה לשחרר כלום והנסיונות לעשות את זה רק מחמירים את המצב.
אלוקים.
אני מתגעגעת למי שאני יכולה להיות. ובינתיים? שונאת את עצמי על כל רגע של נפילה. יש, איזה כייף🥺
😭😭
אל תגידי ככה – בבקשה!
אני מבינהה וזה קשה, אבל ברגע של נפילה פליז תחבקי את עצמך ותעריכי על הכח ליפול ולקום ולא להפסיק להילחם!
החיים בעז"ה יהיו קלים ונעימים הרבה יותר אם נדע לקבל את עצמינו ולאהוב את עצמינו כמו שאנחנו ללא שינויים,
מותר לשאוף להשתפר, אבל לא ממקום של שנאה לאני הנוכחית, אלא מאהבה ורצון להיות טובה יותר.
אני כותבת את זה דוקא בגלל שגם לי קשה מאד בנושא, וואוו איך קשה…
אסור לשנא את עצמינו – בשום מצב!!!!!!!!!
הלוואי.
עד עכשיו, זה היה כל כך בסדר. והצלחתי והכל היה טוב. ולמרות שנפלתי, כמו שאמרת, קיבלתי את זה שזה חלק מהחיים. ולא נורא, אני אקום שוב.
אבל הנפילה הזו הייתה כל כך מפתיעה, אני אפילו לא ציפיתי לה ואלוקים יודע כמה היא ריסקה אותי. אני מקווה שגם זה יעבור. שאחזור לעצמי, לילדה השמחה, האוהבת. אמן בקרוב.
וואי.
סליחה, פשוט היה לי קשה לשמוע אותך ככה.
ה' יעזור ויתן לך את הכח לקום מהנפילה חזקה בהרבה ולזכות לראות את הטוב שבה וכמה היא נתנה לך❤️.
ותזכרי שזה בסדר ליפול לפעמים ושזה הכי אנושי בעולם וככה ה' ברא אותנו וככה הוא אוהב אותנו🤗.
אין לך על מה לבקש סליחה בכלל, זה יפה בעיני שהגבת כי ראית מישהי שכואב לה, ואני מודה לך על זה.
אמן ואמן, אני בהחלט אשתדל לזכור, הלוואי בקרוב. תודה לך!
אני גם.
💓
הכתיבה שלך כל כך כנה.. ונותנת מקום..
העומק של הבחנה ברגשות שנותר לי רק לקנא.
בכל אופן… רציתי להגיד לך שגם לי אין כפתור ווליום, ופעם זה היה מתסכל אותי.
היום אני מוצאת יתרונות ברגישות הזו. ואולי יכולה להגיד שקצת יותר שולטת בה. אולי כי הסכמתי לה להיות ולמדתי גם להעריך אותה שהיא במקומות הנכונים.
ועוד משהו… אני מנסה בהצפות לנסות להבין למה בדיוק זה קורה…
לפעמים קצת חופר… אבל מרתק.
שנזכה לגאולה, וחירות אמיתית לנשמה המתגעגעת שלנו.
זה יפה כל כך.