אקטואליה

ניגשת לפינה שבה אתם שומרים עלונים, וכתבת טור דיעה על נושא שבחרת?

וואו, מעניין!

יודעת מנסיון
FootPrint
וואלה?
אם לא הייתי מתעמקת בכתוב, ובדרך כלל אין לי כח, הייתי בטוחה שאתם מדפיסים רגליים!!!
משתלם לא?
יש לי נעל, שממש ממש בא לי לקנות, אבל היא קטנה/גדולה עלי! מה עושים? הולכים להדפיס רגל, מותאמת לנעל, ואזכל יום כשלובשים נעל אחרת מחליפים רק רגליים, כי הכי משתלם להדפיס לכמה עותקים!!!
אלופים בפתרון בעיות:
-איזון כתפיים, מותק אל תנסה הכתפיים שלי מאוזנות גמככה (לא סתם אני מזל מואזניים:)
-כאבי גב, מממ לעע אין מצב, יש לי כאב גב תמידי, זה לא משו שהדפסת רגל תעזור בזה..
קריסה חיצונית פנימית, יש לי מלא קריסות, אולי באמת רגל שמותאמת לכל הנעליים שבעולם קצת תעזור לי לקום מהקריסה, רעיוןןןן
-דורבן דלקת כף הרגל, דורבן זה לא חיה????
-פריצות דיסק, זה קשור לטלי אברהמי, כדי לכם לפנות אליה
-בעיות ברכיים – מממ אולי אולי… נתחיל לחשוב על זה..
-פלטפוס/הולפוס, חשבתי שחנוכה כבר עבר, למה זה נשמע יוונית????
-אצבע פטיש, ברוררר יש לי רק אצבעות פטיש, "לב רגיש מכה כמו פטיש, פוגע במקום כואב לא נגיש"…
-הלוקסולגוס – שוב חזרנו ליוונית? חפר כבר…
-לחצים בכפות רגליים, אני בלחץ תמידי נשמה, לא רק בכפות רגליים
-עמודי שידרה- או סופסוף מישהו שמנסה לתת לי עמוד שידרה, זה דיי נצרך בחיים האלה..
————————-
עד כאן חפירותי לאתגר זה!
חזק חזקק ונתחסןן (ח"ווווו)

טניה
לוקחת עיתון 'משפחה', מדפדפת בין הכתבות ורואה את הכתבה על החתן המוסלמי, נראה איך יצא לי!
***
הארץ והמגזר החרדי בפרט, סוערים מאוד בשבועות האחרונים עקב הגילוי כי בחור ישיבה 'עילוי', תלמיד חכם וירא שמיים לכאורה, כשבוע ימים לאחר שנישא לבחורה חרדית מבית חרדי בארצות הברית, התגלה כי הינו אלא מוסלמי-לבנוני מבטן ומלידה.
גילוי הפרשה עורר גלים ותדהמה רבה, בפרט כי כל שדרן או עיתונאי דיבר וכתב על העניין ציין והדגיש כי הבחור למד בישיבה מובחרת מזה כמה שנים ו'נכנס' כל כך עמוק עד שלא חשבו לברר או לחשוד בו, עד שלאחר כמה ימים מיום החתונה התחילו לצוץ סימני שאלה ותהיות אצל קרובי הכלה ובדיקה שערכו חשפה את זהותו האמיתית והבעייתית, יש לציין.
למען האמת, כשאני שמעתי על כך, דבר ראשון נשבר לי הלב עבור הבחורה.
בחורה צעירה, אפילו אפשר לומר נערה, שרק ימים ספורים קודם לכן הרגישה על גג העולם, שהחיים עוד לפניה והייתה כל כך מאושרת והחיים שלה התרסקו באחת, פשוט.
דבר שני, לא יכולתי שלא לתמוה ואף לכעוס על העובדה שההורים וכל המעורבים בעניין (הרבנים, הר"מים בישיבה, משפחת הכלה) לא חשבו לברר אודותיו לפני שהוא "נשא" את הבחורה לאישה, אני בטוחה כי אם הם היו מבררים מעט, הם היו חושפים את העניין שהבחור לא התגייר ולמעשה, אפילו חשדו בו בניסיון לביצוע פיגוע טרור.
כשחולפים עוד כמה ימים, מתגלים פרטים חדשים ואפילו ראיון שערכו לחתן- האבל, שאי אפשר לראות אותו מבלי להזדהות עם הכאב שלו, גם בלי להכנס לכל הפרטים הקטנים ולעניין כי לא רצו לגייר אותו, הלב של שניהם נשבר וקשה להתכחש לעובדה שהחתן רוצה להתגייר כדי להיות יהודי, הוא אוהב והוא רוצה את זה, לכאן הוא שייך.
אני לא יודעת איך הפרשיה תסתיים, אני יכולה רק לקוות שהסוף נראה באופק וששניהם ימצאו את המקום שלהם, אבל מה איתנו?
רק לאחרונה התפרסמה עוד ידיעה על בחור ישיבה, 'תלמיד חוכם' של ממש, שרק נכנס לתקופת השידוכים ודוברו בו נכבדות, כמו שאומרים בסלנג החרדי, אך כשהוא חזר יום אחד לביתו לארוחת צהריים חמה, אימו ביקשה לדבר איתו והנחיתה עליו את הפצצה ש'הוא לא יהודי!'.
בנס, פשוט בנס נמנעה כאן עוד עוגמת נפש של שני הצדדים והעניין נעצר בחריקת צמיגים מטרים ספורים לפני שדה המוקשים, או הוקפא רגעים מעטים טרם נשלח כפצצת אטום להירושימה, איך שאתם אוהבים, לא רוצה לחשוב מה היה קורה אילו העניין לא היה מתגלה על ידי האם, הרי בתעודות הזהות כתוב שהם יהודים…
ואי אפשר שלא לגמור בקטע קצר מהרבי שלי, הרבי לפני יותר מארבעים שנה כבר זעק על העניין, לרבי כאב באופן אישי הנושא של חוק הלאום, ישנה אנקדוטה שזכורה מהתקופה ההיא, שהרבי צעק אל ראש ישיבה מוכר, שבישיבתו למדו מאות בחורים, איך הוא יכול להיות בטוח שה'עילוי' הגדול שיונק ממנו תורה בשקיקה אינו אלא גוי גמור!
מי יודע מה ילד יום?
לא נוכל לומר האם הדברים ישתנו, או שמציאותו השלמה של העם היהודי תתפורר אט-אט, מבלי שאיש יבחין בדבר.

מישל
היי, טינאייג'רית.
אח, איך אני אוהבת את הכינוי הזה! הגיל הכי יפה בעולם. רק שיתנו לנו קצת עצמאות, קצת חופש, ונראה למבוגרים הדאגניים מי אנחנו באמת. אנחנו הנוער הכי שווה שיש! את הכוח שהם איבדו מזמן אנחנו קיבלנו, ובמנות כפולות. כשהם עדיין משתאים על פלאי הטכנולוגיה, אנחנו כבר משחקות בה מגיל אפס. הם יכולים לערוך כנסים שוב ושוב על מצב הנוער האיום והנורא, על שלל צרותיו ומגבלותיו. הם בחיים לא יבינו אותנו באמת. אבל בינניו- מתי הם הקשיבו לנו אי פעם? מה הם שמעו מה שיש לנו להגיד? מתי בדיוק הם התמודדו במלחמה מול מסך, שגם אם ננצח וגם אם נפסיד אף אחד לא יידע מזה?! האם הם באמת מסוגלים להבין נוער נושר, או אפילו נוער מצוינות? כל טינאייג'ר שתראו ברחוב נאבק במלחמה עיקשת יום יום. אבל זה לא הדבר היחיד שהופך אותנו לחזקים יותר: ההשפעה שלנו, של הנוער, גדולה יותר מאשר אי פעם. אנחנו השולטים במדיות, רק שולחים הודעה והעולם מתפוצץ. לא קשה למצוא היום נערים בני 16-17 שמנהלים עסק ועושים ממנו כסף, או נערות שישר מטטות לך
נכון, אנחנו עושים טעויות, וזה מתסכל אותם. הרי בכמה מילות ביקורת פשוטות אפשר למנוע את הטעויות האלה! אז מבוגרים יקרים, שתדעו לכם שרק מטעויות לומדים. תנו לנו את האפשרות לטעות. ללמוד מעצמינו, כי יש לנו מה למכור.
————-
טוב, לא ממש הספקתי לערוך את זה. עמכן הסליחה