אנחנו כן מתחשבות

קודם כל גם לנו קשה לחזור לשגרה. מבחנים זה לא פעם אחת זה שלושים מבחנים בפעם אחת וכשמלמדים כמה כיתות אז זה מוכפל. עוד לא פגשתי מורה שלא שונאת לבדוק מבחנים סתם שתדעי… (וזו אחת מהסיבות שאני כרגע מתמקדת בלמצוא דרכי בחינה חלופיות)

קשה לנו לחזור לשגרה כי בחגים אנחנו רק של הבית ובשגרה זה שוב ההתלבטויות היומיומיות של: מה לעשות כרגע עם הלא הרבה זמן שיש לי, כביסות ובישולים או מערך שיעור מושקע ועוד כמה מבחנים בדוקים? תעריכי את חייך נטולי העול בית הזה. אני מאמינה שאת עוזרת לאמא שלך ואולי אפילו הרבה, אבל זה לא דומה כשהאחריות לדברים שייעשו היא עלייך. בעצם על מי אני  עובדת כשהייתי בגילך לא הערכתי את זה והרגשתי שהלימודים הם עול קשה. רק שמתחילים לנהל בית מתחילים להבין.  אבל זה רק בשביל שתביני במה קשה לנו לחזור לשגרה.

לי אישית כן היה כיף לחזור לשגרה כי כבר היה נמאס לי לבשל כל יומיים;)

חזרתי לבית הספר מאד מאד עייפה מהחגים וחשבתי על זה שגם התלמידות מאד עייפות, או סתם בלי חשק, אז במקום ללמד כרגיל, (אני אוהבת שיעורים מאד פעילים, ובדרך כלל דורשת מהתלמידות שלי לכתוב הרבה, לחשוב, לשאול שאלות…) הכנתי דף עבודה קליל, נתתי להם לעבוד בקבוצות והתעלמתי מפיטפוטים פה ושם. הבנתי אותם. בסוף השיעור עשיתי איתם שיחה על דברים שמעניינים אותם.

כאן אני רוצה לשתף במשהו: אני מורה מאד צעירה מרגישה כאילו לפני שנה סיימתי י״ב, ולפעמים לא מבינה מה אני עושה בצד הזה של הכיתה ולמה אני לא מתיישבת מאחורי שולחן תלמידה. אבל מה שהצד הזה של הכיתה מלמד אותך זה שכל השנים חשבתי שאני עובדת על המורות, וכמה טעיתי!! בנות,  אין לכן מושג כמה המורה פשוט רואה ה כ ל!! ויש דברים שאנחנו מתעלמות מסיבות שלנו אבל זה ממש לא אומר שאנחנו לא רואות ושומעות כל דבר! ויכול להיות שכרגע פטפטת, העברת פתק, או צחקת על משהו שעשיתי, ואנו מתנהגת כאילו לא ראיתי. כי את ממש ממש מזכירה לי את עצמי בתור תלמידה ואני כל כך מבינה למה עשית את זה. סתם תחשבו על זה. אין לכן מושג כמה המורות מתחשבות בכן בלי שאתן יודעות בכלל:)