לא קרה באמת
האוטובוס היה מלא, אנשים אנשים,
עוד יום חם ממיס את החלון.
שקט שרר, חף מרעשים,
כל אחד עם הראש בטלפון.
אז קם איש זקן מהפינה בצעקה:
אנשים, הביטו סביב, מה היה לנו?
כל כך הרבה בני אדם, אבל שתיקה,
ממתי מכשיר יותר חשוב מאיתנו?
איש לא מדבר עם חברו,
מטפח שיח עם שכנו לספסל,
איש איש חי בעולם מכשירו,
מפסיד את השני וחבל.
כך אמר, והתיישב בזעף,
ראשו שעון על הקיר.
שריד לדור שחלף ביעף,
דור של אנשים שרצו להכיר.
מה אתה רוצה? אז ענתה צעירה,
תראה איזה מצב נעים,
תפסיק לרגע את הגבוהה גבוהה,
הבט, לרגע אנחנו בעצמנו שקועים.
לא צריך לשחק פרצופים,
לא להתחיל שיחות מביכות,
לא להתבייש שיש צופים,
לא להגיד שלום למישהו שלא רוצים לראות.
אפשר להרפות קצת את הגוף,
לשמוע שירים, לתפוס שלווה.
קצת פרטיות בעולם חשוף,
קצת זמן לעצמי להקשבה.
לא רוצה להכיר אנשים חדשים,
לא צריכה חברות לספסל,
די לאלץ, די להאשים,
תנו קצת שקט וחסל.
כך ענתה וחיברה אוזניות,
עצמה עיניים והקשיבה שותקת,
שייכת לדור שרץ בשניות,
דור של אנשים שרוצים קצת שקט.
ואני ישבתי בצד, עם אוזניות,
מול נערה וזקן השעון על הקיר,
ישבתי, עם מנגינות ישנות
וכתבתי לי שיר.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
19 תגובות
אני אוהבת שהופכים
מאורעות לשירים.
(החרוז לא בכוונה?)
ולגבי הטלפון…
בעית הדור שלנו.
שמרוכז יותר מדי בעצמו…
ואוו ממש אהבתי ואם אני הייתי באותו אוטובוס הייתי נעמדת (או רוצה להעמד מסתבר שהבושה הייתה מכריעה?) ועונה לאותה אישה אילו היינו באמת נפתחים אחד אל השני מדברים ולא שקועים במכשירים הגדולים אז באמת היה לנו יותר רוגע נפשי ושקט אמיתי עם עצמינו יותר קשר עם העולם יותר ידע ודעת אם רק היינו יותר שמים לב לתוהו ובוהו שהולך!
זה מעניין.
האמת שאני יותר מחוברת לצד של הצעירה, למען האמת.
בנסיעות ארוכות של כמה שעות אני בשמחה מפתחת שיח עם טיפוסים שיושבים לידי. אבל כשאני שומעת לי שירים באוזניות באוטובוס, אני באמת שמחה שאני לא צריכה להתחיל שיחות מביכות מאולצות.
רובכן לקחתן את השיר כביקורת על הדור, אני דווקא במקרה הזה בצד השני.
אבל אני מניחה שיש להיות בטלפון ויש להיות בטלפון.
שירים לא מפריעים לך לחשוב או להסתכל על הנוף, דברים אחרים בטלפון כן.
פנרס את מוכשרת. הגעתי למסקנה!
באתי לכתוב את זהההה
יפה!!
זה באמת חבל. יש לי מלא חברות מהמתנה משותפת לטרמפ, זה שיא הנחמד! אנשים לא יודעים מה נם מפסידיםםם
אפילו באוטובוס התחלתי פעם להתווכח עם חב"דניקית משיחיסטית על הרבי וכולי… היה שופך??
וואו.
האמת עוד בדף הבית התלבטתי אם זאת את או שותפה אחרת, הלך לי:)
אחלה כתיבה.
אגב, זה באמת קרה, המקרה עם הזקן והנערה וכתיבת השיר באוטבוס או שזה רק בשביל הפוסט?
רק בשביל הפוסט
פנרסס!
איזה כיף לקרוא עוד שיר שלך??!
קודם כל, חייבת לומר שזיהית אותך מהכותרת?
(לגמרי מחמאה?)
דבר שני, שיר חמודיי
אני אוהבת את הדרך שבה את מעבירה את כיוון המחשבה שלך:)
הכתיבה שלך גאונית וממגנטת:)
תמשיכי לשתף אותנו???
אחח, תפסיקו לזהות אותי מהכותרות. זה גרם לי להרגיש צפויה 😉
מהמם.
קורה לי הרבה, שאני פתאום תופסת את עצמי, נוסעת שעה באוטובוס, וקולטת פתאום ש.. אני בפלאפון, לא רואה דרך, נוף, או אנשים.
ואז מכניסה אותו מתוסכלת מעצמי.
פשוט שיר מתוקקק!
תודה!
וואו, התחלתי לקרוא, והסגנון הזה פשוט- של פנרס. אז גללתי למעלה וגיליתי שאני צודקת.
שאפו! שיר יפיפה ומביע היטב.
מקסייםם!! איך שאת מביעה דבראחד משני הצדדי זה פשוט וואו! אהבתייי 3>
ואוו מיוחד
מתוק..
כתבת אתזה ממש יפה!
וואו יפה!!
ממש חמוד איך שאת מעבירה דעה בשיר עם מאורע.
אהבתי❤
תודה:)