אין דבר אבוד/ הבלוג

קונפליקט משפחה ותפקיד, והפעם: מי רוצה להיות אשתו של ראש הממשלה?

טוב… אז למזלנו, רובנו עוד לא הגענו לגיל שבו מחפשים נואשות (או שלא נואשות) בחור כלבבך לחיות איתו את שארית חייך. אבל מה קורה כשהבחור הזה מושלם, מיוחס אבל… אין לו זמן אלייך?

רק תחשבו מה היה קורה אם האתר הזה היה קיים בתקופת המשנה (ותעזבו את זה שהוא לא היה קיים גם אם היה כבר אינטרנט ומחשבים והכל מהסיבה הפשוטה שפעם בנות לא ידעו לקרוא ובטח שלא לכתוב…) שבה בנות היו מתחילות להכנס לשידוכים בגיל 12 וחצי גג ומתחתנות הכי מאוחר בגיל 14-15… אמאלהההה. כל הפוסטים באתר היו פחות או יותר על מה עושים כשהילד לא רוצה לישון או על הדרך הטובה ביותר למרוט נוצות () וגיל ההתבגרות על כל צרותיו היה פשוט מדולג.

עד גיל 12 את ילדה, חצי שנה להתאוששות ומיד נכנסת לעולם המבוגרים והפכת לאישה.

טוב, מישהי מתנדבת אולי לשפוך מים על כל מי שהתעלפה פה? כי תכלס, כולנו היינו אמורות להיות עכשיו נשואות, רובנו אפילו עם ילד או כמה… אפילו אני, הצוציקית שכולה בת 13 וחצי הייתי אמורה להיות עכשיו מקודשת… ולמה אני אומרת מקודשת? פשוט מאוד- כשבחור ובחורה בערך בתקופת המשנה היו מחליטים שהם רוצים להקים יחד בית נאמן בישראל (או ביהודה ) הבחור היה נותן לה פרוטה (או יותר) או שווה פרוטה (או יותר,כמובן) ואומר "הרי את מקודשת לי ב— (וכאן היה אומר את שם המטבע או החפץ) זה כדת משה וישראל", היא הייתה לוקחת, העדים היו עונים "מקודשת, מקודשת" ובזה היא התחייבה לו.

סתם לידע כללי, בין הקידושין והנישואין (החופה עצמה) חיכו 12 חודשים לבתולה ו30 יום לגרושה או אלמנה.

בכל מקרה, הפעם לא באתי לכתוב לכן קטע מידעי על נישואין יהודיים (או יותר נכון עבריים, למי שתוהה מה ההבדל- פרטים בתגובות) אלא להתמקד בזווית אחרת של קונפליקט משפחה ותפקיד- ידעתן שאחת החובות של בעל יהודי (מדרבנן, אם אני לא טועה) זה לשבת כל יום לדבר עם אשתו?

ומה יעשה מי שאין לו זמן לזה? בעיה. לא רק בגלל שהוא לא ממלא את חובתו אלא גם ובעיקר כי אשתו, גם אם היא מוקפת בחברות ומעריצות, פשוט מרגישה לבד. השבוע, ב"מילה של" נשמע את הזוג הכי מתוק בספר שגם אם הם רבים המון זה בתכלס כדי שיהיה לשני (או לשנייה) טוב יותר, ועוד אורח אחד מעניין.

מילה של שמואל, יורש העצר (מאוחר יותר המלך שמואל הראשון) ומשתדל להיות בעל טוב (זו הגדרה שהוא המציא, לא אני):

ניסיתי להתחמק מהפרק הזה, מבטיח! אבל מי יכול להגיד לא לאסתי? לא, למזלי לא רבתי על זה עם אסתר אבל על המון דברים אחרים, מטופשים ורציניים כאחד, יצא לנו בהחלט לריב. אבל תמיד השלמנו מהר, תוך עשרים וארבע שעות פחות או יותר, חוץ מפעם אחת מדכאת במיוחד שבה במשך יומיים תמימים לא החלפנו בינינו אפילו מילה אחת. באשמתי המלאה, כמובן.

אביתר אומר שמריבות הן בסך הכל מבחן לקשר בינינו וכל הזמן מנסה להצדיק אותי, אבל אני פשוט לא מאמין לו. איכשהו תמיד אני זה שיוצא משליטה ומטיח בה מילים חריפות, בעוד היא מנסה נואשות למנוע את ההתנגשות הבאה. לא, זה לא מה שאתם חושבים. אני רוצה לעשות הכל כדי שיהיה לה טוב, אבל איכשהו אני תמיד עושה את זה בדרך הלא נכונה.

למה להורים שלי זה אף פעם לא קרה? נכון, הכבוד וההערכה ההדדיים בינינו גדולים יותר מאלו שהיו בין ההורים שלי, אולי מהסיבה הפשוטה שכאשר נישאו היו שניהם באותו מעמד בדיוק, והוא היה המעמד הנמוך ביותר שיכול להיות…

אני מכיר את אסתר מצוין, היא אישה מאופקת ועדינה מאוד וכמעט שאינה בוכה. אבל אחרי המריבה הרצינית ביותר שלנו, אותה מריבה שנמשכה יומיים תמימים, היא כן עשתה זאת. ואני הייתי האשם הבלעדי! לא זו בלבד שציערתי את אשתי, גם ציערתי יתומה! בסוף השלמנו, או יותר נכון- היא ויתרה, למרות שזה הכאיב לי אפילו יותר.

עוד סיבה למריבות המעצבנות שלנו היא העובדה שאני לא עושה שום דבר בלי להתייעץ אתה, ודעתה בדרך כלל שונה משלי בשל הרקע בו נולדה, גדלה והתבגרה. אבל בסדר, המריבות האלה פחות גורמות לי להתמוטטות עצבים. ועל השאר תשאלו את אביתר, אני לא הכתובת. מצטער.

מילה של אסתר, משתדלת להיות עזר כנגדו לשמואל, ומנסה להתגבר על טראומות הילדות שלה ולהיות עם הפנים לעתיד:

זכיתי בבעל נפלא, בכנות. הוא מעריך ומכבד אותי ואת דעתי, וגם אני מכבדת ומעריכה אותו מאוד. אולי החלומות שלי בילדות ובנערות היו קצת אחרים, אבל אין לי שום ספק בכך שהוא האיש שיועד לי ארבעים יום לפני שנוצרתי. אני לא אפרט לכם בדיוק על מה חלמתי כשהייתי קטנה, אבל אתם יכולים להיות בטוחים שעל עתיד כזה- אפילו לא העזתי לחלום. זה היה יותר מידי בשבילי או איך אתם אומרים? טו מאצ'.

אבל את גודל הזכות הבנתי רק כשהרשיתי לעצמי להיפתח קצת יותר, אחרי תקופה ארוכה יחסית. המזל הכי גדול שלי היה שבורכתי לא רק בשותף מושלם לחיים אלא גם בגיסה מקסימה ושובבה או כמו שאתם אומרים- קפיצית, שהחליטה שהיא מדובבת אותי ויהי מה. וכשלאה ננעלת על משהו… מבחינתה העולם יכול להתהפך- אבל זה יקרה.

בקיצור, אתם צריכים להכיר אותה. אבל עזבו, כבר ממש סטיתי מהנושא. מריבות- לא נדירות בכלל בינינו, אבל עם הזמן למדתי לראות את היופי שיש בהן. הוא אולי רב איתי, אבל הוא רב בשבילי, בשביל שיהיה לי טוב. הוא מוכן לעשות הכל בשביל שאהיה מאושרת, אפילו- כמה אירוני- להתווכח איתי.

תצחקו, תצחקו, אבל אתם לא מכירים את שמואל.  אבל במארג המושלם הזה יש רק בעיה אחת- כשהוא כועס הוא מאבד שליטה על עצמו. והבעיה היא שכשהוא מאבד שליטה ומתחיל להזכיר לי מי אני ומאיפה באתי, אני צריכה להחזיק את עצמי בכוח כדי לא להחזיר לו.

זאת לא אשמתו! אני לא רוצה לריב, וגם הוא לא רוצה את זה. אבל זה קורה, ואין מה לעשות עם זה. וחוץ מהמריבות יש עוד בעיה- לפעמים, או שאולי יותר נכון לקרוא לזה "לעיתים קרובות" הוא עסוק מאוד, אבל מאוד. עסוק עד כדי כך שאין לו זמן לישון… ואתם לא שמעתם את זה ממני, אבל הוא נוהג לצום כל שני וחמישי וגם בימים שהוא לא צם הוא בקושי אוכל, רק בשבת הוא אוכל נורמלי. (לא לספר לאף אחד, הוא לא רוצה שיידעו) ובימים שבהם הוא באמת יותר מידי עסוק יש עוד בעיה- אין לו זמן לא רק לעצמו, אלא גם אליי. אבל זה באמת לא הבעיה שלי, להיפך. יותר חשוב לי שישקיע בממלכה מאשר בי. תשאלו את כל מי שמכיר אותי מקרוב.

מילה של אביתר, משרתו האישי של שמואל, מכיר את אסתר מחייה הקודמים והחליט משום מה להיות יועץ הנישואין שלהם:

ש-לום! היה כבר פרק עלי בחלק הקודם, לא? כן כן, בנוסף לכל חסרונותיי הלא מעטים בכלל יש לי גם את הזיכרון הכי קצר בירושלם, או כמו שהסופרת החביבה שלנו אומרת "זיכרון של דג זהב" ומיד כמובן מוסיפה הסבר- "יש להם זיכרון של כמה שניות". על זה נאמר מה שנכון נכון. (תגובת הסופרת: בדיוק. כן, היה עליך פרק ב"דמות מספרת על עצמה", וכדאי שתשפר באמת את הזיכרון שלך. יש לך מזל שאתה רק דמות ולא בן אדם אמיתי, אחרת לא היית שורד דקה בעבודה שלך. אהממ אהממ אהממ ^כחכוח^ אז חזרנו לאביתר שלנו. סליחה על ההפרעה, כל- מי- ששעמם- לו- עד- כדי- כך- שהוא- נכנס- לפוסט- הזה.)

כחממ כחממ (למי שתהה, כאן שוב אביתר) אז נחמד לפגוש אתכם שוב, אחרי לא- בדקתי- כמה- זמן שלא כתבתי כאן. או שאולי לפני, כי בפרק הזה אני דווקא צעיר יחסית. (טוב, לא באמת רציתי לפגוש אתכם, זה רק כי אסתי ביקשה) בכל מקרה, אל תשאלו אותי מה למען ה' אני עושה בפרק הזה, כי אין לי שמץ של מושג לגבי זה. (תגובת הסופרת: להזכירך מר אביתר, החלטת על דעת עצמך להיות יועץ הנישואין של שמואל, אז שלא תעז להתלונן).

אוקיי, כאן שוב אביתר. אז אני הסתבכתי כבר בכמה צרות בשל העובדה שאני הבן הבכור של מי שהיה חברו היחיד של אביה של המלכה שלנו, ואחרי כמה שנים קיבלתי עבודה כמשרתו האישי של מי שמאוחר יותר היה לבעלה. והאמת שאני כמעט עוד צד בכל הסיפור הזה…

למען האמת מלכנו היקר בכלל לא ידע על ההיכרות המוקדמת שלי עם רעייתו אבל מאוחר יותר, כשהעניינים התחילו להסתבך כשבמפקד האוכלוסין שנערך לאחר הכתרתו של המלך שמואל הראשון מצאתי למרבה התדהמה את שמו של אלקיים בן יצחק עם כל הפרטים האישיים שהכרתי היטב, הייתי חייב לספר. ומאז אני אהממ כמו שאסתי הגדירה את זה- יועץ הנישואין של הזוג הזה. משהו בסגנון. ואני חייב להגיד שהם מדהימים. כל אחד רוצה רק את טובתו של השני, וזו בדיוק הסיבה לכל ההתנגחויות שלהם. כבר היו כמה וכמה פעמים שהוא פעל בניגוד לרצונה כדי שהיא תקבל את מה שהוא ידע רוצה… תצחקו, תצחקו, אבל למרות שזה נשמע מוזר זה בדיוק מה שקרה.

בכל אופן, עכשיו אני חייב לזוז. מי שרוצה לנסות להיכנס לראש של אסתי וליצור איתי קשר שיידע שהוא נכנס למבוך מסובך פי מאה לפחות מהמבוך הכי מסובך בפנים הפירמידות. נו, שיהיה למתאבד הזה בהצלחה.

שיעורי בית: טוב, אז אולי אתן עדיין לא נשואות אבל יש זוג נשוי שכל אחת מכן מכירה מצויין- ההורים שלכן.

תעקבו בשבוע הקרוב, עד חמישי הבא, אחרי ההתנהלות שלהם אחד מול השני ומולכן ותחשבו טוב טוב מה הייתן רוצות להעתיק לבית שתקימו בעזרת ה' ומה הייתן משנות.

תעשו לעצמכן טבלה של דברים טובים מול דברים פחות טובים ואני בטוחה שתגלו שהעמודה של הדברים הטובים הרבה יותר ארוכה מהעמודה השנייה. תעדכנו בתגובות אם צדקתי:)

בהצלחה!