אין דבר אבוד/ הבלוג

ולמוות לא נתנני- חלק ב'

לפרק הקודם

לפרק הבא

ש-לום לכל הקוראות הישנות והחדשות! מה קורה? אני רואה שאתן כבר במתח אז יאללה, תקציר קטן ומ-ת-ח-י-ל-י-ם!

אלקיים בן יצחק הוא אדם עני וטוב לב שמסתפק במועט ומשתדל לעשות את הטוב והישר בעיני אלוקים ואדם. בעלה של צביה, אשת חיל אמיתית, ואביה של אסתר הקטנה והיפהפייה. א

לא שיום אחד נדבק בראתן, ורגע לפני שהתמוטט מצא אוצר אדיר (הפרט הזה יהיה חשוב מאוד להמשך ולכן אני מדגישה אותו).
למזלו הרב, בדיוק באותו יום היה אמור להגיע לביתו של חברו היחיד, אברהם בן עזריה, שהיה במקרה הרופא הטוב ביותר באזור שתחום ההתמחות שלו היה, איך לא- ראתן, לחברותא שלהם שהתקיימה פעמיים בשבוע.
בכל פעם החברותא היתה מתקיימת בבית אחד מהם.

מכיוון שאלקיים מעולם לא איחר למקום כלשהו, כל שכן וקל וחומר כשמדובר בחברותא הקבועה שלהם, עורר האיחור המשונה והחריג את תשומת ליבו של אברהם וכשהגיע לביתו של חברו נקש על הדלת וזו נפתחה על ידי אסתר בת השבע, בתו היחידה של חברו (מוכר לכן?) וכששאל אותה אם אבא בבית נחרד לשמוע שלמרות שעברה כבר כשעה ומחצה מאז תם יום העבודה שלו- טרם נראה האיש בביתו.

כשפנה לצאת, חיוור ומבועת, הבחין בחברו המוטל ללא הכרה על הקרקע הקשה והמבוקעת כאבן שאין לה הופכין.

כיוון שמראהו ועור פניו של אלקיים הזכיר לו דבר מה ערך מספר בדיקות מקומיות שלאחריהן היה הרופא בעל הוותק של למעלה מחמש עשרה שנה בתחום בטוח במאת האחוזים- ראתן.

לצערו הרב, חרף מאמציו הכנים לא הצליח לעמוד במה שהבטיח לעצמו ולעולם כאשר הפך מבחינה רשמית לרופא- להציל חיי אדם.

כפי שכבר סיפרתי בפרק הקודם, מאז הוא לא זכה ליותר מידי אריכות ימים… אבל מסתבר שגם במקום בו הרופא נכשל- הרופא האמתי אף פעם אינו יוצא מהתמונה. הדבר שגרם לכולם לחשוב את המסכן למת היה פשוט מוות קליני.

כעשר דקות לאחר מכן יצא אלקיים מהמוות הקליני ונכנס לקומה (תרדמת). לאחר מספר חודשים של קומה התעורר לאט לאט מתרדמתו, ואין שום דרך בעולם חוץ מנס גלוי להסביר את העובדה שלמרות שהחמצן לבטח אזל מהבור כבר ביום הראשון, בכל זאת נשאר הברנש בין החיים.

מכיוון שהיה נראה בדיוק כמו הגווייה שכולם חשבו שהוא – השתדל כמה שפחות לצאת לרחוב, הן כדי לא להפחיד את בני האדם המהלכים בו והן כדי לא להדביק איש במחלתו האכזרית, שמגרורותיה עדיין סבל, ורק לאחר שעברו כמעט עשרים שנה, כשהיה בטוח לחלוטין שהחלים כליל ושוב איננו מהווה סכנה לאיש הרשה לעצמו לצאת מחורו ולנסות לבנות את חייו מחדש.

כפי שידוע לכולנו, המקום שבו קורות כל ההחלטות הגורליות באמת, ונטחנים עד דק כל הנושאים המעניינים באמת, הוא לא אחר מאשר בית הכנסת. לפני ואחרי כל אחת מהתפילות, ובעוונותינו הרבים גם באמצען. וכמו שסבא רבא שלי זכרונו לברכה, הסבא היהלומן של אמא שלי היה נוהג להתבדח על השבתות בבית הכנסת שלהם באוסטריה (בדוי כמובן) בו סגרו עסקאות שלמות על תפוזים תמורת תפוחים או לא זוכרת מה זה היה (כולל מזל וברכה ).

האנשים פשוט לא מפסיקים לדבר לא משנה על מה, זה עם זה או בקבוצות גדולות וקטנות ופרטי רכילות מרתקים מתגלגלים בין הכיסאות ובשטח שמחוץ למקדש מעט ולא אמר אדם לחברו "סיפור זה מניין לך"
ואלקיים שחונן משמיים בפיקחות יתרה ניסה, וברוב הפעמים גם הצליח לרחרח ולהטות את השיחות ההן במטרה "להשלים פערים" ולגלות מה התרחש בממלכה בשנים האחרונות.

החדשות המסעירות שכבר מזמן לא היו חדשות ריתקו והדהימו אותו, אבל יותר מכל עניין אותו גורלה של משפחתו הקטנה ובעיקר עניינה אותו אסתר שלו, בתו היחידה.

המידע שהצליח ללקט בדי עמל היה מעורפל ולא ברור, אך הוא הצליח להבין את שלא קלטו רוב האנשים בבית הכנסת. הבת שלו נישאה למלך שמואל הראשון, מלכה השני של ארצם הצעירה. איזה בלגן.