קראתי המון פוסטים על ממלכה במבחן, ובער בי חשק לא מובן לכתוב גם משהו. אז כתבתי בלי שיש לי מושג על מה. פשוט כתבתי משפטים, ורק מאוחר יותר ניסיתי להבין על מה הסיפור שכתבתי.
הי הי! לא תתחמקו לנו, אורגניזם-שין-רוגלך-בייגל-טוהר שכמוכן! ואישית, מעניין אותי 'מאחורי הקלעים' של כל פוסט שתבחרו. קדימה, מחכה לראות את התשובות שלכן, לא תברחו כל כך מהר;)
אוקיייייייייי: שין רוגלך בייגל וטוהר, אני אישית מעונינית לשמוע על אחד מהפוסטים שלכן. לא משנה מה. אז לכו ותכתבו פליזזז על הפוסט הראשון שעולה לכן לראש- איך הגעתן לכתוב אותו. תודה!
טוב כולכן ממש נדבניות ואף אחת לא מנצלת את זה: אז אני פה בשביל זה;) שין- מעניין אותי לדעת מה עומד מאחורי השיר 'שקט'. בייגל- תהיות קטנות, זה דווקא נשמע לי תהיות גדולות ומעניין אותי מה עומד מאחוריהן… רוגלך- ראיתי כמה פעמים שכתבת שאת נערת גבעות, מעניין אותי מה זה בדיוק אומר.. טוהר- השיר החדש שלך 'ארץ מדבר' עורר את סקרנותי… ובקיצור, תודה על ההזדמנות..
אממ.. מה שעולה לי ראשון, אולי אחזור בהמשך לשתף בעוד: *השירים 'עטה נא חיוך, ילדי' ו'אצא לי השוקה' נכתבו אחד אחרי השני[לא זוכרת מה היה ראשון], בנסיעה ארוכה(הדרך חזור מטיול שנתי, תודה שהתעניינתן), בפלאפון שלי. *את השיר 'ועוד שקיעה עברה' כתבתי במטרה לנסות לכתוב סוף סוף במבנה ומשקל שונים מתמיד, ואיכשהו.. לא הצלחתי, וזה מה שיצא. *את השיר 'hey, you, are you ok' כתבתי במחברת שלי, בדף אחד – כשבצד אחד השיר באנגלית[בעט ורוד] ומהצד השני התרגום בעברית[בעט כתום, סתם כי יצא ככה]. למה זה מעניין? לא יודעת. ממ.. זהו לעכשיו, אם אזכר – אקפוץ בל"נ שוב.
אממ…את השיר 'בחורה בשאלה' כתבתי אחרי שבת שבה התווכחנו בשולחן על נושאים שמעניינים אותי\ לא מעניינים אותי וכולם הגיעו למסכנה שאני גברית מידי ואז גם חברות שלי אמרו לי את זה אז כתבתי על זה שיר חמודד??
אז מאוחרי הקלעים עליו… כתבתי אותו ברגע שאני בטוחה שהרבה בנות פה באתר יזדהו איתי לגביו, גרע שהרגשתי שאני חייבת לכתוב. לא משנה כמה ולמה ואיך. שפוט לכתוב. להרגיש את העט (או המקלדת) רץ על הדף. להוציא. ו… לא היה לי מה. ניסיתי, שוב ושוב, ולא עבד. הסיטואציה, ליתר הבהרה, הייתה עם דף דפדפת ועט פיילוט… 🙂 ופשוט… במקום שיר יצא לי שרטוט כזה לא ברור של דיו שחור. וליד השרטוט הזה פשוט קמו להן קמה שורות שמסבירות אותו. והן השיר שאתן קראתן או יכולות לקרוא בקישור שדלהלן. אוהבת אותכן!
או ואבוי היו לי פה כמה שגיאות איומותתת. רואים שכתבתי כשאני מתה מעייפות… מחילה! *רגע (לא גרע) *פשוט (לא שפוט) *כמה (לא קמה עם ק’) וואו אני עדיין מזועזעת מעצמי ?
את קרעים כתבתי שעה וחצי אחרי ששמעתי משהו שטלטל אותי מאוד, וגרם לי לאבד מהאמון שלי בעצמי ובעולם. ועד היום, שלוש וחצי חודשים אחר כך, יש לי דמעות בעינים כל פעם שאני קוראת אותו.
אם אתן רוצות לפוסט מסויים תבקשו. בינתיים אכתוב לכן על האחרון שלי- "ודווקא". הוא נכתב לאחר מתכונת במתמטיקה ואני אחת עם ראש טוב אבל אנשים מסויימים סביבי מגדירים אותי כעצלנית. אני יודעת שנורא קשה לי ללמוד ובמיוחד לבד ולא לבד לא מסתדר לי מכל מיני סיבות כמעט אף פעם מה שמכניס אותי לתסביך וגורם לי להיות עוד יותר מודאגת ולהישאב לתוך עצמי עד שברגע האחרון אני תופסת שאני לא יודעת כלום והתסכול שלי רק מתגבר. במתכונת עצמה די התעליתי על עצמי ואחריה במקום לנשום לרווחה קיבלתי על הראש. התחלתי לכתוב את השיר "ודווקא" מתוך כוונה לכתוב שיר שיפרוק את התסכול שבי שדווקא אחרי כל המאמץ הכל מתפוצץ ואני מגלה ש(כביכול)זה לא שווה כלום. ואז בדיוק באמצע הבית הרביעי עצרתי כמה דקות לא זוכרת בדיוק למה ומה אבל משהו התעכל בי והלב שלי נרגע וחזרתי לעצמי והשיר התהפך ביחד עם ההסתכלות שלי שגם ככה לא הייתה כזו שברירית ותלותית. לפעמים דווקא כשקשה לי אני מגלה כמה אני חזקה.
ניסיתי להזכר בפוסט שיש חויה מאחוריו, ונזכרתי בו: https://shutafotbaderech.co.il/drawer/%d7%90%d7%99%d7%96%d7%95%d7%94%d7%99/ הפוסט הזה נכתב בתקופה מאוד מבולבלת שלי, כשהרגשתי שאני לא יודעת כבר מה אני רוצה ולאיפה אני הולכת. ניסיתי לחפש את הדרך הנכונה, אבל רק תעיתי בשבילים, הלוך ושוב. האמת הפנימית שלי חמקה ממני, ונשארתי רק קליפה חיצונית, שקרית. מבולבלת. הרגשתי שכל פסיעה שאני עושה, כל צעד- במקום לגרום להתקדמות גורם לי לנסיגה. מתוך תסכול עמוק התיישבתי, וכתבתי את המילים הללו…
טוב, אז הנה מה שעומד מאחורי זה: https://shutafotbaderech.co.il/drawer/%d7%94%d7%9d-%d7%a4%d7%94/ הסיפור האחרון שהעליתי. (האמת, רציתי לשתף מה עומד מאחורי השיר שלי 'מילות אש', אבל נראה לי שזה יצא באורך של עמוד או שניים, חשופים מדי…) אוקיי. את הסיפור התחלתי לכתוב לילה אחד, בשעה שהיא יותר בוקר מאשר לילה. זה היה לילה כואב, מאד, אולי הלילה הכי קשה שעברתי בתקופה האחרונה. חיפשתי כוכבים, אבל ענני החורף העלימו אותם, וגרמו לסיכויים הקטנים שעוד שרדו בי, לקרוס בשקט מהדהד. ככה התחיל הסיפור. במשך חודשיים נכנסתי אליו, קראתי מילים של עצמי, הוספתי שורות של חיים- כותבת קצת, מטשטשת הרבה. בשלב כלשהוא, באחד מהתהליכים שעברתי, נפלה בי ההבנה הזו: 'היי, שין, שימי לב, החושך משקר אותך, אומר לך שאין כלום. אבל יש לך, טיפשה אחת, הכוכבים אותם חיפשת נפלו משם, מלמעלה, הגיעו לארץ, קרבו אלייך, ויש אור'. ככה, לאט, נגמר הסיפור, בהבנה שיש לי. ולמעט הכוכבים יפים והענקיים שנמצאים פה, בשבילי, הקדשתי את הסיפור. מגיע לך. כוכב. ?⭐
אויש, אורגניזם המסכנה שלנו. ליבי באמצע להיכמר, חכי. מה יש לי לספר לך? הממ, לא משהו מיוחד, סתם תזכורת קטנה על איזושהי הבטחונת שלך על ניתוחים ו'מאחורי הקלעים' שזכור לי שאמרת שתכתבי.. גם זכור לי, מאותה הזדמנות, שפירטתי לאילו פוסטים שלך הכי מעניין אותי לקרוא את מאחורי הקלעים שלהם. או שאני טועה?
אז.., כן, אני זוכרת במדוייק, ואת צודקת. אני באמת צריכה לראות מה עושים עם זה. אני רק תוהה אם יש ביקוש לפוסטים כאלו.
אני מרשה לעצמי להתערב באמצע דו שיח מעורר רחמים שכזה. והחלטתי שהמטרה מקדשת את האמצעים (המטרה- אורגניזם תעלה סוף סוף את הניתוחים המובטחים, האמצעים- הדחפות חסרת נימוס לדו שיח אישי) או בקיצור, אם אני נחשבת ביקוש, אז יש לך כבר אחד כזה.
*אם* יש ביקוש? את פקפקת כרגע באחת מאמיתות היקום האנושי, אורגניזם. ברור שיהיה לזה ביקוש! קודם כל, אני לא מספיקה לך? (לא, אבן, אז מה אם את קוראת לעצמך כל הזמן 'עם' למען הגברת הדרמטיות) סתם, אבל – אורגניזם! יהיה לזה ביקוש. בעזרת ה'. אל דאגה. עלי ועל, הממ, סנטרי. סתם כי הוא זה שמהנהן כרגע בנחרצות, ולא צווארי. או שתרצי להעלות גם כן שאלה כדי לוודא את זה? (את רואה אותי כזה מגיבה לך עשרים תגובות נלהבות בעשרים שמות שונים) ושרהל'ה – שכוייח על ההתערבות! תעזרי לי לעשות הפגנה בעד ההעלאה? אה-אה, שכחנו, אורגניזם שלנו כל כך קטנה ועדינה ונבהלת וכו'.. עצוב, בהחלט.
45 תגובות
לייק על השאלה.
אולי בהמשך, חוסר זמן:(
קראתי המון פוסטים על ממלכה במבחן, ובער בי חשק לא מובן לכתוב גם משהו. אז כתבתי בלי שיש לי מושג על מה. פשוט כתבתי משפטים, ורק מאוחר יותר ניסיתי להבין על מה הסיפור שכתבתי.
היי, שאלה מסקרנת.
מצטרפת לשואלת השאלה.
הי הי!
לא תתחמקו לנו, אורגניזם-שין-רוגלך-בייגל-טוהר שכמוכן!
ואישית, מעניין אותי 'מאחורי הקלעים' של כל פוסט שתבחרו. קדימה, מחכה לראות את התשובות שלכן, לא תברחו כל כך מהר;)
ממ.
יש לך או לכן פוסט כלשהו שהעליתי שאתן מעוניינות בהסברונצ'וק עליו?
כנ"ללל
מצורפת גם.
אם מישהי מעניין בכלל מה עומד מאחורי פוסט מסויים,מוזמנת לכתוב איזה/לשים קישור..
עכשיו רואה שיש שגיאת-מקלדת.
התכוונתי לכתוב מצטרפת..
מצטרפת לשאלה.
אם מישהי מעוניינת בהסבר על פוסט כלשהו, מוזמנת לשאול.
אוקיייייייייי:
שין רוגלך בייגל וטוהר, אני אישית מעונינית לשמוע על אחד מהפוסטים שלכן. לא משנה מה.
אז לכו ותכתבו פליזזז על הפוסט הראשון שעולה לכן לראש- איך הגעתן לכתוב אותו. תודה!
טוב, אז אני מילאתי את חלקי;)
מה פתאום! זה הרף-מילוי שלך, גברתי?
אנחנו קשוחים כאן!
די נו, ואני הרגשתי שמלאתי את חובתי לאומה למאה שנה הקרובות לפחות.
לענייננו, אם יש פוסט מסוים שמעניין אתכן- אני כאן.
מעוניינות עדיין בהסבר?
זה עלול להיות קצת ארוך…
אופקורס!
מחכות בכליון עיניים.
מעוניינות.
(איזה קרההה אני?, שין אנחנו מחכותתת??? שלחי לנו מבט קטן למאחורי הקלעים שלך??)
טוב כולכן ממש נדבניות ואף אחת לא מנצלת את זה: אז אני פה בשביל זה;)
שין- מעניין אותי לדעת מה עומד מאחורי השיר 'שקט'.
בייגל- תהיות קטנות, זה דווקא נשמע לי תהיות גדולות ומעניין אותי מה עומד מאחוריהן…
רוגלך- ראיתי כמה פעמים שכתבת שאת נערת גבעות, מעניין אותי מה זה בדיוק אומר..
טוהר- השיר החדש שלך 'ארץ מדבר' עורר את סקרנותי…
ובקיצור, תודה על ההזדמנות..
שרהל'ה, שלחתי את הפרשנות שלי לשיר. (לא פה אלא בפוסט עצמו). יצא קצת ארוך, מקווה שיעלה בקרוב.
שמה פה את הקישור שלו, שתוכלנה לעקוב (מי שמעניין אותה).
https://shutafotbaderech.co.il/insights_on_life/%d7%90%d6%b6%d7%a8%d6%b6%d7%a5-%d7%9e%d6%b4%d7%93%d6%b0%d7%91%d6%bc%d6%b8%d7%a8/
אממ.. מה שעולה לי ראשון, אולי אחזור בהמשך לשתף בעוד:
*השירים 'עטה נא חיוך, ילדי' ו'אצא לי השוקה' נכתבו אחד אחרי השני[לא זוכרת מה היה ראשון], בנסיעה ארוכה(הדרך חזור מטיול שנתי, תודה שהתעניינתן), בפלאפון שלי.
*את השיר 'ועוד שקיעה עברה' כתבתי במטרה לנסות לכתוב סוף סוף במבנה ומשקל שונים מתמיד, ואיכשהו.. לא הצלחתי, וזה מה שיצא.
*את השיר 'hey, you, are you ok' כתבתי במחברת שלי, בדף אחד – כשבצד אחד השיר באנגלית[בעט ורוד] ומהצד השני התרגום בעברית[בעט כתום, סתם כי יצא ככה]. למה זה מעניין? לא יודעת.
ממ.. זהו לעכשיו, אם אזכר – אקפוץ בל"נ שוב.
איך כותבים בדרך מטיול שנתי??
יש שלא הצלחת, זה שיר מהמם.
וצבע העט בהחלט חשוב.
בקיצור, קלידוס, התחמקת. כתבת טכני…;)
אויי קשוח חח
קשה קשה וכיףף
חשבתי לבעלות טיוטות פעם חח
וואו… יש לי המון בכלל מעניין אתכן?
אני אתן כמה…
https://shutafotbaderech.co.il/hwo_hzlath/%d7%91%d7%95%d7%90%d7%99/
זה נכתב על עומס החיים שלי, בשעה קשה וממורמרת כזאת… וכתבתי את זה לנפש קרובה שיש לי/אין לי( הרגשות שלי כלפי אנשים משתנים מהר.. חברויות זה דבר מסובך)
https://shutafotbaderech.co.il/hwo_hzlath/%d7%9b%d7%91%d7%a8/
וזה נכתב על כמה ששום דבר לא יחזיר את העבר… העבר כבר היה והעתיד שהוא יצר נמצא כאן מולך, תתמודדי איתו!
הלם תרבות, זה הסוד.
אממ.
נסיונות.
זה מה שעומד מאחורי הפוסטים שלי..
לא סתם אני קוראת לעצמי:
'יודעת מנסיון'….
אממ…את השיר 'בחורה בשאלה' כתבתי אחרי שבת שבה התווכחנו בשולחן על נושאים שמעניינים אותי\ לא מעניינים אותי וכולם הגיעו למסכנה שאני גברית מידי
ואז גם חברות שלי אמרו לי את זה אז כתבתי על זה שיר חמודד??
דבר ראשון – מאד אהבתי את השאלה. לייק:)
דבר שני, יש פוסט אחד שעכשיו עולה לי לראש והוא שיר קצר שכתבתי בכותרת" שרוטה.
הנה הקישור: https://shutafotbaderech.co.il/insights_on_life/%d7%a9%d7%a8%d7%95%d7%98%d7%94/
אז מאוחרי הקלעים עליו… כתבתי אותו ברגע שאני בטוחה שהרבה בנות פה באתר יזדהו איתי לגביו, גרע שהרגשתי שאני חייבת לכתוב. לא משנה כמה ולמה ואיך. שפוט לכתוב. להרגיש את העט (או המקלדת) רץ על הדף. להוציא.
ו… לא היה לי מה. ניסיתי, שוב ושוב, ולא עבד.
הסיטואציה, ליתר הבהרה, הייתה עם דף דפדפת ועט פיילוט… 🙂
ופשוט… במקום שיר יצא לי שרטוט כזה לא ברור של דיו שחור.
וליד השרטוט הזה פשוט קמו להן קמה שורות שמסבירות אותו. והן השיר שאתן קראתן או יכולות לקרוא בקישור שדלהלן.
אוהבת אותכן!
או ואבוי היו לי פה כמה שגיאות איומותתת. רואים שכתבתי כשאני מתה מעייפות… מחילה!
*רגע (לא גרע)
*פשוט (לא שפוט)
*כמה (לא קמה עם ק’)
וואו אני עדיין מזועזעת מעצמי ?
את קרעים כתבתי שעה וחצי אחרי ששמעתי משהו שטלטל אותי מאוד, וגרם לי לאבד מהאמון שלי בעצמי ובעולם.
ועד היום, שלוש וחצי חודשים אחר כך, יש לי דמעות בעינים כל פעם שאני קוראת אותו.
https://shutafotbaderech.co.il/drawer/%D7%A7%D7%A8%D7%A2%D7%99%D7%9D/
כתבתי את השיר הזה בחמש לפנות בוקר עם דמעות בעינים, אחרי שיחה עם חברה טובה, שהובילה אותי למסקנה שאני צריכה לשנות.
https://shutafotbaderech.co.il/drawer/%D7%9E%D7%95%D7%9C-%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9C-%D7%90%D7%AA%D7%92%D7%A8%D7%99%D7%9D/
אם אתן רוצות לפוסט מסויים תבקשו.
בינתיים אכתוב לכן על האחרון שלי- "ודווקא".
הוא נכתב לאחר מתכונת במתמטיקה ואני אחת עם ראש טוב אבל אנשים מסויימים סביבי מגדירים אותי כעצלנית.
אני יודעת שנורא קשה לי ללמוד ובמיוחד לבד ולא לבד לא מסתדר לי מכל מיני סיבות כמעט אף פעם מה שמכניס אותי לתסביך וגורם לי להיות עוד יותר מודאגת ולהישאב לתוך עצמי עד שברגע האחרון אני תופסת שאני לא יודעת כלום והתסכול שלי רק מתגבר.
במתכונת עצמה די התעליתי על עצמי ואחריה במקום לנשום לרווחה קיבלתי על הראש.
התחלתי לכתוב את השיר "ודווקא" מתוך כוונה לכתוב שיר שיפרוק את התסכול שבי שדווקא אחרי כל המאמץ הכל מתפוצץ ואני מגלה ש(כביכול)זה לא שווה כלום.
ואז בדיוק באמצע הבית הרביעי עצרתי כמה דקות לא זוכרת בדיוק למה ומה אבל משהו התעכל בי והלב שלי נרגע וחזרתי לעצמי והשיר התהפך ביחד עם ההסתכלות שלי שגם ככה לא הייתה כזו שברירית ותלותית.
לפעמים דווקא כשקשה לי אני מגלה כמה אני חזקה.
ניסיתי להזכר בפוסט שיש חויה מאחוריו, ונזכרתי בו:
https://shutafotbaderech.co.il/drawer/%d7%90%d7%99%d7%96%d7%95%d7%94%d7%99/
הפוסט הזה נכתב בתקופה מאוד מבולבלת שלי, כשהרגשתי שאני לא יודעת כבר מה אני רוצה ולאיפה אני הולכת. ניסיתי לחפש את הדרך הנכונה, אבל רק תעיתי בשבילים, הלוך ושוב. האמת הפנימית שלי חמקה ממני, ונשארתי רק קליפה חיצונית, שקרית. מבולבלת. הרגשתי שכל פסיעה שאני עושה, כל צעד- במקום לגרום להתקדמות גורם לי לנסיגה.
מתוך תסכול עמוק התיישבתי, וכתבתי את המילים הללו…
וואי, התגובות כאן פשוט מעניינות. תודה על השיתופים שלכן!
את הפוסט 'זה לב' כתבתי ביום בו נפל לי האסימון כמה אני סגורה ולא משתפת, ואפילו- מדחיקה.
https://shutafotbaderech.co.il/drawer/%d7%96%d7%94-%d7%9c%d7%91/
ואם אתן מעוניינות בעוד פוסט- בשמחה אשתדל;)
https://shutafotbaderech.co.il/insights_on_life/%d7%9e%d7%94-%d7%a9%d7%94%d7%99%d7%94/
את זה כתבתי אחרי כמה אירועים שגרמו לי להרגיש שכל הדברים הטובים שהיו לי-פשוט התנדפו וכל הדברים שהדחקתי,צפו ועלו..
https://shutafotbaderech.co.il/insights_on_life/%d7%9b%d7%9c%d7%95%d7%9d/
זה נכתב מתוך תחושה של חוסר אונים ועומס רגשי מטורף..
https://shutafotbaderech.co.il/insights_on_life/%d7%90%d7%96-%d7%aa%d7%91%d7%95%d7%90%d7%99-%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%99-%d7%94%d7%99%d7%95%d7%9d/
עכשיו זה,
את הפוסט הנ"ל כתב הלב שלי, בלי להסביר לי למה.
אבן,שימי לב ישנם שלושה פוסטים מצורפים,האם יצאתי ידי חובת תגובה?!
(אוה,כמה שאני החלטית.. האמת התלבטתי ממש על איזה פוסטים לכתוב,וזה מה שיצא;)
בנוסף,אם מעניין מישהי עוד פוסט ספציפי,אשמח לדעת מהו ויש מצב שגם עליו אכתוב)
טוב, אז הנה מה שעומד מאחורי זה:
https://shutafotbaderech.co.il/drawer/%d7%94%d7%9d-%d7%a4%d7%94/
הסיפור האחרון שהעליתי.
(האמת, רציתי לשתף מה עומד מאחורי השיר שלי 'מילות אש', אבל נראה לי שזה יצא באורך של עמוד או שניים, חשופים מדי…)
אוקיי.
את הסיפור התחלתי לכתוב לילה אחד, בשעה שהיא יותר בוקר מאשר לילה. זה היה לילה כואב, מאד, אולי הלילה הכי קשה שעברתי בתקופה האחרונה.
חיפשתי כוכבים, אבל ענני החורף העלימו אותם, וגרמו לסיכויים הקטנים שעוד שרדו בי, לקרוס בשקט מהדהד.
ככה התחיל הסיפור. במשך חודשיים נכנסתי אליו, קראתי מילים של עצמי, הוספתי שורות של חיים- כותבת קצת, מטשטשת הרבה.
בשלב כלשהוא, באחד מהתהליכים שעברתי, נפלה בי ההבנה הזו: 'היי, שין, שימי לב, החושך משקר אותך, אומר לך שאין כלום. אבל יש לך, טיפשה אחת, הכוכבים אותם חיפשת נפלו משם, מלמעלה, הגיעו לארץ, קרבו אלייך, ויש אור'.
ככה, לאט, נגמר הסיפור, בהבנה שיש לי.
ולמעט הכוכבים יפים והענקיים שנמצאים פה, בשבילי, הקדשתי את הסיפור.
מגיע לך. כוכב.
?⭐
סליחה על הניסוח העילג.
איזה נס שאת קיימת, שין.
חזרתי באיחור מה, ואני תוהה: יש פוסט כל שהוא שסיקרן אתכן מה עמד מאחוריו? אם כן, מבטיחה להשתדל לענות.
אההמ!
לכחכח יותר בקול או שזה מספיק?
?
*משקשקת מפחד*
ל..לא, זה ממש בסדר, אני קטנה ועדינה ונבהלת שמכחכחים לידי בעוצמה של יותר מרבע דציבל.
אז כן, מה יש לך לספר לי, אבן?
אויש, אורגניזם המסכנה שלנו. ליבי באמצע להיכמר, חכי.
מה יש לי לספר לך? הממ, לא משהו מיוחד, סתם תזכורת קטנה על איזושהי הבטחונת שלך על ניתוחים ו'מאחורי הקלעים' שזכור לי שאמרת שתכתבי..
גם זכור לי, מאותה הזדמנות, שפירטתי לאילו פוסטים שלך הכי מעניין אותי לקרוא את מאחורי הקלעים שלהם. או שאני טועה?
כן, כן, האומללות.
אז.., כן, אני זוכרת במדוייק, ואת צודקת. אני באמת צריכה לראות מה עושים עם זה. אני רק תוהה אם יש ביקוש לפוסטים כאלו.
אני מרשה לעצמי להתערב באמצע דו שיח מעורר רחמים שכזה.
והחלטתי שהמטרה מקדשת את האמצעים (המטרה- אורגניזם תעלה סוף סוף את הניתוחים המובטחים, האמצעים- הדחפות חסרת נימוס לדו שיח אישי)
או בקיצור, אם אני נחשבת ביקוש, אז יש לך כבר אחד כזה.
*אם* יש ביקוש?
את פקפקת כרגע באחת מאמיתות היקום האנושי, אורגניזם.
ברור שיהיה לזה ביקוש!
קודם כל, אני לא מספיקה לך? (לא, אבן, אז מה אם את קוראת לעצמך כל הזמן 'עם' למען הגברת הדרמטיות)
סתם, אבל – אורגניזם!
יהיה לזה ביקוש. בעזרת ה'. אל דאגה.
עלי ועל, הממ, סנטרי. סתם כי הוא זה שמהנהן כרגע בנחרצות, ולא צווארי.
או שתרצי להעלות גם כן שאלה כדי לוודא את זה? (את רואה אותי כזה מגיבה לך עשרים תגובות נלהבות בעשרים שמות שונים)
ושרהל'ה – שכוייח על ההתערבות! תעזרי לי לעשות הפגנה בעד ההעלאה?
אה-אה, שכחנו, אורגניזם שלנו כל כך קטנה ועדינה ונבהלת וכו'.. עצוב, בהחלט.